דנובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נהר דנובה
גשר מריה-ואלריה על הדנובה, מחבר בין הונגריה לסלובקיה
אורך	2860 קילומטר
גובה מוצא הנהר	925 מטר
ספיקה ממוצעת	6,700 מטר מעוקב לשנייה
אגן הניקוז	795,686 קילומטר רבוע
מוצא	בריגאך, באזור היער השחור בגרמניה
שפך	הים השחור
מדינות באגן הניקוז	גרמניה, אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, סרביה, בולגריה, רומניה, מולדובה ואוקראינה

הדנובה (גרמנית: Donau; רומנית: Dunăre; הונגרית: Duna; אוקראינית: Дунай; פולנית: Dunaj; יוונית קדומה: istros) הוא הנהר השני באורכו באירופה, אחרי נהר הוולגה. אורכו של הדנובה: 2,860 ק"מ.

מקור שמו הוא במילה Danubius, שמו של אל הנהרות הרומי.

הדנובה נובע באזור היער השחור (Schwarzwald) בגרמניה ונשפך לים השחור כדלתה בתחום רומניה. הוא עובר דרך 10 מדינות ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, בודפשט, ברטיסלבה ובלגרד. הדנובה הוא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר היחיד הזורם ממרכז אירופה לים השחור, ועל כן הוא אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.

[עריכה] היסטוריה

במשך יותר מ-2,000 שנה שימש נהר הדנובה כאמצעי לתעבורת צבאות. גם האימפריה הרומית אשר במאות הראשונות לספירת הנוצרים היה נהר הדנובה גבולה הצפוני, עשתה בו שימוש. מאוחר יותר חצו את נהר הדנובה הגותים, הסלאבים, ההונים ושבטים אחרים בדרכם אל תוך האימפריה הרומית.

הצלבנים עשו שימוש בנהר הדנובה במהלך מסעות הצלב על מנת לנוע מהר יותר אל עבר ירושלים. בשלהי ימי הביניים השתמשו אף הטורקים העות'מאנים בנהר הדנובה להקלת גיחותיהם במסעות כיבושיהם בדרום-מזרח אירופה ובמרכז אירופה עד שנבלמו במערכה על וינה בשנת 1683 אשר לאחריה לא היוו עוד איום על מרכז אירופה.

במאה ה-19 נחתמו הסכמים רבים על מנת למנוע ממדינה כלשהי להשיג שליטה רבה מדי על נהר הדנובה. באותה התקופה נחלשה השפעת האימפריה העות'מאנית בבלקן ואילו השפעת האימפריה הרוסית עלתה, על כן, פעלו מדינות אירופה החזקות למנוע השתלטות רוסית על שפך נהר הדנובה. בשנת 1856 נחתם חוזה פריז שסיים את מלחמת קרים, הוראת החוזה הייתה שוועדה בינלאומית תפקח על השימוש בשפך נהר הדנובה לים השחור. ב-1890 ביצעה אוסטריה עבודות שיפור באזור הקרוי בשם "שער הברזל", המצוי כיום בגבול שבין רומניה לסרביה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועדת הפיקוח על נהר הדנובה אושרה מחדש בהסכמי וורסאי.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפיקוח על נהר הדנובה לא התאפשר בגלל חלוקת אירופה למזרח ומערב על ידי מדיניות מסך הברזל של הסובייטים כפי שהטיב לתאר אותה וינסטון צ'רצ'יל.

בתחילת שנות ה-90 סלובקיה הטתה חלק מנהר הדנובה ל"סכר גאבציקובה" על מנת להפיק חשמל בשיטה ההידרו-אלקטרית, מה שעורר משבר עם הונגריה על קו הגבול ביניהן, משבר שיושב רק באופן חלקי. סכר זה היה פרויקט משותף של צ'כוסלובקיה, אוסטריה והונגריה אך הונגריה ואוסטריה נמנעו מלהשתתף בפרויקט עקב לחצים מצד קבוצות התומכות באיכות הסביבה וצ'כיה פרשה לאחר הפילוג בינה ובין סלובקיה.

ב-1992 חוברו נהר הריין, נהר המיין ונהר הדנובה במסגרת הפרויקט הגרמני "תעלת ריין-מיין-דנובה", מה שיצר נתיב מים באורך 3500 ק"מ אשר קצהו האחד בשפך נהר הריין בים הצפוני וקצהו השני בשפך הדנובה בים השחור.

בשנת 1999 התעבורה בנהר הדנובה הייתה קשה עקב הפגזות כוחות נאט"ו 3 גשרים על הדנובה שבסרביה, נזק שתוקן רק בשנת 2002.

[עריכה] ערים גדולות שהדנובה עובר דרכן

• אולם - גרמניה
• רגנסבורג - גרמניה
• לינץ - אוסטריה
• וינה - בירת אוסטריה
• ברטיסלבה - בירת סלובקיה
• בודפשט - בירת הונגריה
• נובי סאד - סרביה
• בלגרד - בירת סרביה
• רוסה - בולגריה
• בראילה - רומניה
• גאלץ - רומניה

[עריכה] ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דנובה

• הדלתה של הדנובה
• ביצת יאלומיצה
• שערי הברזל