בוקרשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.

בוקַ‏רשׂט(רומנית: Bucureşti; אלפבית פונטי בינלאומי: /bu.ku'reʃtʲ/, להאזנה (מידע · עזרה) צרפתית:Bucarest) ‏ היא עיר הבירה והמרכז התעשייתי והמסחרי הגדול ביותר של רומניה. בוקרשט שוכנת בדרום- מזרח רומניה, בחבל מונטניה המוכר בפי זרים כואלאכיה, על גדות נחל דמבוביצה (Dâmboviţa).

לפי מספר תושביה בוקרשׂט היא השישית בין ערי הבירה של הארצות החברות באיחוד האירופי. בוקרשׂט מנתה ב 1.7.2007 1.931.838 תושבים. שטחה - 228 קמ"ר. גם כן לפי קריטריון מספר האוכלוסייה בוקרשׂט רבתי, על 2,600,000 תושביה, היא המטרופולין השלישי בדרום-מזרח אירופה , אחרי איסטנבול ואתונה. מוזכרת לראשונה בשנת 1459. החל מאמצע המאה ה-17 הייתה בירת נסיכות ולאכיה, אחר כך בין השנים 1859 - 1862 יחד עם יאסי בירת "הנסיכויות המאוחדות" הרומניות והחל מ1862 בירת רומניה. אז היא הפכה למרכז חיי התרבות, האמנות , המדע והתקשורת של האומה הרומנית. הסגנון האדריכלי האלגנטי של מרכזה והאליטה הרומנית הפרנקופונית בעשורים הראשונים של המאה ה- 20 הביאו לה באותה תקופה את הכינוי "פריז הקטנה". חלק מבנייניה המרשימים נבנו על ידי אדריכלים צרפתים : אולם הקונצרטים ה"אתנה" (אתנאום) , ארמון הבנק לחסכונות (ראה בתצלום משמאל) וכו'.

כעת יש למוניקיפיום (ברומנית:מוניצ'יפיו) בוקרשׂט מעמד שווה עם שאר מחוזות רומניה והיא מחולקת לשש גזרות אדמיניסרטיביות sector (ברבים:sectoare).

תוכן עניינים 1 השם 2 גאוגרפיה 3 גאולוגיה 4 אקלים 5 חלוקה אדמניסטרטיבית 6 היסטוריה 6.1 בימי קדם 6.2 בימי הביניים 6.3 במאה ה-17 7 תקופת הפאנאריוטים (1716 - 1822) 8 היסטוריה מודרנית 8.1 הכיבוש הרוסי. הגנרל קיסליוב 9 יהודי בוקרשט 9.1 הסכמים וחוזים שנחתמו בבוקרשט 10 אוכלוסייה 11 כלכלה 12 תחבורה 12.1 הרכבת התחתית של בוקרשט 12.1.1 קוים 12.1.2 פיתוח עתידי 12.2 RATB - התחבורה העירונית 12.3 מוניות 12.4 רכבות CFR 12.5 הגעה ועזיבה 12.5.1 באוויר 12.5.2 ברכבת 13 אתרים 13.1 ארמון הפרלמנט 13.2 מוזיאון הכפר 13.3 קשת הניצחון 13.4 גן צ'ישמיגיו 13.5 מוזיאון האומנות הלאומי 13.6 מוזיאון האיכר הרומני 13.7 אתרים נוספים ראויים לציון 14 קניות 14.1 חפצי נוי אתניים 15 חינוך 16 ראו גם 17 הערות 18 קישורים חיצוניים 18.1 אתרים רשמיים 18.2 מדריכי טיולים

[עריכה] השם

לפי מסורת עתיקת יומין העיר חייבת את שמה לאדם בשם "בּ‏וּ‏קוּ‏ר" - רועה-צאן, או לפי אגדות שונות דייג, או אציל. לשם "‏בּ‏וּ‏קוּ‏ר", הנהוג לפעמים ברומנית כשם פרטי של גבר, יש כנראה קשר עם מילה רומנית חשובה ממקור תראקי או דאקי קדום - "בּ‏וּ‏קוּ‏ריה" bucurie שמובנה "שמחה" , והדומה גם למילה האלבנית bukur שהמובן שלה "יפה". מבחינה אטימולוגית זו שם העיר בוקרשׂט יכול להיחשב כקשור לשמחה או ליופי.

[עריכה] גאוגרפיה

העיר שוכנת בדרום מזרח המדינה, באמצע המישור הרומני או הוולאכי, בין הערים פלוישט וג'יורג'יו, על שתי גדות הנהר דמבוביצה הנשפך לנהר ארג'ש ,שהוא יובל של הדנובה. היא נמצאת בגובה 77-105 מ' , 68 ק"מ מצפון לדנובה ו280 ק"מ מערבה מהים השחור. בשולי העיר זורם נחל בשם קולנטינה (Colentina) ולאורכו הוא יוצר בצפון העיר שרשרת של תשעה אגמים - ביניהם "פלוריאסקה" (Floreasca), "טיי" (Tei) ו"קולנטינה" (כמו הנחל). אגמים אחרים בבוקרשט ובקרבתה הם בּ‏וּ‏פטיה Buftea , בּ‏וּ‏צ'וּ‏מן Buciumeni, מוגושואיה Mogoşoaia, סטראולשט Străuleşti, הרסטראו Herăstrău בניאסה Băneasa פלומבואיטה Plumbuita פונדן Fundeni, דוברויישט Dobroieşti, פנטלימון Pantelimon, מורארילור, Morarilor, טיטאן , Titan , וֶ‏קֶ‏רֵשט Văcăreşti.

