ספירת הנוצרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספירת הנוצרים – הנוצרים מונים את השנים החל מהשנה שבה, על פי האמונה, נולד ישו. בעברית מוסיפים לפעמים למניין זה את הביטוי "לספירת הנוצרים" או "לספירה". ברוב השפות האירופאיות מוסיפים AD, ראשי תיבות לטיניים של הביטוי Anno Domini, שפירושו "בשנת אדוננו".

כאשר מתייחסים לשנים שקדמו לתחילת המניין כותבים בעברית "לפני הספירה", ובקיצור לפנה"ס (או לפסה"נ = לפני ספירת הנוצרים), ואילו הביטוי הלטיני הוא Ante Christum Natum (לפני לידת כריסטוס) ובראשי תיבות C.n. באנגלית מקובל יותר לכתוב BC‏ (Before Christ).

בחוגים אקדמיים מבכרים לעתים להשתמש בביטויים הנייטרליים יותר מבחינה דתית: Common Era ובראשי תיבות CE, ו־Before Common Era ובראשי תיבות BCE. פירושיהם בהתאמה הם "למניין המקובל" ו"לפני המניין המקובל". גם בעברית ישנו הביטוי הנייטרלי "הספירה הכללית", ויש המשתמש בביטוי "למניינם". לצד לוח השנה הגרגוריאני התפשט גם מניין השנים הנוצרי בקרב בני דתות אחרות, ועל מעמד הבכורה שלו בתקשורת ובמסחר הבינלאומיים אין כיום עוררין.

תוכן עניינים 1 תולדות ספירת השנים הנוצרית 2 בתום ימי רומא 3 עליית השיטה המקובלת 4 שיטות ספירה שונות מזו הנוצרית 5 התארוך הנוצרי בקרב יהודים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] תולדות ספירת השנים הנוצרית

מניין השנים הנוצרי לא היה קיים במאות השנים הראשונות לדת. גם המאמינים הנוצרים השתמשו בימיה של רומא בתארוכים המקובלים בה.

בתחילה היה מקובל לציין שנה באמצעות אזכור הקונסולים, ששלטו בה. מאחר שהגעת השמועה על עלייתו לשלטון של קונסול לחלקיה המרוחקים של האימפריה יכולה הייתה לדרוש חודשים, ציינו שנים גם באמצעות נקיבה בשמות הקונסולים, שעמדו בראש בשנה הקודמת.

שיטה אחרת הייתה המניין "לייסודה של העיר" (רומא). מאחר שהתאריך המדויק היה נושא למחלוקת לא הרבו להשתמש בתארוך זה, אולם בפועל התקבלה השנה 753 לפנה"ס כשנה המציינת את ראשית ימי רומא. נראה שהייתה משמעות פוליטית לשימוש במניין זה, שיש בו כדי להעיד על אמונה ביציבותה ובנצחיותה של העיר.

מששלטו ברומא קיסרים ניתן היה לנקוב בשנה למלכותם. זאת נעשה באופן פורמלי רק בתחילת המאה ה-3. קיסרים קדומים יותר, ביניהם אוגוסטוס, השתמשו במניין הפעמים שהוענקה להם משרתם בידי הסנאט הרומאי, בכך שומרים על מראית עין של רפובליקה.

אופן ספירה אחר השתמש באינדיקציות. לצורכי מיסוי החקלאות חולק הזמן למחזורים בני חמש עשרה שנה. כל שנה (אינדיקציה) הוזכרה לפי מספרה במחזור. שיטה זו האריכה ימים באימפריה הביזנטית.

כמו כן הונהגו מניינים מקומיים בארצות שונות, למשל על פי תאריך ייסודה של עיר מסוימת או זמנו של שליט אזורי.

[עריכה] בתום ימי רומא

עם התפוררות רומא, נעשה השימוש במניין השנים הקיסרי, שעתה צריך היה להתייחס לאימפריה הביזנטית בעייתי יותר. השימוש בתארוך קונסולרי כבר לא היה אפשרי כאשר חדל יוסטייאנוס, הקיסר הביזנטי, ממינוים של קונסולים במאה ה־6.

התפתחה ספירה המבוססת על בריאת העולם, החישוב נעשה בהתאם לתנ"ך, אך העניק לעולם כמה מאות שנים יותר מאשר הלוח העברי. המניין המדויק היה שנוי במחלוקת בין המלומדים, אך התפתח בסופו של דבר קונצנזוס סביב שיטתו של אוזביוס מקיסריה, שחי בזמן קונסטנטינוס.

