קרל מרקס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרל מרקס | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 5 במאי 1818 |
| תאריך פטירה | 14 במרץ 1883 |
| זרם | מרקסיזם |
| תחומי עניין | מדע המדינה, כלכלה, פילוסופיה של ההיסטוריה |
| הושפע על ידי | גאורג וילהלם פרידריך הגל, עמנואל קאנט, ז'אן-ז'אק רוסו, אדם סמית |
| השפיע על | הרברט מרקוזה, ז'אן-פול סארטר, אריך פרום מקס הורקהיימר, תיאודור אדורנו, ולדימיר לנין, ליאון טרוצקי, מאו דזה דונג, לואי אלתוסר, פרדריק ג'יימסון |
קרל היינריך מרקס (בגרמנית: Karl Heinrich Marx) (5 במאי 1818 - 14 במרץ 1883) היה סוציולוג ופילוסוף יהודי גרמני, הוגה המרקסיזם ביחד עם פרידריך אנגלס. מרקס היה הראשון שפיתח את המטריאליזם הדיאלקטי. הוא נחשב למשפיע על פיתוח תורות מרקסיסטיות כמו קומוניזם, מאואיזם וטרוצקיזם, ומי שרעיונותיו משפיעים עד היום בתחומים רבים.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו
מרקס נולד ב-1818 למשפחה יהודית בעיר טריר (Trier) בחבל הריין שבגרמניה. שני סביו היו רבנים, אך אביו למד משפטים ושימש כעורך דין בעת שהעיר סופחה לצרפת לאחר המהפכה הצרפתית, והמיר את דת המשפחה לנוצרית-לותרנית שנה לפני לידת מרקס, כדי שיוכל להמשיך לעסוק בעריכת דין. מרקס גדל בבית פתוח וליברלי שאירח אינטלקטואלים רבים.
כבר במהלך התיכון היה מרקס תלמיד מצטיין. הוא זכה בפרס על עבודת הגמר שלו שכותרתה "דת: הדבק שמאגד את החברה". את לימודיו האקדמיים התחיל ב-1833 כתלמיד משפטים בבון, אך בשנתו השנייה כבר עבר ללימודי פילוסופיה בברלין. במהלך הלימודים היה חבר בקבוצה שנקראה "ההגליאנים הצעירים". קבוצה זו ניסתה לקדם את רעיונותיו של הפילוסוף גאורג הגל, שמת מספר שנים קודם לכן. הם קידמו רעיונות של חופש, שוויון, אתאיזם ודמוקרטיה. עקב המוניטין שיצאו לו באוניברסיטה של ברלין כבעל דעות רדיקליות, נאלץ מרקס להגיש את עבודת הדוקטורט שלו על הפילוסופים היוונים דמוקריטוס ואפיקורוס לאוניברסיטה של יינה ב-1840.
[עריכה] קריירה
ב-1842 התמנה מרקס לעורך "Rheinische Zeitung" (תרגום מילולי: "עיתון הריין"), עיתון צעיר, רפורמיסטי ופרו דמוקרטי, שהתנגד לשלטון הפרוסי. במהלך עבודתו בעיתון פגש את פרידריך אנגלס, פילוסוף אנגלי יליד פרוסיה שהחזיק בדעות דומות למרקס בנושאי שוויון חברתי. השותפות ביניהם עתידה הייתה להימשך עד מותו של מרקס. יש הטוענים כי אנגלס הביא לידיעתו של מרקס את מצבו של מעמד הפועלים וקירב אותו לכלכלה. אנגלס גם מימן את מרקס ונתן לו כספים לאורך כל תקופת היכרותם.
תחת הנהגת מרקס הפך העיתון להיות רדיקלי יותר ויותר; הוא ביקר את היחסים בין ההנהגה הפרוסית לכנסייה, פרסם מאמרים על מצבו של מעמד הפועלים ואף הציע להחליף את המונרכיה הפרוסית במדינה דמוקרטית. השלטונות הפרוסים לא יכלו להשלים עם הרעיונות הללו וב-1843 הכריחו את מרקס להתפטר וסגרו את העיתון.
מרקס גלה לפריז. בתקופה זו חיזק את קשריו עם אנגלס ופרסם מאמרים רבים וביניהם "על השאלה היהודית", משנת 1844, ובו טען כי הבסיס החילוני של היהדות הוא אנוכיות, דתו - הרוכלות ואלוהיו - הממון, וגרס "שחרור מהרוכלות והכסף, וכתוצאה מכך מהיהדות המעשית, הממשית, יהיה האמנציפציה-העצמית של דורנו... השחרור ליהודי יהווה שחרור לחברה מהיהדות". ב-1844 חיבר את "כתבי היד הכלכליים-פילוסופיים" ,שפורסמו רק בשנות השלושים של המאה ה-20, ובהם פיתח את היסודות התאורטיים וההומניסטיים של ביקורתו על החברה הבורגנית: מושג מרכזי שפותח בחיבור זה היה מושג ה"ניכור", המאפיין את החברה הקפיטליסטית.