במרכז העיר ישנו גן ובו אגם מלאכותי, – גן צ'ישמיג'יו (Cişmigiu). קרוב לצ'ישמיג'יו ישנם עוד שני גנים -הפארק או הגן הרסטראו עם האגם הסטראו שהוזכר לעיל, ומוזיאון האיכר הרומני (בעבר קרוי "מוזיאון הכפר" Muzeul Satului) והגן הבוטני (הגדול מרומניה והכולל מעל רבבת מיני צמחים).

מציינים בבוקרשׂט שבע גבעות deal ("דיאל"} כמו ברומא: גבעת מיכאי וודא Dealul Mihai Vodă (הקרוי אחרי הנסיך מיכאי האמיץ) גבעת הפטריארכיה Dealul Patriarhiei עם הכנסייה המטרופוליטנית של בוקרשׂט ומושב הפטריארך האורטודוסכי של רומניה גבעת ראדו וודוא Dealul Radu Vodă ,גבעת קוטרוצ'ן Dealul Cotroceni שם נמצא כיום ארמון נשיאי רומניה, גבעת ספיריי Dealul Spirei , גבעת וקרשט Dealul Văcăreşti וגבעת גיורגה הקדוש Dealul Sfântul Gheorghe.

עד לאחרונה, האזורים סביב העיר במחוז אילפוב היו חקלאיים בעיקר, אך לאחר שנת 1989, הוחל במקום בהקמת פרברים חדשים.

[עריכה] גאולוגיה

העיר שוכנת מדרום לקשת הרי הקרפטים המזרחיים ולאזור וראנצ'ה בין הלוח הטקטוני הקטן של הים השחור והלוח המואסי . האדמה מתחת לעיר היא מאוד לא הומוגנית. אזור וראנצ'ה הנמצא בערך כ130 ק"מ מרחק מבוקרשט הוא שלב סופי של אזור סובדוקציה לשעבר שבו נוצר רכס הרי הקרפטים המזרחיים. רעידות אדמה שהאפיצנטרום שלהם באזור הווראנצ'ה היוו סכנה לישוב במשך תולדותיו. במאתיים השנים האחרונות רעידות האדמה החזקות ביותר היו ב26.10.1802 (שכונתה בשמנה "רעידת האדמה הגדולה"), 20.11.1829, 31.8.1894 , 6.10.1908, 10.11.1940 , 4.3.1977, 30.8.1986 (אונצ'סקו ובונז'ר 1997). הסיכון שרעידת אדמה חזקה בעלת חוזק של מעל 7.9 בסולם ריכטר תתרחש בתוך חצי מאה שנה חושב כ 50%. ^[1]

[עריכה] אקלים

האקלים בבוקרשׂט הוא ממוזג קונטיננטלי. בחדשים יוני, יולי ואוגוסט הטמפרטורה הממוצעת ביום היא +20°C . הטמפרטורות בחורף יורדות תכופות מתחת ל 0°C . מצד שני לעתים רחוקות מאוד מגעיות למתחת -10°C. מפורסת היא בחורף הרוח הקרה הקונטיננטלית הקרויה "קריבֶ‏ץ" Crivăţ הנושבת מכיוון צפון - מזרח. מקורה בדרום האורל ובמביאה כפור וסופות שלג. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בעיר היא +11°C. כמות הגשם הממוצעת השנתית בבוקרשׂט היא 579 מ"מ.

[עריכה] חלוקה אדמניסטרטיבית

העיר מחולקת ל 6 חלקים אדנמיניסטרטיביים הנקראים סקטורים sectoare. ה sectoare והתת-אזורים שלהם הם:

• הסקטור 1:אביאטורילור Aviatorilor, אביאציי,Aviaţiei, בניאסה Băneasa, בוקורשטי נוי Bucureştii Noi, דמרואיה Dămăroaia, דומניDomenii, דורובנץ Dorobanţi , גארה דה נורד Gara de Nord, גריביצה Griviţa, ויקטוריי Victoriei , פלוריאסקה Floreasca, פאז'ורה Pajura, פיפרה Pipera, פרימבריPrimăverii.

• הסקטור 2 פנטלימון Pantelimon, קולנטינה Colentina, יאנקולויIancului, טיי Tei.
• הסקטור 3: ויטאן Vitan , דודשט Dudeşti, טיטאן Titan, באלטה אלבה, Balta Albă, צ'נטרול צ'יביק,Centrul Civic
• הסקטור 4: ברצ'ן Berceni, אוטניציי Olteniţei, וקרשט Văcăreşti

טימפור נוי Timpuri Noi.