שיטת הספירה הנהוגה כיום, "שנת אדוננו" (Anno Domini), הומצאה ברומא ב־525 בידי נזיר בשם דיוניסיוס אקסיגוס (Dionysius Exiguus), שעבד על חישוב תאריך הפסחא. הוא תיארך את לידתו של ישו לשנת 1. אך כיום הכול סבורים שתאריך זה שגוי, שכן הורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס, ועל פי הברית החדשה נולד ישו בשלהי ימי הורדוס.

	1 ויהי כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה בימי הורדוס המלך ויבאו מגושים מארץ מזרח ירושלימה לאמר׃ 2 איה מלך היהודים הנולד כי ראינו את כוכבו במזרח ונבא להשתחות לו׃ 3 ויהי כשמע הורדוס המלך את דבריהם ויבהל הוא וכל ירושלים עמו׃
-- ספר הבשורה עפ"י מתיו

נקבע כי השנה הקודמת לשנת הולדתו של ישו היא שנת 1- לפני הספירה, ומכאן שאין שנה המוגדרת כשנת ה-0.

[עריכה] עליית השיטה המקובלת

ויקטור מטורנה בן המאה ה-7 היה ההיסטוריון הראשון, שעשה שימוש רב בשיטתו של דיוניסיוס.

הכומר האנגלו סקסוני בדה השתמש בתארוך של דיוניסיוס, כשכתב את "ההיסטוריה הכנסייתית של העם האנגלי", שחיבורו הסתיים ב־731. בדה, שחי בצפון אנגליה, מחוץ לגבולות האימפריה הרומית, התקשה להשתמש במניין אחר. המניינים הרומאיים לא היו רלוונטיים עבורו והוא ידע עליהם מעט, כמי שחי באזור שהרומאים איבדו השפעתם עליו עידנים קודם לכן. התחלפותם התכופה של המלכים האנגלו סקסונים הקשתה על שימוש בתאריכים הקשורים להם. ביד גם היה הראשון להשתמש ב"לפני הספירה".

באירופה בתחילה התפשטה השיטה באזור צרפת ואחר כך הגיעה לגרמניה. לשימושם של הקרולינגים בספירה היה רקע אידאולוגי: הניסיון להתרחק מהמורשת הביזנטית.

בין הספירות האחרות שהיו פופולריות זמן מה הייתה הספירה למרטירים, שתחילתה ב־284, בעלייתו לשלטון של דיוקלטיאנוס, אויבם הגדול האחרון של הנוצרים. בכנסיות הצפון אפריקניות עדיין עושים בה שימוש.
הייתה גם הספירה למותו (ולא לידתו) של ישו, שתוארך לשנת 29.

[עריכה] שיטות ספירה שונות מזו הנוצרית

במהפכה הצרפתית נעשה ניסיון לעצב לוח שנה חדש, שיתארך את השנים ממנה והלאה. גם האיטלקים הפשיסטים עשו ניסיון לבסס מניין שנים משלהם, שבו התחילה הספירה משנת עלייתם לשלטון, 1922. בצפון קוריאה מונים את השנים החל משנת הולדת קים איל סונג, 1912. בטיוואן עושים שימוש בספירה שמתחילה אף היא ב־1912, שנת הקמת הרפובליקה בסין. ביפן מונים לפי שנת עלייתו לשלטון של הקיסר, הנמצא על הכס באותו זמן.

ביהדות, כמו גם באסלאם, לא נזנח לחלוטין המניין הדתי המסורתי ועושים בו שימוש ניכר בהקשרים דתיים, אף שלמטרות אזרחיות בדרך כלל דומיננטית יותר השיטה הנוצרית.

[עריכה] התארוך הנוצרי בקרב יהודים

בקרב החוגים הדתיים בישראל יש המשתדלים לנצל את הזכות שמקנה החוק, וכותבים בהמחאות ובטפסים רשמיים את התאריכים העבריים בלבד. עם זאת, גם בחוגים החרדים הקיצוניים ביותר אין איסור מוחלט על השימוש בתאריך האזרחי. יש שמקפידים לכתוב רק את שתי הספרות האחרונות של השנה ולהשתמש בשם החודש הלועזי ולא במספרו, הכול על מנת שלא ליצור רושם כאילו מונים את הזמן ללידתו של "אותו האיש". נהוג בחלק מחוגים אלה לכנות את הספירה בשם "למניינם (של הנוצרים)".

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מועד הולדתו של ישו לפי הברית החדשה לא חל היום