כבר ב-1845 נאלצו מרקס ואנגלס לגלות מצרפת לבריסל. לטענתם, עקב לחץ של שלטונות פרוסיה על צרפת. שם, פרסמו מספר מאמרים עד שבפברואר 1848 הם פרסמו את המניפסט הקומוניסטי, החיבור החשוב והמפורסם ביותר שלהם.
בימי אביב העמים של שנת 1848 חזר מרקס לגרמניה וערך את העיתון הדמוקרטי-רדיקלי "נויה ריינישה צייטונג". כשנכשלו המהפכות הללו עבר מרקס ללונדון, בה בילה את שארית ימיו.
ב-1864 היה מרקס שותף להקמת "האיחוד הבינלאומי של העובדים" שנודע מאוחר יותר כ"האינטרנציונל הראשון". ארגון זה קרס שמונה שנים מאוחר יותר, בהשפעת תנועת האנרכיזם והקומונה הפריזאית. " במהלך חייו בלונדון פרסם מרקס את הכרך הראשון של "הקפיטל", שבו תיאר את התפתחות החברה הקפיטליסטית ואת מתחיה הפנימיים האמורים להביא להתפרקותה. הכרכים השני והשלישי של "הקפיטל" פורסמו לאחר מותו, בעריכת אנגלס ואחרים .
תחילה חיו מרקס ומשפחתו חיי מחסור בלונדון. הוא התקיים בעיקר הודות לקצבה חודשית שקיבל מאנגלס. מרקס אף נאלץ לקבור שניים מילדיו שמתו מחולי, כשהוא נטול יכולת להושיע אותם. מאוחר יותר שימש במשך שנים ככתב בלונדון של העיתון הניו-יורקי הרדיקלי "ניו יורק דיילי טריביון". מאורעות אלו תרמו רבות להתפתחותה של תפיסת הצדק החברתי אצל מרקס.
[עריכה] הגותו של מרקס
[עריכה] מרקסיזם
-
ערך מורחב – מרקסיזם
לפי השקפתו של מרקס, המציאות היא קונפליקטואלית, בין שני כוחות מרכזיים - מדכאים ומדוכאים. המדכאים הם בעלי אמצעי הייצור והמדוכאים הם אלה שאינם בעלי אמצעי הייצור. בשלב הנוכחי הבורגנות מדכאת את הפרולטריון. לפי השקפתו המטריאליסטית של מרקס, מבנה העל הוא השתקפות של התשתית הכלכלית, דהיינו, התודעה היא תוצר של הוויה. מרקס טען שהמהפכה בוא תבוא גם כתוצאה מכך שהקפיטליזם יביא אותה על עצמו. מעמד הפועלים ישתחרר מהתודעה הכוזבת ויפעל למען שיפור תנאי חייו. במהפכה ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור, יבטל את הקניין הפרטי ויבנה את החברה הסוציאליסטית, שתהיה חברה שאין בה מנצלים ומנוצלים.
עיקרי המרקסיזם פורסמו בשנת 1848 על ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, במניפסט הקומוניסטי. תקופה זו, של אמצע המאה ה-19, נחשבת לתחילת צמיחת המרקסיזם. הייתה זו תאוריה אחת מבין כמה תאוריות סוציאליסטיות.
במשך השנים לא שמר המרקסיזם על צורתו המקורית. התשתית החשיבתית של המרקסיזם, אמנם לא בצורתו הטהורה, הוסיפה להתקיים, ומורשת המרקסיזם מתקיימת ברוב הזרמים הביקורתיים. גישה זו מיושמת כיום בתחומים שונים (למשל חינוך ומשפחה).
[עריכה] יחסו ליהדות
על יחסו של מרקס ליהדות ניתן ללמוד מחיבורו המפורסם "על השאלה היהודית" שפרסם ב-1844. טענתו המרכזית הייתה שהיהדות מייצגת את השתקפותן של הכלכלה הקפיטליסטית והחברה הבורגנית. הסיבה לכך אינה טבועה בדת עצמה אלא בעקבות מאות השנים שבהן הורחקו היהודים מעיסוקים רבים, ולכן פנו להתפרנס בעיקר ממסחר ומבנקאות.
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- קארל מרקס, כתבי שחרות, ספרית פועלים, 1964.
- שלמה אבינרי, משנתו החברתית והמדינית של קארל מרקס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976.
- טרי איגלטון, מרקס, הוצאת ידיעות אחרונות.
- פרנסיס ווין, קרל מרקס, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
- אנרי לפבר, מרקסיזם, הוצאת רסלינג, 2005.
- יואב פלד, מתאולוגיה לסוציולוגיה: מרקס והאמנסיפציה של היהודים, תאוריה וביקורת 6 / אביב 1995
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: קרל מרקס |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרל מרקס |
- כתבים של מרקס בתרגום לעברית באתר בנק"י
- גרסה מלאה וחופשית של "הקפיטל" (באנגלית).