• הסקטור 5: ראחובה Rahova, פרנטאר Ferentari , קוטרוצ'ן Cotroceni
• הסקטור 6: דרומול טאבריי Drumul Taberei , מיליטאר Militari, קרינגאש

Crângaşi , ג'ולשט Giuleşti.

לכל סקטור יש מועצה בת 27 חברים , בית מועצה וראש מועצה משלו. ראש העיר וראשי המועצות הסקטורים נבחרים על ידי התושבים לתקופות של 4 שנים. בנוסף, לבירה יש גם פקיד ממשלה בכיר הממונה על ידי הממשלה - והקרוי הפרקפט של הבירה. הוא עליו להיות חסר שכייות מפלגתית והוא מייצג את הממשלה ברמה המקומית כחוליית קשר ולצורך סיוע בישום תכניות הפיתוח הלאומיות ותכניות הממשלה ברמה המקומית. הפרפקט הנוכחי של בוקרשט הוא קלין דיאקונסקו ( החל משנת 2007). קיים גם "אזור הפיתוח בוקרשט" הכולל את בוקרשט ואת המחוז אילפוב מסביב לה והוא אחד מאזורי הנקראים NUTS-II של האיחוד האירופי המתגבש ומשמש את האיחוד האירופי ואת הממשלה הרומנית לניתוחים סטטיסטיים ולפיתוח אזורי. הוא איננו ישות אדמיניסטרטיבית.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] בימי קדם

רוב שטח העיר והמחוז אילפוב מסביב כוסה בימי קדם ביערות עבותים - ששמם ברומנית "קודרי ולסיי" Codrii Vlăsiei. נמצאו שרידי יישובים קטנים פליאוליתיים בתוך היערות בעמקי הנהרות דמבוביצה וקולנטינה. בתקופת הברזל היו כאן יישובים של דאקים או גטים שעמדו בקשרי מסחר עם הערים היווניות - כמו אלו שעל חוף הים השחור ועם הרומאים. הרומאים השיארו מטבעות בעיקר מימי הקיסרים קונסטנטינוס, ולנס וולנטיניאנוס. האוכלוסייה הדאקית המקומית עברה רומניזציה ואחרי המאה השישית קלטה גם אלמנטים סלבים .

[עריכה] בימי הביניים

לפי האגדה, בוקרשט נוסדה על ידי רועה בשם בוקור, אולם כמו רוב הערים העתיקות ברומניה, באגדות נפוצות במאה ה15 הקמתה הייתה מיוחסת גם לנסיך הוולאכי הראשון, ראדו נגרו דמות חצי - מיתית (שנות מלוכתו משוערות 1290-1314). היסטוריונים מודרניים חושבים שהעיר הייתה בתחילה מבצר, שהוקם על חורובתיהן של התיישבויות דאקו-רומאיות, ושימש כדי לשלוט על הדרכים לטרגובישטה, שהייתה בירת ולאכיה. לפי גרסה אחרת ייתכן כי העיר נוסדה על ידי מירצ'ה הזקן במאה ה-14 לאחר שניצח את הטורקים

בוקרשט מוזכרת לראשונה בשמה הנוכחי כמקום מושבו בשנת 1459 של הנסיך הוולאכי ולאד צפש ("ולאד המשפד"). זאת במסמך מ 20 בספטמבר 1459 שבו הנסיך מאשר מענק לכמה אצילים. לפיכך תאריך זה נחשב מעין יום הולדת של העיר. כעבור 6 שנים , ב 14 באוקטובר 1465 הנסיך ראדו היפה (ראדו צ'ל פרוּ‏מוס) הופך אותה למשכן- קיץ קבוע של נסיכי ואלכיה. בשנת 1473 תוך כדי מלחמה בבני בריתם של הטורקים בואלכיה, גדול נסיכי מולדובה ,שטפן הגדול פולש למקום וזורע בו הרס. ב1476 חייליו מגיעים שוב לבוקרשט ומחזירים לשלטון לזמן קצר את את נאמנו ולאד צפש. ב1545 בונה הנסיך הולאכי מירצ'ה הרועה מירצ'ה צ'ובאנול את מה שנקרא "החצר הישנה" Curtea Veche עם ארמון והכנסייה הנסיכותית Biserica Domnească ואת חומותיה הראשונות של העיר. הוא דואג לאספקה שוטפת של מיים ומצרכים לעיר. במהלך המאה ה-15 שטח העיר מוכפל. נוסדות שכונות חדשות של בעלי מלאכה. באזור הנקרא היום "ספנטול גאורגה" (גאורגה הקדוש) קמו סדנאות של נפחים. באזור הככר אוּ‏נירי (ככר האיחוד) - קוֹ‏לְציה של היום קמו בתי מלאכה של קדרים ועל גדות הדמבוביצה התיישבו בורסקאים. מצפון לחצר הנסיכים Curtea Domnească (קוּ‏רטיה דוֹ‏מניאסקה) הקימו עסקיהם סוחרים, מעצבי בגדי העור הכפריים (ה"קוז'וקַ‏רים") והחייטים. "הרחוב הגדול" Uliţa Mare (אוּ‏ליצה מארה) המוכר מאוחר יותר תחת השם Lipscani "ליפסקאן" הופך למרכז המסחר והיצור העיקרי וקיומו מתועד מ 1589.

