אלפתריוס וניזלוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במדיניאי היווני. אם התכוונתם לנמל התעופה של אתונה הקרוי על שמו, ראו נמל התעופה הבינלאומי אתונה-אלפתריוס וניזלוס.
אלפתריוס וניזלוס (ביוונית Ελευθέριος Βενιζέλος, 23 באוגוסט 1864 – 18 במרץ 1936) היה מחשובי הפוליטיקאים והמדינאים של יוון.
תוכן עניינים |
[עריכה] חינוכו והצטרפותו לפוליטיקה
וניזלוס נולד במורניס, סמוך לכאניה שבכרתים. אביו, קיריאקוס וניזלוס, היה מהפכן כרתי, אשר הוגלה ב-1866 יחד עם משפחתו לסירוס בעקבות התקוממות נגד השלטונות הטורקיים. וניזלוס למד משפטים באוניברסיטת אתונה, שם היה פעיל בעסקי הפוליטיקה של כרתים, אחר כך שב לאי והתפרנס כעורך דין ועיתונאי. שנה מאוחר יותר נבחר לאסיפה הלאומית כנציג המפלגה הליברלית שזה עתה הוקמה.
[עריכה] כרתים
וניזלוס תמך באיחודה של כרתים עם יוון, והיה ממנהיגי ההתקוממות של שנת 1897, בעקבותיה העניקו הטורקים לאי אוטונומיה. אוניות מלחמה ונחתים מציי בריטניה, רוסיה, איטליה ואוסטרו-הונגריה הגיעו אל כרתים וכפו על הטורקים להוציא ממנו את צבאם. בלחץ מעצמות אירופה נתמנה הנסיך גאורגיוס מיוון (בנו השני של גאורגיוס הראשון מלך יוון) לנציב העליון של האי, כשווניזלוס משמש כמיניסטר המשפטים שלו מ-1899 עד 1901. מעצמות אירופה אף סייעו לנסיך גאורגיוס להקים את הז'נדרמריה של כרתים, כדי לאכוף את החוק.
לאחר זמן קצר הסתכסך וניזלוס עם הנסיך גאורגיוס, שהיה מלוכני אדוק ונטל לעצמו סמכויות שלטוניות אבסולוטיות. וניזלוס נעשה מנהיג האופוזיציה, וכשהגיעו העניינים לכדי משבר ב-1905, עמד בראש התקוממות מזוינת, שאילצה בסופו של דבר את הנסיך לעזוב את האי. את מקומו תפס ראש ממשלת יוון לשעבר אלקסנדרוס זאימיס, ווניזלוס הצטרף שוב לממשלה.
[עריכה] מן הפרלמנט אל ראשות הממשלה
ב-1910, בעקבות משבר פוליטי, פוזר הפרלמנט היווני באתונה. וניזלוס עבר אל אתונה להזמנת הליגה הצבאית, ובבחירות של 8 באוגוסט 1910 נבחרו הוא ואנשיו לפרלמנט, כשווניזלוס עצמו משמש נציגה של אתונה. באותו זמן הקים את מפלגתו הפוליטית, "קומה פילאלפתרון" (Κόμμα Φιλελευθέρων, המפלגה הליברלית), וב-2 באוקטובר 1910 נבחר לראשות הממשלה.
הוא ערך רפורמות מקיפות בצבא ובצי והקים את הליגה הבלקנית, צעדים שסייעו למוכנותה של יוון במלחמות הבלקניות של 1912-1913 ואיפשרו את שחרור אפירוס, מקדוניה ואיי הים האגאי מידי השלטון הטורקי. לווניזלוס היו ויכוחים רבים עם נסיך הכתר קונסטנטינוס בדבר נתיב התקדמות הצבא והערים שעליו לשחרר ראשונה. היה זה הסכסוך הראשון בין וניזלוס לבין קונסטנטינוס, שזמן קצר אחר, בעקבות ההתנקשות בחיי אביו ב-1913, הוכתר למלך יוון.
[עריכה] מלחמת העולם הראשונה והקרע הלאומי
הסכסוך השני בין וניזלוס לקונסטנטינוס נתגלע במהלך מלחמת העולם הראשונה. אף שיוון נותרה נייטרלית בשנים הראשונות למלחמה, וניזלוס תמך בברית עם מדינות ההסכמה, בהאמינו כי בריטניה וצרפת ינצחו בה. קונסטנטינוס, לעומתו, העדיף את מעצמות המרכז ורצה כי יוון תישאר נייטרלית. על רקע מחלוקת זו התפטר וניזלוס מתפקידו ב-21 בפברואר 1915. בבחירות הבאות שוב ניצחה מפלגתו של וניזלוס והקימה את הממשלה. למרות הבטחתו כי יוון תישאר נייטרלית, נאלץ וניזלוס לזנוח מדיניות זו בעקבות התקפת בולגריה על סרביה, עימה הייתה יוון קשורה בברית. חילוקי דעות קשים עם המלך הביאו שוב להתפטרותו, ובבחירות הבאות לא לקח וניזלוס חלק כמחאה על כך שהפרלמנט פוזר בניגוד לחוקה. תוך כדי אירועים אלה נחלצו לכאורה בנות הברית להצלת סרביה והנחיתו חיילים בסלוניקי.
