גאורגיוס השני, מלך יוון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גאורגיוס השני (ביוונית Γεώργιος B Βασιλεύς των Ελλήνων - גאורגיוס השני מלך ההלנים) (20 ביולי 1890 - 1 באפריל 1947), מלך יוון. גאורגיוס השני שלט ביוון בין 1922 ל-1924 ושוב בין 1935 ל-1947). תקופות מלכותו של גאורגיוס היו עשירות באירועים. בין היתר מלך גאורגיוס בזמן המשטר המכונה "משטר ה-4 באוגוסט" בו שלט ביוון שלטון פאשיסטי בראשות הרודן יואניס מטקסס, ובזמן מלחמת איטליה-יוון, הכיבוש הגרמני ומלחמת האזרחים שלאחריו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ונעורים, תקופת המלוכה הראשונה
גאורגיוס השני נולד בארמון טאטוי, ארמון הקיץ של מלכי יוון, הנמצא כ-15 קילומטרים צפונית לאתונה. הוא היה בנו הבכור של קונסטנטינוס הראשון מלך יוון, ואשתו הנסיכה סופיה מפרוסיה.
בעת שנולד גאורגיוס, היה סבו, גאורגיוס הראשון, נסיך שמוצאו מדנמרק, מלך יוון לאחר שבשנת 1863 נבחר למלך בתמיכת בריטניה. ב-1913 נרצח גאורגיוס הראשון, ובנו קונסטנטינוס הראשון עלה על כס המלוכה. במהלך מלחמת העולם הראשונה התנגד קונסטנטינוס לכניסתה של יוון למלחמה, וכתוצאה מכך אולץ לפרוש לגלות, ב-1917 ובנו אלכסנדרוס הראשון עלה לכס המלוכה. גאורגיוס יצא עם אביו לגלות, וב-1920 שב ממנה, לאחר מות אלכסנדרוס, אחיו. ראש הממשלה הליברלי אלפתריוס וניזלוס סבר כי הגיע הזמן להפוך את יוון לרפובליקה, אך הוא הובס בבחירות, וקונסטנטינוס שב לכס מלך יוון.
בשנת 1921 נישא גאורגיוס בבוקרשט לנסיכה אליזבת מרומניה בתו של פרדיננד הראשון מלך רומניה והנסיכה מרי מאדינבורו. לזוג לא היו ילדים, ובשנת 1935 התגרשו.
ב-27 בספטמבר 1922 ויתר קונסטנטינוס הראשון על כס המלוכה, וגאורגיוס לקח את מקומו.
בשנים אלו הייתה יוון מדינה המצויה במלחמה ובמצב של אי יציבות. המלחמה עם טורקיה הסתיימה בתבוסה יוונית, ובאבדן של שטחים רבים באסיה הקטנה. כמליון וחצי יוונים הפכו לפליטים, ועזבו את השטחים שנכבשו על ידי טורקיה, על מנת להתיישב ביוון. מצב זה הביא לאי שקט חברתי, ולחוסר יציבות פוליטית.
בעקבות נסיון הפיכה מלוכני ב-1923 שכשל, התבקש גאורגיוס על ידי הממשלה "לצאת לחופשה" בגלות, בעוד שהממשלה תדון בצורת המשטר הראויה ליוון. ב-19 בדצמבר 1923 יצא גאורגיוס לרומניה. ב-25 במרץ 1924 הוכרז על הרפובליקה היוונית השנייה, וגאורגיוס הודח באופן רשמי, נשללה ממנו אזרחותו היוונית, ורכושו הוחרם.
אשתו של גאורגיוס נותרה בבוקרשט, בעוד שהוא שהה זמן רב בבריטניה וביקר את אמו בפירנצה. בשנת 1932 עבר לגור בבריטניה באופן קבוע.
[עריכה] החזרה לשלטון ותקופת מטקסס
בין השנים 1924 ו-1935 ידעה יוון 23 חילופי שלטון, דיקטטורה צבאית, ו-13 הפיכות. באוקטובר 1935 ביצע הגנרל גאורגיוס קונדיליס הפיכה נוספת, שבאה בתגובה לנסיון הפיכה שנועד להעלות את וניזליס, הרפובליקאי והליברל, לשלטון. וניזליס נמלט מיוון, וקונדיליס החליט להשיב את המלוכה. הוא ערך משאל עם, ב-3 בנובמבר 1935. כנגד המשאל עלו טענות קשות לכפייה וזיופים. תוצאת המשאל הייתה כי 98% מן היוונים הצביעו בעד חידוש המלוכה.