אחרי שב1594 נסיך ואלאכיה מיכאי האמיץ מוביל מרד בשליטה העות'מאנית וב 13 בנובמבר אותה שנה הוא טובח במלווים בריבית הטורקים בבוקרשט (עמם נמנים גם יהודים ספרדים) , בתגובה הגנרל הטורקי קוג'ה סינאן פאשה כובש זמנית את העיר ושורף אותה.

[עריכה] במאה ה-17

לאחר שיקומה של בוקרשט תחת שלטונם של ראדו מיכניה בשנות ה-1620 ושל מתיי בסראב ב1640 ממשיכה העיר לגדול ולשגשג. פריחה מיוחדת עם שלום יחסי יודעת בוקרשט בין השנים 1659 - 1715- מתחילת מלכותו של גאורגה גיקה ועד סוף מלכותו של שטפן קנטקוזינו. בשנת 1659 הנסיך גאורגה גיקה בוחר בה להיות בירתו. בשנת 1668 גם המיטרופוליט, ראש הכנסייה האורתודוקסית בואלכיה מעביר את מושבו לבוקרשט. באותה תקופה אוכלוסיית העיר מגיעה ל 60,000 תושבים. סופרים בה כ100 כנסייות 21ו רבעים קרויים "מחאלה" ,(ברבים mahalale}. תחת שרביטו של הנסיך מתיי בסראב העיר מונה 6000 בתים ובערך 100,000 תושבים. בשנת 1698 הנסיך קונסטנטין ברנקוביאנו קובע סופית את בירת הנסיכות בבוקרשט. בעת שלטון הנסיכים שרבאן קנטקוזינו וקונסטנטין ברנקוביאנו מגעיות לעיר השפעות אמנות הרנסאנס מאירופה ונוצר בה סגנון אמנותי מקורי הנקרא הסגנון ה"ברנקובאני" ""stil brâncovenesc" . העיר מתרחבת עד שכוללת גם את האזור קוטרוצ'ן. מוקמים בה בניינים רבים -אכסניות, מכללה נסיכותית ראשונה - על שם סבא הקדוש -,"ספנטול סבא" (Sfântul Sava) (1694), הארמון מוגושואיה -(Palatul Mogoşoaia ) בסגנון ונציאני עם loggia , מתפתחת ה"חצר הישנה" ובתוך יער הוולאסיה Codrii Vlasiei סוללים את הרחוב בנוי מעץ "פּ‏וֹ‏דול מוגושואיי" Podul Mogoşoaiei שיהפוך בעתיד ל"קליה ויקטוריי" Calea Victoriei.

[עריכה] תקופת הפאנאריוטים (1716 - 1822)

אם כבר במאה ה-17 משפחות מהאליטה היוונית (קנטקוזינו, גיקה, וכו'}מתחילות להיות מעורבות בשלטון בנסיכויות הרומניות ולהתערבב עם האצולה המקומית, החל משנת 1716 מחליטים הסולטנים העות'מאנים למנות באופן שיטתי כנסיכים בוולאכיה ומולדובה - רק נציגים של המשפחות העשירות מתוך הקהילה היוונית ברובע פנר בקונסטנטינופול. החלטה זאת באה אחרי מרידות וקשרים נגד השליטת הטורקים מצד הנסיכים ה"ילידים " דימיטריה קנטמיר במולדובה וקונסטנטין ברנקוביאנו ושטפן קנטקוזינו בוואלכיה. כך מתחילה תקופה המוכרת בתולדות רומניה כתקופת הפנריוטים שבה גוברת ההשפעה הטורקית והיוונית על אורח החיים והתרבות . הראשון שנשלח למלוך בבוקרשט לפי הסדר החדש היה ניקולאה מברוקורדט , ממשפחת מברוקורדטוס, שכבר מלך בעבר במולדובה. למרות שבימיו אירעו גם סדרה של אסונות - שריפה גדולה, כיבוש אוסטרי ראשון ב1716 תוך כדי מלחמה בין אוסטריה לטורקיה (1716- 1718) ומגפת דבר שהוא עצמו נפל לה קרבן, מלכותו התאפיינה בהשגים תרבותיים בהשראה מערבית, לרבות הקמת ספריה נסיכותית מרשימה. בזמנו נבנו בבוקרשט המנזר ווקרשט (1720) שנהרס סופית במאה ה-20 בידי ניקולאה צ'אושסקו והכנסייה סטברופולאוס (1724). בזמנם של הנסיכים ניקולאיה מברוקורדט, גריגורה גיקה השני וקונסנטין מברוקורדט הבירה מתפחתחת מבחינה כלכלית: גדל והולך מספר בעלי המלאכה המאוגדים ב"גילדות" הקרויות "ברסלה" bresle (ביחיד: בריאסלה) כמו של החייטים, הסנדלרים ("קוואפים"), מייצרי המגפיים, מייצרי בגדי העור {קוז'וקרים) cojocari , מייצרי הבדים, המכנסיים (שלוורג'י) והגלימות ("זאבון") .מתקיימים ירידים גדולים ושרותי מכס. קמות המנופקטורות הראשונות - של יצור בגדים ונייר , בארות מיים ציבוריים (cişmea צ'ישמיה). בשנת 1736 במהלך מלחמה נוספת בין אוסטריה וטורקיה בוקרשט נתקפת שוב על ידי האוסטרים ונשדדת על ידי טטרים נוגאי בשרות הטורקים . בנוסף פורצת בעיר עוד מגפת דבר. אוכלוסיית העיר עולה עד ל30,000 תושבים בשנת 1798 באמצעות הגירת תושבים מכל ולאכיה.

