סקרמנט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| התאולוגיה הנוצרית |
 |
| פורטל נצרות |
| מושגים בנצרות |
| האלוהות |
| השילוש הקדוש · האל האב · ישו · רוח הקודש קרדו · פסוקית ומהבן · אריאניות הסבליאניות · המקדוניות |
| כריסטולוגיה |
| לוגוס · התגלמות דיופיזיטיות · מיאפיזיטיות · מונופיזיטיזם דונאטיזם · מונותליטיזם · נסטוריאניזם הלידה הבתולית · עליית ישו · הביאה השנייה |
| האדם והאל |
| החטא הקדמון · כפרה · פלאגיאניזם חטא · שבעת החטאים · חסד · גאולה פרדסטינציה · יוסטיפיקציה · קדוש הסקרמנטים · טרנסובסטנציאציה |
| תאולוגים חשובים |
| טרטוליאנוס · אוריגנס · פוליקרפוס אתנסיוס · וסיליוס רבא · גריגוריוס מנזיאנז הירונימוס · אמברוזיוס · אוגוסטינוס יוחנן כריזוסטומוס · קירילוס האלכסנדרוני ברנר מקלרבו · תומאס מאקווינס · אנסלם לותר · צווינגלי · קלווין · וסלי |
סקרמנט (בעברית מַקְדש) הוא טקס בדת הנוצרית, הניתן בדרך כלל למאמינים בידי כומר. מקור השם במילה הלטינית sacramentum - ברית, שבועה.
בנצרות הקתולית מקובל למנות שבעה סקרמנטים אשר נקבעו במאה ה-13 על ידי הכנסייה (מספרם וטיבם היו שנויים במחלוקת עד אז). אלו הם טבילה, אישוש, נישואין, מיסה, וידוי, המשיחה האחרונה וההסמכה.
בנוסף לשבעת הסקרמנטים שלהלן ישנם נוצרים אנאבפטיסטיים המקיימים גם סקרמנט רחצת רגליים, לפי הנאמר בספר יוחנן, יג, 14: "לָכֵן אִם־אֲנִי הַמּוֹרֶה וְהָאָדוֹן רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלֵיכֶם גַּם־אַתֶּם חַיָּבִים לִרְחֹץ אִישׁ אֶת־רַגְלֵי אָחִיו".
נוצרים קתולים ונוצרים אורתודוקסים מאמינים שדרך הסקרמנט עובר אל המאמין חסד אלוהי. נוצרים פרוטסטנטים, לעומת זאת, רואים בסקרמנטים ביטוי חיצוני לחסד פנימי - מעשה סמלי בלבד, ולא קבלת חסד ממשי. בהתאם לכך הם מקיימים אך ורק שניים מהסקרמנטים: הטבילה ואכילת ה'לחם הקדוש' בזמן המיסה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שבעת הסקרמנטים הקדושים של הנצרות הקתולית
שבעת הסקרמנטים כפי שהם מוכרים לנו כיום גובשו במהלך ימי הביניים. שני הסקרמנטים הקדומים ביותר הם הטבילה וסעודת האדון והם אלו שממשיכה לקבל גם הכנסייה הפרוטסטנטית, אם כי בשינויים מסוימים.
[עריכה] טבילה
הטבילה הוא הטקס המכניס את המאמינים אל הכנסייה. בכנסיות האורתודוקסיות, בכנסיות קתוליות־מזרחיות ובכנסיות פרוטסטנטיות פונדמנטליסטיות מטבילים את כל הגוף. אצל האורתודוקסים נוהגים להוסיף מעט שמן למי הטבילה. בכנסיות הקתוליות והפרוטסטנטיות מזליף הכומר המקיים את הטקס שלוש פעמים מים שקודשו בברכת כוהן דת על קדמת ראשו של הנטבל ומכניס אותו לכנסייה "בשם האב, הבן ורוח הקודש".
הנצרות הקתולית רואה בהטבלה מעשה בעל איכויות על-טבעיות, המנקה את הנטבל מן החטא הקדמון. הטבלת הגוף מסמלת את הטבעתה של נפש בעלת חטא, או יותר נכון הגוף החוטא, ומסמלת את לידתה מחדש (משיכתה מן המים) של נפש טהורה ונקייה. זו גם הסיבה שקתולים ממהרים להטביל תינוקות (ביומם השמיני, בדומה לברית מילה), כדי לנקותם בהקדם מן החטא פן ימותו לא מטוהרים ועל כן יגיעו ללימבו (מקום בין הגיהנום לגן העדן). זרמים פרוטסטנטים, לעומת זאת, נטבלים בבגרותם, מתוך בחירה חופשית. הטבילה היא סקרמנט שכל נוצרי יכול לקיים - בין אם הוסמך לכמורה ובין אם לאו.
במכלולים כנסייתיים קתוליים גדולים קיימת קפלת טבילה מיוחדת הקרויה בפטיסטריום הבנויה בדרך כלל בצורה מתומנת, רמז לשמונה ימים מהלידה לטבילה ולתחיית ישו ביום השמיני לכניסתו לירושלים.
[עריכה] אישרור (קונפירמציה)
-
ערך מורחב – קונפירמציה
לטקס הקונפירמציה (אישרור או אישוש) צורה שונה בין הכנסיות. בכנסייה האורתודוקסית יכול כל כוהן דת לבצע טקס זה והוא מתבצע מיד לאחר הטבילה. כוהן הדת מושח בשמן מתובל בארבעים תמציות בושם המכונה "המור הקדוש" את ראש הילד, חזהו, צלעותיו, ידיו, אוזניו, רגליו ופיו באומרו "חתימת המתנה של רוח הקודש אמן". בשל השימוש בשמן, הטקס נקרא בכנסייה זו גם משיחה.
