מליכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערכים בנצרות
נצרות
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש: האל האב • ישו • רוח הקודש
זרמים עיקריים נצרות קתולית • נצרות רוסית פרבוסלבית • נצרות אורתודוקסית •נצרות יוונית-אורתודוקסית נצרות פרוטסטנטית • נצרות אוריינטלית הכנסייה האנגליקנית • הכנסייה האורתודוקסית האתיופית • הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית • נצרות קופטית היסטוריה של הנצרות הועידות האקומניות • האיקונוקלאזם פילוג הכנסייה הנוצרית • מסעי הצלב הפילוג המערבי • הרפורמציה המסיון • והיסטוריה של המיסיון הנוצרי אישים מרכזיים הבתולה • השליחים • פאולוס • פטרוס • אתנסיוס אוגוסטינוס • אבות הנצרות • תומאס מאקווינס לותר • קלווין התאולוגיה הנוצרית מונותאיזם • השילוש הקדוש • הקרדו • לוגוס כריסטולוגיה • התגלמות • הלידה הבתולית צליבת, תחיית ועליית ישו • הביאה השנייה החטא הקדמון • כפרה • חסד • גאולה חגים מרכזיים פסחא • חג המולד • חג העלייה • פנטקוסט התענית הגדולה • חג הבשורה • חג ההתגלות הפולחן הנוצרי הסקרמנטים • טבילה • וידוי סעודת האדון • צלב • איקונין תפילה • קדושים כתבים נוצריים הברית הישנה • הברית החדשה הבשורות • הספרים החיצוניים ההיררכיה הכנסייתית אפיפיור • פטריארך • חשמן • מיטרופוליטן • ארכיבישוף • בישוף כומר • דיאקון • נזיר ראו גם נצרות ואנטישמיות • אדריכלות כנסיות

המונח מליכים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון. מקור המילה במילה הסורית העתיקה מלכאיא שפירושה מלכותי. במקור שימש המונח כציון גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון בשנת 451. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המליכים לכנות את עצמם בשם זה.

המליכים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבאנט ובמצרים, בניגוד למתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים. הכנסייה המליכית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות - אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודקסית). הממלכה הנובית מוקורה, בסודאן של ימינו, השתייכה גם היא לכנסייה המליכית בשנים 575-1300 בקירוב.

החל משנת 1342 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודקסית. ב-1724 הבישוף קיריל השישי נבחר לכהן כפטריארך של אנטיוכיה, במהלך שנתפס כהשתלטות קתולית על הפטריארכיה. ירמיה השלישי מקונסטנטינופול מינה את הנזיר היווני סילבסטר במקומו של קיריל, אך משנבחר האפיפיור בנדיקטוס ה-13, הוא הכיר בסמכותו של קיריל וקידם בברכה את תומכיו. מנקודה זו והלאה הייתה הכנסייה המליכית מפוצלת בין האורתודקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מליכית.