המלחמות הרוסו - טורקיות במהלך המלחמה בין רוסיה והאימפריה העות'מאנית בשנים 1768 -1774 בוקרשט נופלת פעמיים לידי הרוסים. בעקבות ניצחון רוסי על הטורקים בסביבות בוקרשט ב 30 באוקטובר 1771 הכוחות הטורקים נסוגים זמנית משטחי ולאכיה ומולדובה. חלק מהמו"ם שמוביל להסכם השלום בקוצ'וק קאינרג'ה מתנהל בעיר. אחרי הסכם השלום העות'מאנים חוזרים לשלוט בנסיכויות הרומניות. תחת שלטונו של אלכסנדרו איפסילנטי נעשות עבודות רחבות היקף המייפות את פני העיר ומבטיחות אספקת מיים טריים לתושביה. החצר הישנה שנהרסה במלחמות קודמות מוחלפת במושב נסיכים חדש הקרוי "החצר החדשה" על גבעת דיאלול ספירי- Dealul Spirii. בשנת 1782 נפתחות בבירה הנציגויות הדיפלומטיות הראשונות: של רוסיה ואוסטריה, לאחר מכן של צרפת (1785), פרוסיה (1786) ובריטניה (1801).

בשנת 1787 פורצת שוב מלחמה בין הרוסים והאוסטרים מצד אחד והטורקים מצד שני. ב10 בנובמבר1789 כוחות אוסטרים בפיקודו של יוזיאס פון זאכסן-קובורג זאלפלד פושטים על בוקרשט. הנסיך ניקולאיה מברוגני נאלץ לברוח מהעיר עם אלף חיילים. האוסטרים ייסוגו מבוקרשט רק אחרי הסכם השלום מ4 באוגוסט 1791. למרות מגיפות נוספות ב-1794 , מסים כבדים שהטיל הנסיך קונסטנטין הנג'רלי, שתי רעידות אדמה - אחת ב-1793 ו"הגדולה" מ 14 באוקטובר 1802, שריפה בשנת 1804 ושני גלי שטפונות ב1805 ו 1806, מספר התושבים לא מפסיק לגדול. בעת המלחמה הרוסית -טורקית מהשנים 1806 - 1812 צבא רוסי בפיקודו של מיכאיל מילורדוביץ' נכנס לעיר בדצמבר 1806 ומחזיר לשלטון את קונסטנטין איפסילנטי. בימי נסיך זה הסוחר הארמני עמנואל {מאנוק} מירזאיאן מקים האכסנייה המפורסמת "החאן של מאנוק".

בשנת 1812 העניקה העיר את שמה להסכם לפיו בסרביה וכשליש ממולדובה נמסרו לרוסיה.

לאחר הסכם השלום הנסיך יואן קארג'ה ובתו הנסיכה ראלו מביאים שורה של רפורמות משפטיות ושינויים מסעירים בחייה של בוקרשט. התושבים עדים למעוף כדור פורח הראשון בשמי הבירה, פועלת בעיר להקת תיאטרון ראשונה, בית חרושת לטקסטיל ובית דפוס פרטי . מורה רומני מטרנסילבניה , גיורגה לאזר , מחזק את החינוך בעיר.

אך מגפת הדבר משנים 1813 - 1814, שנשארה בתודעת הרומנים כ"דבר של קארג'ה" מעיבה קשות על השנים האחרונות של מלכות יואן קארג'ה. מספר קרבנות הדבר מגיע לידי 25,000 - 40,000. בשנת 1821 העיר עדה למהומות רבות בנסיבות מלחמת העצמאות של יוון הנוגעת גם לתולדותיה. היא נכבשת ב21 מרץ ל56 ימים על ידי המנהיג המהפכן הרומני מאולטניה טודור ולדימירסקו , בן ברית של היוונים, ואחר כך על ידי הלוחמים היוונים הגולים עצמם מן הארגון "פיליקי אטריה" בפיקודו של אלכנסדרוס איפסילנטיס. באוגוסט אותה שנה העות'מאנים עוברים לפעולת תגמול וטובחים בבוקרשט 800 בני אדם. אבל מאורעות אלה מביאים לסיום שלטון הפאנאריוטים במתכנות שהייתה קימת משנת 1716.