בכנסייה הקתולית נערך טקס זה לילדים שהגיעו לגיל שבע. באמצעות סקרמנט האישור אישר הילד את הטבילה והתקבל לנצרות, הפעם מרצונו ומהבנתו. הטקס נועד בעיקר לחיזוק האמונה הנוצרית. סקרמנט זה ניתן רק בידי בישוף (הגמון)- כומר האחראי על אזור גדול ולא רק על הקהילה שלו. לפני טקס המשיחה בוחן הבישוף את הילדים בעיקרי הדת ואז מושח את מצחיהם בשמן מקודש בצורת צלב, סומך את כפותיו על ראשיהם ומברכם.
טקס של קונפירמציה מקובלים גם ברוב כנסיות הפרוטסטניות, למרות ששם הוא אינו נחשב לסקרמנט. במקרים רבים הטקס נערך בגילאי העשרה, לאחר סיום של תהליך לימודי הדת במסגרת הכנסייה, הוא מעיד על קבלה חופשית ובוגרת של הנצרות.
[עריכה] טקס הנישואין
טקס הנישואין הוא סקרמנט מאוחר יותר, שנועד לתת צביון דתי לטקס הנישואין, החילוני במהותו. לפי האמונה הקתולית, טקס הנישואין אינו הפיך, גירושין אסורים בתכלית האיסור. מרבית הזרמים בנצרות מאמינים כי הנישואין הינם קשר רוחני-אלוהי, שמטרתו להעמיד צאצאים. טקס הנישואין חייב להתקיים בכנסייה או במקום אחר בנוכחות איש-דת, ובנוסף חייבים שני אנשים נוספים לשמש כעדים לטקס.
[עריכה] מיסה
המיסה (Mass) היא הסקרמנט החשוב ביותר בנצרות. המיסה היא תפילה נוצרית שבמהלכה מגיש הכומר למתפללים לחם ויין, שהופכים במהלך הטקס לדמו ולגופו של ישו. כך מעביר ישו את החסד למאמינים, בשרו הופך לבשרם ודמו נמהל בדמם. הטקס מבוסס על דבר ישו לתלמידיו בסעודה האחרונה (מתי כ"ו 26) : "אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי, דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים". טקס זה התפתח מנוהגם של נוצרים בכנסייה הקדומה לקיים סעודות לכל חברי הקהילה. בשל הרדיפות נגד נוצרים, הפכה הסעודה הגדולה לסעודה סמלית, שקיבלה משמעות מאגית.
הכנסייה הקתולית פיתחה את תורת הטרנסובסטנציה: השתנות המהות. כפי שניסח זאת תומאס אקווינס, במהלך הטקס המהות של הלחם והיין משתנה. הלחם הופך לבשרו של ישו והיין לדמו, אולם המופעים שלהם נותרים כפי שהיו, כלומר הטעם, הריח, המראה, הצורה שלהם נותרים אלו של לחם ויין.
הכנסייה הפרוטסטנטית כופרת בהשתנות המהות. לגבי דידה מדובר בטקס סמלי בלבד.
[עריכה] וידוי
הוידוי – כאשר נוצרי חוטא הוא מתוודה בפני הכומר, מקבל את העונשים שהוא מטיל עליו וכך מתנקים חטאיו. יש לציין כי לפי התפיסה הנוצרית הקלאסית, משאירה המחילה הזאת כתם על הנשמה. כאשר מת הנוצרי עליו "למרק" את הכתמים האלו בפורגטוריום (מקום בו הנשמה סובלת סבל נורא). רק כאשר כיפר שם על חטאיו, רשאי הנוצרי להגיע לגן-עדן. המחילה בכנסייה הקתולית נעשית בנוסח זה: "האל הרחום, דרך מותו ותחייתו של בנו, גאל את העולם ושלח את רוח הקודש בינינו למחילה על חטאינו; מי ייתן ודרך הכנסייה יעניק לך האל מחילה ושלום, ואני מוחל לך על חטאיך בשם האב, הבן ורוח הקודש".
ראו גם: אינדולגנציה.
[עריכה] המשיחה האחרונה
המשיחה האחרונה – הכומר מעניק "מתנת חסד" אחרונה לנוטה למות, כדי שיוכל לצאת אל העולם הבא נקי מחטאים קטנים ולהגיע לגן העדן. הוא שומע את וידויו האחרון ומושח את גופו בשמן ובמים לפני המשפט השמימי בפני האלוהים. השמן עצמו מתקדש על ידי כוהן דת בכיר, והוא עשוי מבשמים חזקים ומוחזק בקופסה מעוטרת.
[עריכה] ההסמכה
ההסמכה – סקרמנט זה עוסק בהכשרת נוצרים פשוטים לכמרים ולבישופים. ההקדשה לכהונה נעשית על ידי אדם שקיבל הסכמה מטעם הכנסייה הקתולית בוותיקן, החייב להיות בדרגת בישוף והיא נעשית במספר שלבים:
- בחירת המועמד (לא כל אדם יכול להיות כוהן מטעם האל)
- הדרכתו והכוונתו המקצועית
- השבעה של אותו אדם
- מינויו לתפקיד כומר או בישוף.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אביעד קליינברג, מבנה הכנסייה והסקרמנטים, מתוך הנצרות : מראשיתה ועד הרפורמציה בעריכת אביטל רגב ותרצה יובל (ישראל: משרד הביטחון, 1995)