גאורגיוס שב ליוון ב-25 בנובמבר, ומיד הסתכסך עם קונדיליס. גאורגיוס רצה להכריז על חנינה כללית, וקונדיליס התנגד לכך. גאורגיוס פיטר את קונדיליס ומינה ראש ממשלה זמני, פרופסור קונסטנטינוס דמטריס. בינואר נערכו שוב בחירות, שתוצאותיהן לא הביאו להכרעה בין הרפובליקנים והמלוכנים. לשון המאזניים הייתה המפלגה הקומוניסטית היוונית. באופן מקרי מתו לפתע שורה של פוליטיקאים מובילים, ביניהם וניזלוס (שמת בגלות בפריז), קונדיליס ודמטריס. מתוך חשש מהפכה קומוניסטית, ועל מנת להביא לייצוב המשטר, מינה גאורגיוס את הגנרל יואניס מטקסס, שר ההגנה בעל הנטיות המלוכניות, לראש ממשלה. מטקסס פתח במהלכים לניטרול הפרלמנט ושלילת זכויות האדם. ב-4 באוגוסט 1936 הכריז על שלטון דיקטטורי, שנודע בשם משטר ה-4 באוגוסט, שלטון שהיה מושפע מאיטליה הפאשיסטית. גאורגיוס הודיע כי הוא מקבל את השינוי החוקתי.
ברוח המשטרים הדומים באירופה, ובמיוחד משטרו של מוסוליני, אסר מטקסס על קיומן של מפלגות פוליטיות, אסר את הקומוניסטים, ביטל את זכות השביתה והפעיל צנזורה קפדנית על אמצעי התקשורת.
במדיניות החוץ נקט מטקסס בהשפעת גאורגיוס בעמדה פרו בריטית ברורה. הוא ראה בבריטניה בעלת ברית טבעית בים התיכון ובצי הבריטי משום מחסום בפני נטיות ההתפשטות של מוסוליני, שהיוו איום ברור על שלמותה של יוון. מטקסס, שקיבל את חינוכו הצבאי בגרמניה היה גרמנופיל, ונטייתו האידאולוגית הטבעית הייתה לצד מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. עם זאת פעל למניעת התערבותה של יוון במלחמת העולם כשזו פרצה, עד שאיטליה הפאשיסטית פלשה ליוון ב-28 באוקטובר 1940.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה
מלחמת איטליה-יוון החלה בניצחון יווני. הפלישה האיטלקית נהדפה, ועד מהרה מצא עצמו הכוח הפולש מתגונן על אדמת אלבניה ממנה יצא לפלישה.
בינואר 1941 מת מטקסס במפתיע מהרעלת דם. המלך החליפו באלכסנדרוס קוריציס שהיה נגיד הבנק הלאומי היווני. לאחר מות מטקסס היה המלך בעל הכוח האמיתי במדינה. הלחימה נמשכה, ובמרץ 1941 נהדפה מתקפה איטלקית שתוכננה על מנת לסיים את המלחמה.
לאחר כחצי שנה של לחימה, ומשההכרעה לא נראתה באופק, התערב היטלר, ושלח בתחילת אפריל 1941, את הוורמאכט להכריע את הלחימה, דרך בולגריה משתפת הפעולה, ויוגוסלביה, שהתנגדה ונכבשה אף היא. כוחות הוורמאכט הכריעו את הצבא היווני, ואת כוח המשלוח הבריטי שנשלח לסייע לו, ויוון נכבשה על ידי מדינות הציר, בתוך כשלושה שבועות. משהתקרבו טורי הוורמאכט לאתונה, התאבד קוריציס ביריה (אם כי על מנת שלא לעורר פאניקה נמסר לציבור כי מת מהתקף לב). המלך החליט לצאת שוב לגלות.
ב-23 באפריל עזבו המלך וממשלתו את אדמת יוון ופנו לכרתים, שהוחזקה על ידי כוח גדול של בעלות הברית. היטלר התייחס אל המלך כאוייב, ובנאום שנשא ב-4 במאי, התקיף אותו באופן אישי. כאשר החל הקרב על כרתים, ב-20 במאי 1941, חששו הבריטים מנפילת המלך בשבי, הן מחשש לגורלו, והן מחשש לתועלת התעמולתית שתצמח לגרמנים מנפילתו של מלך שהוגן על ידי הבריטים.
המלך פונה על ידי הצי המלכותי הבריטי, ונמלט אך בקושי מלכידה על ידי הגרמנים. כאשר עזב את הווילה המלכותית בה שכן בכפר טריבוליה, נראו כבר הצנחנים הגרמנים באזור, ומשנשלחו שליחים להביא ניירות שהותיר אחריו ראש הממשלה אמאנויל צודרוס, שהיה בפמליית המלך, נמסר כי הווילה כבר נתפסה על ידי האוייב. המלך, שהחל את ההימלטות כשהוא לבוש במדי גנרל יווני, שכללו עיטורי זהב, התבקש להתלבש בלבוש אזרחי ופשוט. לאחר מסע לילי הצליחה הפמלייה להגיע למקום המפגש על חוף כרתים, ושם נאספה מהחוף ופונתה על ידי אוניית הצי הבריטי HMS Decoy. הם הגיעו לחופי אלכסנדריה בליל ה-22 במאי.