[עריכה] היסטוריה מודרנית

[עריכה] הכיבוש הרוסי. הגנרל קיסליוב

בשנת 1822 קם על כיסא ולאכיה הנסיך הילידי גריגורה הרביעי גיקא (1822 - 1828) היוזם עבודות רבות בבוקרשט: סלילה באבנים של ארבעת הרחובות הראשיים - הקרויים "גשרים" - "פודול" כולל פודול מוגושואיי המפורסם, בנה ארמונות, כנסייות, קסרקטינים וכו'. בשנת 1828 בוקרשט מוצאת עצמה שוב תחת כיבוש רוסי בהתאם להסכם אדירנה, שגרס כי הנסיכויות הרומניות תישארנה כערבון בשליטה רוסית עד לפרעון פיצויי המלחמה לרוסיה על ידי האימפריה העות'מאנית המובסת.

administraţiei ruseşti condusă de generalul Pavel Kiseleff intră în vigoare Regulementul Organic. Având reşedinţa la Bucureşti, Kiseleff se implică în viaţa oraşului: impune carantina în oraş pentru stoparea ciumei şi a holerei, măreşte numărul de medici, numeşte o „Comisie într-adins pentru înfrumuseţarea şi îndreptarea Poliţiei”, elaborează „Regulamentul de înfrumuseţare a oraşului”. În 1841 în timpul domniei lui Alexandru Dimitrie Ghica i se acordă cetăţenia muntenească iar în 1844, de ziua generalului, Şoseaua din Bucureşti, a doua stradă ca importanţă după Podul Mogoşoaiei, a fost denumită Şoseaua Kiseleff ^[2], nume neschimbat de peste 160 de ani.

במלחמה של שנת 1828, נכבשה העיר על ידי הרוסים, שמסרו אותה לידי נסיך מונטניה בשנה שלאחר מכן. מרד נגד הנסיך ביבסקו בשנת 1848 גרם להתערבות טורקית ורוסית, והעיר הוחזקה שוב על ידי חיילים רוסים בשנים 1853-1854. לאחר עזיבתם השתלט חיל מצב אוסטרי על העיר ונשאר בה עד מרץ 1857. בשנת 1858 הקונגרס הבינלאומי לארגון הנסיכויות לאורך הדנובה נערך בעיר; וכשהוכרז על האיחוד של מונטניה ומולדובה, הפכה בוקרשט לבירת רומניה. אלכסנדרו יואן קוזה, השליט הראשון של הפרובינציות המאוחדות, הודח מכיסאו במהלך התקוממות בבוקרשט בשנת 1866.

במחצית השנייה של המאה ה-19, אוכלוסיית העיר צמחה באופן משמעותי. הארכיטקטורה הראוותנית והתרבות הקוסמופוליטית של אותה תקופה העניקו לעיר את הכינוי "פריז של המזרח" (או "פריז הקטנה" - "Micul Paris" או "פריז של הבלקנים"), כששדרת הניצחון (Calea Victoriei) מתפקדת כ"שאנז אליזה" או "השדרה החמישית". אך הפער החברתי בין העניים והעשירים תואר על ידי פרדיננד לסאל כ"בליל פראי".

ב-6 בדצמבר 1916 נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני, והבירה הועברה ליאשי, אך העיר שוחררה בנובמבר 1918 והפכה לבירת ממלכת רומניה המאוחדת.

בוקרשט ספגה אבדות רבות במהלך מלחמת העולם השנייה כתוצאה מהפצצות בריטיות ואמריקאיות. ב-8 בנובמבר 1945, יום המלך, הקומוניסטים דיכאו עצרות פרו-מלוכניות.

בתקופת שלטונו של ניקולאה צ'אושסקו, נהרס רוב השטח ההיסטורי של העיר, כולל כנסיות עתיקות, והוחלף בבניינים הסוציאליסטים הגרנדיוזים של הסנטרו סיביק, בולט במיוחד ארמון הפרלמנט. בעיר נשארו מספר אזורים היסטוריים, אך רבים סבורים שכיום איבדה בוקרשט את מעמדה כ"פריז של המזרח". לכן החלו הרומנים בשחזורה של בוקרשט העתיקה. לאחר שנת 2000, בעקבות ה"בום" הכלכלי של רומניה, העיר עברה מודרניזציה ואזורים היסטוריים רבים שוקמו לתפארתם הקודמת.

[עריכה] יהודי בוקרשט

ערך מורחב – יהדות בוקרשט

היהודים הראשונים הגיעו לבוקרשט מהאימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-15, בעיקר לאחר גירוש ספרד. במהלך המאה ה-17 הגיעו אליה גם יהודים מפולין ובשנת 1894 היו בבוקרשט 43,000 יהודים. בשנת 1930 מספרם של יהודי בוקרשט היה 69,885 והם היוו 10,93% מאוכלוסיית העיר. בשנת 1940 היו בבוקרשט כ-60,000 יהודים שסבלו רבות בגלל אנטישמיות ורדיפה שלטונית (ראו ערכים מורחבים מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט וה"רומניזציה)", בעיקר בשתי השכונות היהודיות, "וקרשט" ו"דודשט". בשנת 1956 נותרו בבוקרשט 43,000. במהלך השנים, יהודי בוקרשט , כמו יתר יהודי רומניה, עלו ארצה וכיום מספר היהודים המקומיים בבוקרשט קטן מאוד, רובם קשישים. אחרי המהפכה משנת 1989 הגיעו לעיר אנשי עסקים זרים ביניהם גם יהודים ישראלים.

