מדינות ההסכמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מדינות ההסכמה הן 24 מדינות שכרתו ברית צבאית במלחמת העולם הראשונה, ובראשן בריטניה, צרפת, הקיסרות הרוסית (שפרשה מהברית במהלך המלחמה) ובהמשך גם ארצות הברית, איטליה והאימפריה היפנית.
השם "מדינות ההסכמה" בא בעקבות ההסכמה המשולשת - הסכם שכלל את בריטניה, צרפת ורוסיה, שבאה לאחר ההסכמה הלבבית בין צרפת לבריטניה.

בירוק: מדינות ההסכמה

כנגד מדינות ההסכמה, שבסופו של דבר ניצחו במלחמה, לחמו מעצמות המרכז, שכללו תחילה את האימפריה האוסטרו-הונגרית וגרמניה, שכרתו ברית ביניהן עוד ב-7 באוקטובר 1879. האימפריה העות'מאנית הצטרפה למעצמות המרכז באוקטובר-נובמבר 1914. בולגריה הצטרפה למעצמות המרכז באוקטובר 1915.

איטליה הייתה מאז 1882 בעלת ברית לאימפריה הגרמנית והאוסטרו-הונגרית, אך היו לה תוכניות משלה כנגד שטחים אוסטרים בדרום טירול, איסטריה ודלמטיה, והבנה סודית עם צרפת שאיינה למעשה את התחייבויותיה לבעלות בריתה, הצטרפה למדינות ההסכמה ב-23 במאי 1915, והכריזה מלחמה כנגד גרמניה 15 חודשים לאחר מכן.

לאחר מהפכת 1917 החליט השלטון הקומוניסטי ברוסיה ונאלץ לפרוש מהמלחמה, וחתם על הסכם שלום נפרד עם גרמניה.

במקומה נכנסת באותה שנה למלחמה ארצות הברית. הסיבות להצטרפות ארצות הברית למלחמה:

• פרסום מברק צימרמן, שר החוץ של גרמניה שהציע למקסיקו לתקוף את ארצות הברית בתמורה להשבת שטחים שנלקחו ממנה על ידי האמריקנים במאה ה-19.
• מלחמת הצוללות הבלתי מוגבלת פגעה בין היתר באוניית נוסעים אזרחית, הלוזיטניה. פגיעה באזרחים חפים מפשע אלו התפרסמה מיד בעיתונות האמריקנית ושילהבו את הרצון להתערב במלחמה.
• רצון אידאולוגי אמיתי של נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, לעזור למדינות הדמוקרטיות (צרפת ובריטניה) במלחמתן כנגד גרמניה ואוסטרו הונגריה הקיסריות.
• לחץ תעשיינים וחברות אמריקניות שהמלחמה הטוטאלית באירופה הסבה נזקים עצומים לעסקיהם.
• קשר רגשי שעדיין קיים בין האמריקנים לבין תושבי היבשת הישנה ורצון לשים קץ למלחמה הנוראית הזאת.

באוקטובר 1920, בהסכם פריז, הכירו מדינות ההסכמה העיקריות, פרט ליפן, באיחוד בין רומניה ובין בסרביה.

[עריכה] רשימת מדינות ההסכמה

התפלגות חללי מדינות ההסכמה בין המדינות הלוחמות. מספר ההרוגים הכולל מוערך ב-5.7 מיליון. חללי הדומיניונים (אוסטרליה, קנדה, ואחרים) נמנים עם חללי האימפריה הבריטית

[עריכה] מדינות שנשאו בנטל הלחימה והאבידות העיקרי

• האימפריה הבריטית ומושבותיה (אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום אפריקה, מושבות הכתר הבריטי, קנדה, האימפריה ההודית וניו פאונדלנד)
• צרפת ומושבותיה
• האימפריה הרוסית ( פרשה מהמלחמה לאחר המהפכה הקומוניסטית בנובמבר 1917)
• איטליה (הצטרפה באפריל 1915, עד אז תמכה במעצמות המרכז^{[דרוש מקור]})
• בלגיה ומושבותיה
• סרביה
• מונטנגרו
• רומניה (הצטרפה באוגוסט 1916 - פרשה במאי 1918)

[עריכה] מדינות נוספות

• באירופה:

• יוון (הצטרפה במאי 1917)
• פורטוגל ומושבותיה
• ארמניה (הצטרפה עם הקמתה במאי 1918. הארמנים מרדו נגד העות'מאנים קודם לכן).
• צ'כוסלובקיה (הצטרפה ב-1918. לגיון צ'כוסלובקי השתתף במלחמה עוד בטרם הוקמה המדינה).
• המדינות הזעירות אנדורה וסן מרינו, שהצטרפה יחד עם איטליה במאי 1915.

• צפון אמריקה:

• ארצות הברית (הצטרפה באפריל 1917)

• באמריקה הלטינית (הצטרפו בשלהי המלחמה, אחרי ארצות הברית):

• בוליביה (הצטרפה באפריל 1918)
• ברזיל (הצטרפה באוקטובר 1917)
• קוסטה ריקה (הצטרפה במאי 1918)
• קובה (הצטרפה באפריל 1918)
• אקוודור (הצטרפה בדצמבר 1917)
• גואטמלה (הצטרפה באפריל 1918)
• האיטי (הצטרפה ביולי 1918)
• הונדורס (הצטרפה ביולי 1918)
• ניקרגואה (הצטרפה במאי 1918)
• פנמה (הצטרפה בדצמבר 1917)
• פרו (הצטרפה באוקטובר 1917)
• אורוגוואי (הצטרפה באוקטובר 1917)

• באסיה ובאפריקה:

• סיאם (תאילנד, הצטרפה ביולי 1917)
• יפן
• סין (הצטרפה באוגוסט 1917)
• ליבריה (הצטרפה באוגוסט 1918)