שהותו של המלך במצרים הייתה קצרה, לאחר שהות זו המשיך לבריטניה, לבקשת ממשלתו הפרו איטלקית של המלך פארוק.
במהלך הכיבוש הנאצי של יוון נותר גאורגיוס ראש המדינה היווני המוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, נתמך על ידי ממשלתה הגולה של יוון, ועל ידי כוחות יוונים ששירתו במזרח התיכון לצד הבריטים. ביוון עצמה קמו על כך עוררין. המחתרות השמאליות EAM, (ראשי תיבות ביוונית של חזית השחרור הלאומית) ו-ELAS (ראשי תיבות ביוונית של ההתנגדות והשחרור הלאומיים העממיים היוונים), ששגשגו לאחר שהוסר מעליהן פיקוחו של מטקסס, שאסר את הקומוניסטים, הפכו לתנועת ההתנגדות היוונית הגדולה ביותר, ונהנו מתמיכה עממית רחבה. הארגונים השונים נאבקים בנאצים, אך במקביל מנהלים גם את תחילתה של מלחמת אזרחים בין הימין ובין השמאל.
כאשר שיחרורה של יוון נראה באופק, רעיון שיבת המלך לאדמת יוון גרם לוויכוחים פנימיים הן ביוון עצמה, והן בקהילה היוונית הגולה. על אף שהמלך גינה בפומבי את משטרו של מטקסס בשידורי רדיו ששודרו ליוון, עדיין זכרו לו רבים את תמיכתו במשטר הרודני. בנובמבר 1943 כתב גאורגיוס לראש הממשלה הגולה אמנואיל צודרוס, "אבחן מחדש את התאריך בו אשוב ליוון, מתוך הסכמה עם הממשלה". במכוון או בטעות הופץ נוסח של המכתב שהשמיט את המילה "תאריך", והותיר את הרושם ששאלת שובו של גאורגיוס עצמה שנויה במחלוקת, והופצו שמועות כי הסכים למשאל עם נוסף בדבר המלוכה, או אף ויתר עליה כליל.
ב-24 בספטמבר 1944 נחת צבא בריטי ביוון ושיחרר אותה בתוך שישה שבועות. על אף דרישת ראש הממשלה הליברלי, גאורגיוס פפנדראו כי המחתרות הקומוניסטיות תפסקנה את הלחימה, סירב השמאל להתפרק מנשקו, ומלחמת האזרחים המשיכה. גאורגיוס נמנע מלשוב ליוון, ובלחץ של בעלות הברית מינה כעוצר את הארכיבישוף דמסקינוס מאתונה, עד להכרעה בשאלת המלוכה במשאל עם. דמסקינוס מיהר ומינה ממשלה רפובליקאית המתנגדת למלוכה. גאורגיוס המותש נראה כמוותר על המלוכה, ורכש בית בלונדון בו גר בגלוי עם אישה שהייתה מזה זמן פילגשו.
[עריכה] השיבה ליוון, ומותו
בבחירות שנערכו ב-31 במרץ 1946 זכו המפלגות המלוכניות ברוב המושבים בפרלמנט, שכן בחירות אלו הוחרמו על ידי השמאל. ב-1 בספטמבר 1946 נערך משאל עם בשאלת המלוכה, שאף הוא הוחרם על ידי השמאל. תוצאות המשאל היו בעד חידוש המלוכה ברוב של 69%, ואילו 90% תמכו בשובו של המלך.
ב-26 בספטמבר שב המלך ליוון ומצא כי ארמון המלוכה נבזז, העצים בארמון טאטוי בו נולד נכרתו, וגוויות נקברו בחופזה בקברים רדודים בגן הארמון.
בשנת 1947, בעקבות תוצאות משאל העם, התחדשה מלחמת האזרחים בין הקומוניסטים, שישבו בצפון המדינה שנתמכו על ידי המדינות הקומוניסטיות יוגוסלביה של טיטו ואלבניה בשלטון אנוור הודג'ה, ובין הממשלה הימנית, בראשות ראש הממשלה צלדריס, שמינה גאורגיוס, שנתמכה על ידי ארצות הברית.
ב-31 במרץ 1947 נמצא המלך כשהוא חסר הכרה בארמון המלוכה באתונה, ומת ביום שלאחר מכן.
על כס המלוכה עלה אחיו, פאולוס מלך יוון. כעצה לשליט החדש הותיר אחריו גאורגיוס, למוד הגלות, את האימרה "הכלי החשוב ביותר עבור מלך ביוון הוא המזוודה".