[עריכה] הסכמים וחוזים שנחתמו בבוקרשט

1. 28 במאי 1812, בסוף המלחמה הרוסית-טורקית, רומניה מאבדת את בסרביה
2. 3 במרץ 1886, בסוף המלחמה בין סרביה ובולגריה
3. 10 באוגוסט 1913, בסוף מלחמת הבלקן השנייה (ראו: הסכם בוקרשט)
4. 4 באוגוסט 1916, הסכם הברית בין רומניה וצרפת, אנגליה, רוסיה ואיטליה.
5. 6 במאי 1918, ההסכם בין רומניה ומעצמות הציר, שלא אושרר.

[עריכה] אוכלוסייה

אוכלוסיית העיר גדלה משמעותי בשתי המאות האחרונות, עקב העלייה בחשיבות העיר. הגידול נעוץ בחלקו בתהליך העיור שעבר על הרומנים, אשר עד המאה ה-19 היו עם של חוואים שגרו בעיקר באזורי הכפר.

• 1800: 32,000
• 1859: 122,000
• 1900: 282,000
• 1918: 383,000
• 1930: 639,000
• 1966: 1,452,000
• 2000: 2,300,000
• 2,400,000:2007

תוחלת החיים בבוקרשט בשנים 2006-2005 הייתה 75.3 שנים. בערך שנתיים יותר מהממוצע ברומניה.

[עריכה] כלכלה

למרות שהיא מקום המגורים של רק 9% מאוכלוסיית רומניה, בוקרשט מייצרת כ-21% מהתל"ג של המדינה, שכן היא האזור המפותח והמתועש ביותר ברומניה. המעמד החזק של הלאו הרומני בשערי החליפין הבינלאומיים מקלים על השוואת התוצר הכלכלי של בוקרשט וזה של מדינות האיחוד האירופי. אם נסתכל מנקודת של כושר הקניה, התל"ג לנפש בבוקרשט הוא בערך כמחצית מהממוצע באיחוד האירופי, כמעט כפליים מהממוצע ברומניה (אבל קרוב מאוד לזה שבאזורים עירוניים אחרים ברומניה. על בסיס נתונים אלו אפשר לומר שהתל"ג לנפש הוא בערך 20,300$.

[עריכה] תחבורה

בוקרשט מתגאה באחת ממערכות התחבורה הציבורית הגדולות ביותר ברומניה, ואף במרכז אירופה. ישנם שלושה אמצעי תחבורה עיקריים:

• רכבת תחתית, המופעלת על ידי Metrorex
• מערכת תחבורה עילית, המופעלת על ידי RATB ומורכבת מאוטובוסים, חשמליות וטרוליבוסים
• רשת מוניות פרטיות

[עריכה] הרכבת התחתית של בוקרשט

הרכבת התחתית מורכבת מארבעה קווים: M1, M2, M3 and M4. אורך המסילות הכולל הוא 63 ק"מ, ויש 45 תחנות, כשהמרחק הממוצע בין תחנות הוא 1.5 ק"מ.

[עריכה] קוים

• M1: Pantelimon-Dristor-Piaţa Unirii-Dristor
• M2: Pipera-Piaţa Unirii-IMGB 2
• M3: Industriilor-Piaţa Unirii-Pantelimon
• M4: Gara de Nord-1 Mai

[עריכה] פיתוח עתידי

[עריכה] RATB - התחבורה העירונית

למרות טענות רבות בשנות התשעים על המצב הירוד של מערכת התחבורה של בוקרשט, ה-RATB היא יעילה יחסית ומספקת דרך נוחה להתנייד ברחבי העיר. כמו הרכבת התחתית, גם מערכת זו נמצאת בתהליך של התחדשות, מה שיהפוך אותה לאחת החדישות והנוחות במרכז אירופה, בעיקר עם הוספת מערכות כריזת תחנות בטרוליבוסים.

[עריכה] מוניות

המוניות, המופעלות על ידי מבחר חברות פרטיות, הן גם דרך נוחה וזולה להתנייד ברחבי העיר. עם זאת, ישנן מספר חברות מוניות אמינות פחות (שבהן, למשל, אין כיתוב המציין את התעריף לקילומטר). צבע המוניות של בוקרשט צהוב, לעומת שאר רומניה שם צבע המוניות כחול כהה עם ריבועים לבנים.

[עריכה] רכבות CFR

את בוקרשט משרתת גם מערכת רכבות נוסעים המופעת על ידי ה-CFR - חברת הרכבות הלאומית הרומנית.

