ולאכיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולאכיה או ואלאכיה (רומנית: Ţara Românească – מילולית: הארץ הרומנית; טורקית: Eflak; הונגרית: Havasalföld; גרמנית: Walachei) היא אזור היסטורי וגאוגראפי בדרום רומניה. במהלך ההיסטוריה, לפני איחוד הנסיכויות שיצר את רומניה המודרנית, מונטניה יחד עם אולטניה היוו נסיכות רומנית שכונתה על ידי הרומנים "צארה רומנאסקה" או נסיכות "מונטניה" ומחוץ לרומניה הוכרה בשם ולאכיה.
[עריכה] אטימולוגיה
השם ולאכיה נגזר מהשם ואלאכי, כינוי שניתן על ידי הגרמאנים לאוכלוסיות ממוצא זר להם (בעיקר קלטים ולטינים). השם מקובל גם בישראל.
[עריכה] נסיכות ולאכיה
נסיכות ולאכיה נוצרה לאחר שקיעת קומניה, בחלק הדרום מערבי שלה, בחלק ממה שכונה קומניה השחורה. הנסיך המייסד היה באסאראב הראשון במחצית הראשונה של המאה ה-14 ולפי שמו נקראה לפעמים הארץ באסאראביה (אין המדובר בחבל בסאראביה שבצפון מזרח נסיכות מולדובה) או ארצו של באסאראב. לעצמאות הגיע באסאראב לאחר שניצח את ההונגרים בקרב פוסאדה. הנסיכות הגיעה לשיא התפשטותה במחצית השנייה של המאה ה-14 בתקופתו של ולאדיסלב הראשון.
ולאכיה נשלטה על ידי נסיכים שעצמאותם גברה או פחתה תכופות. הימצאות הנסיכות בדרכם של העות'מאנים אל מרכז אירופה הפכה אותה לשדה קרבות בין המעצמה המוסלמית ובין המדינות הנוצריות של מרכז ומזרח אירופה.
בירת ולאכיה נקבעה תחילה בקורטאה דה ארג'ש, לאחר מכן, באופן זמני בקמפולונג, לאחר מכן בטרגובישטה ולבסוף עברה הבירה לבוקרשט.
נסיכות ולאכיה חדלה להתקיים באופן רשמי בשנת 1859, כאשר התאחדה עם נסיכות מולדובה אחרי ששתי הנסיכויות בחרו את אלכסנדרו יואן קוזה כשליטן.