המחלוקת בין וניזלוס לקונסטנטינוס הייתה הגורם לקרע לאומי (ביוונית Εθνικός Διχασμός, אתניקוס דיכאסמוס), אשר תוצאותיו ניכרו עוד עשרות שנים אחר כך. ב-1916, לאחר פלישת צבאות גרמניה, אוסטריה ובולגריה אל מקדוניה היוונית, הקימו תומכי וניזלוס תנועה צבאית בסלוניקי, שנקראה "הממשלה הזמנית של ההגנה הלאומית". כאן ייסדו מדינה חדשה, הכוללת את צפון יוון, כרתים ואיי הים האגאי.
במאי 1917, לאחר הגליית קונסטנטינוס ועלייתו לכס של בנו השני אלקסנדרוס, שב וניזלוס לאתונה, כרת ברית עם מדינות ההסכמה והכריז מלחמה על מעצמות המרכז. כוחות הצבא היווני (אף שנחלקו בין תומכי המלך לבין תומכי וניזלוס) החלו ליטול חלק בפעולות צבאיות נגד הצבא הבולגרי לאורך הגבול. בסתיו 1918 היווה הצבא היווני, עם תשע הדיוויזיות שלו, את החלק הגדול ביותר של חילות בנות הברית המוצבים ביוון.
ב-14 בספטמבר 1918, בפיקודו של הגנרל הצרפתי פרנשה ד'אספרי (Franchet d'Esperey), הנחיתו כוחות הברית התקפה רבתי על צבאות בולגריה וגרמניה. הצבא הבולגרי נטש עד מהרה את עמדותיו והחל נסוג לכיוון ארצו, וב-30 בספטמבר ביקשה ממשלת בולגריה הפסקת אש. הצבא היווני עוד הספיק ליטול חלק קטן במערכות הלחימה האחרונות של מלחמת העולם הראשונה.
לאחר סיום המלחמה השתתף וניזלוס בשיחות ועידת השלום בפריז, וחתם על חוזה נואי (27 בנובמבר 1919) והסכם סוור (10 באוגוסט 1920) כנציגה של יוון. בעקבות הסכמים אלה קיבלה יוון (באופן זמני) את מזרח תראקיה ואיזמיר. בעת שובו ליוון, בתחנת הרכבת גר דה ליון בפריז, ניסו להתנקש בחייו. לאחר החלמתו שב לארצו ונתקבל בה כגיבור על ששחרר שטחים בהם חיה אוכלוסייה יוונית.
[עריכה] הסתלקותו מן הפוליטיקה ב-1920
חרף הניצחון במלחמה הפסיד וניזלוס בבחירות של נובמבר 1920, למורת רוחם של היוונים באסיה הקטנה שזכו זה לא כבר לחירות, והמלך קונסטנטינוס נקרא לשוב. בשל התבוסה פרש וניזלוס מן הפוליטיקה ועזב אל פריס.
עם סיומה של מלחמת יוון-טורקיה (1919-1922) חתם וניזלוס על הסכם לוזאן עם טורקיה כנציגה של יוון. בעקבות התקוממות בהנהגת גנרל יואניס מטקסס נאלץ המלך גאורגיוס לצאת לגלות (אביו, קונסטנטינוס, סולק בפעם השנייה מן הכס שנה קודם לכן), וניזלוס חזר ליוון ונתמנה שוב לראש הממשלה. ברם, הוא התפטר פעם נוספת ב-1924, לאחר מריבה עם מתנגדי המלוכה, ומאוחר יותר עמד שוב בראש המפלגה הליברלית.
[עריכה] שובו לשלטון ב-1928
בבחירות שנערכו ב-5 ביולי 1928 גדל כוחה של המפלגה הליברלית, וב-19 באוגוסט אותה שנה היא הכריחה את הממשלה לערוך בחירות חדשות, בהן זכתה ב-228 מתוך 250 המקומות בפרלמנט. וניזלוס עמד בראש ממשלת יוון עד 1932, השנה בה תפסה את השלטון מפלגת העם בהנהגת פנאגיס צלדאריס. המתיחות הפוליטית גברה, וב-1933 נעשה ניסיון שני להתנקש בחיי וניזלוס. נטיותיה הפרו-מלוכניות של הממשלה הובילו לניסיון הפיכה צבאית במרץ 1935, בהנהגת וניזלוס וגנרל ניקולאוס פלסטירס. בעקבות כשלון ההפיכה עזב וניזולוס את יוון פעם נוספת.
לאחר עזיבתו נערכו משפטים והוצאות להורג של וניזליסטים בולטים, והוא עצמו נשפט למוות שלא בפניו. הרפובליקה ההלנית השנייה החלשה והמעורערת התפרקה באוקטובר 1935, ובעקבות משאל עם מזויף שב גאורגיוס השני לכס המלוכה.
[עריכה] גלותו ומותו
וניזלוס נמלט אל פריז ובה מת ב-1936 במלון ריץ. קהל תומכיו מהקהילה היוונית המקומית בפריז ליווה את גופתו אל תחנת הרכבת, והיא הובלה על ידי המשחתת היוונית "פבלוס קונטוריוטיס" אל כאניה שבכרתים ולא אל אתונה, כדי לא לעורר תסיסה. הוא נקבר ברוב טקס באקרוטירי שבכרתים.