[עריכה] הגעה ועזיבה

[עריכה] באוויר

טארום, חברת התעופה הלאומית, מציעה מגוון רחב של טיסות מערים רבות בעולם בעולם לאוטופני, נמל התעופה העיקרי של העיר. חברת התעופה הפרטית החדשה Angel Airlines מציעה טיסות פנימיות משדה התעופה בנאסה. בקרוב יפתח טרמינל חדש באוטופני.

[עריכה] ברכבת

שירות הרכבות לרומניה וממנה הוא איכותי, במיוחד הרכבות של חברת הרכבת הרומנית, חברת הרכבת ההונגרית וחברת הרכבת הפולנית. ישנן רכבות EuroCity ו-EuroNight לבודפשט דרך אראד, כמו גם לבלגרד דרך טימישוארה. הכרטיסים זולים בקנה מידה מערבי. לעומתן ישנן רכבות יומיות בין הערים הגדולות והכפרים הסובבים אותן, בהן נוסעים העובדים בתנאים טובים-פחות.

[עריכה] אתרים

[עריכה] ארמון הפרלמנט

ארמון הפרלמנט נבנה על ידי הדיקטטור הקומוניסטי ניקולאה צ'אושסקו (נודע אז בשם "ארמון העם") והוא בניין המשרדים השני בגודלו בעולם, אחרי הפנטגון.

[עריכה] מוזיאון הכפר

מוזיאון הכפר הוקם בשנת 1936. זהו מוזיאון אתנוגרפי פתוח על שטח של 10 הקטרים המכיל 272 מבנים אותנטיים וחוות איכרים מכל רחבי רומניה. שופץ לאחרונה בשנת 2005.

[עריכה] קשת הניצחון

קשת הניצחון הראשונה נבנתה בחופזה, מעץ, לאחר שרומניה זכתה בעצמאות בשנת 1878, כדי שהחיילים המנצחים יוכלו לעבור מתחתיה. קשת זמנית נוספת נבנתה במקום לאחר מלחמת העולם הראשונה. הקשת האחרונה והנוכחית נבנתה בשנת 1935.

[עריכה] גן צ'ישמיגיו

ערך מורחב – גן צ'ישמיג'יו

גני צ'ישמיגיו נבנו כגנים ציבוריים במרכז בוקרשט בשנת 1847 על בסיס התוכניות של הארכיטקט הגרמני קרל פ. וו. מאייר.

[עריכה] מוזיאון האומנות הלאומי

המוזיאון, הממוקם בארמון המלכותי לשעבר, מכיל אוספים של אומנות רומנית מימי הביניים ומהעת החדשה, כמו גם את אוסף האומנות הבינלאומי של משפחת המלוכה הרומנית. האוסף הרומני המודרני כולל פסלים של קונסטנטין ברנקוזי ודימיטריה פסיאוראה.

[עריכה] מוזיאון האיכר הרומני

המוזיאון מציג אוסף של בדים (בעיקר תלבושות), צלמים, קרמיקה, ומוצרים אחרים שקשורים לחיי האיכרים הרומנים. מוזיאון זה זכה בפרס "המוזיאון האירופי של שנת 1996", וקיבל מלגת שיפוצים.

[עריכה] אתרים נוספים ראויים לציון

• הספריה הרומנית
• מוזיאון ההיסטוריה הרומנית
• אוספי מוזיאון האומנות
• פרק הראסטראו, בו שוכן מוזיאון הכפר
• הגנים הבוטניים
• כיכר האוניברסיטה
• אזור ליפסקאני, כולל הפונדק של מנוק ובית המשפט הישן
• מוזיאון זמבקיאן
• מוזיאון תאודור פלדי
• ארמון קרטזולסקו
• ארמון קוטרוסני
• שוק אובור

[עריכה] קניות

קניות בבוקרשט הן כלכליות ביותר המוצרים הם באיכות גבוהה. מרכזי הקניות הגדולים בבוקרשט הם קורה, קארפור, קניון בוקרשט ומרכז הקניות יוניראה, קניון קארפור הוגדל ונחשב לקניון הגדול באירופה.

[עריכה] חפצי נוי אתניים

במוזיאון האיכר הרומני יש חנות מזכרות המציעה חפצים שונים כמו בדים, כלי נגינה וביצים מקושטות.

[עריכה] חינוך

המוסד להשכלה גבוהה הראשון נפתח בבוקרשט בשנת 1694 - "האקדמיה של סווה הקדוש", ובשנת 1864 נפתחה אוניברסיטת בוקרשט. כיום (2005) ישנם 21 מוסדות להשכלה גבוהה בעיר בהם לומדים 200,000 סטודנטים בערך.

[עריכה] ראו גם

• יהדות בוקרשט
• מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט

[עריכה] הערות

1. ^ F. Wenzel: Reduzierung von Erdbebenschäden – eine Herausforderung für Geo- und Ingenieurwissenschaften, TU-Berlin
2. ^ George Potra, pag. 260

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בוקרשט

• ההיסטוריה של בוקרשט ברומנית

[עריכה] אתרים רשמיים

• בוקרשט: אתר העיר הרשמי
• RATB - אתר חברת התחבורה העירונית

[עריכה] מדריכי טיולים

• מידע למטיילים -Wikitravel