קופטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קופטית (te met rem en kēmɪ שפת אנשי מצרים) | |
|---|---|
| מדינות שבהן השפה מדוברת: | מצרים (נכחדה) |
| אזורים שבהם השפה מדוברת: | צפון אפריקה |
| סך כל הדוברים: | אין, שפה נכחדת |
| מספר הדוברים שזו שפת אמם: | |
| שיטת הכתב: | אלפבית קופטי |
| דירוג: | |
| סיווג משפחתי: | אפרו-אסיאתית מצרית |
| חומר נוסף: | ספר לימוד |
| מעמד רשמי | |
| השפה הרשמית במדינות: | הכנסייה הקופטית |
| גוף מפקח: | |
| ראו גם: שפה • רשימת שפות | |
קופטית – הוא שם ניב של השפה המצרית הקדומה. שפה זו כתובה בכתב מיוחד הקרוי הכתב הקופטי שעדיין בשימוש בספרי התפילה של הכנסייה הקופטית. שם השפה נובע מ"קופטים" שמם של הנוצרים תושבי מצרים שמוצאם מהמצרים הקדמונים, ששמם קשור לשם "אגיפטוס" (Egyptos), הכינוי היווני העתיק למצרים.
ידיעת הקופטית היא שאיפשרה לז'אן פרנסואה שמפוליון לפענח את כתב החרטומים שבאבן הרוזטה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של השפה והכתב
מקורו הקדום של הכתב הקופטי הוא במאה השנייה לפנה"ס, כשהשפה היוונית הפכה לשפה נפוצה בתקופת בית תלמי ולכן רוב המשכילים ידעו לכתוב ולדבר יוונית כשפה שנייה. כוהני הדת העתיקה של מצרים שהתפרנסו ממכירת קמיעות והורוסקופים מצאו שאין ביקוש לסחורתם, משום שאיש פרט להם לא ידע לקרוא את הכתב הדמוטי שבו כתבו עד אז את השפה המצרית. לפיכך, החלו אלה לכתוב את השפה המצרית שבקמיעות באותיות הכתב היווני, שלהם הוסיפו תווים נוספים שהושאלו מן הכתב הדמוטי עבור עיצורים שאינם קיימים בשפה היוונית. בהדרגה צומצם מספרם של תווים אלו והתוצאה הייתה צורת כתב תקנית חדשה לשפה המצרית.
כשהנצרות הפכה להיות דת המדינה בסוף המאה השנייה לספירה, חיפשו מנהיגי הכנסייה דרך להעביר מסר אחיד להמוני העם בשפתם. המיסיונרים ידעו לקרוא כתב יווני, אך לא כתב דמוטי. העם הפשוט לא ידע לקרוא בכלל, אך דיבר מצרית. לפיכך, החלו אבות הכנסייה לכתוב את הטקסטים בשפה המצרית, אך בכתב יווני, וכך יכלו המיסיונרים לקרוא ופשוטי העם להבין.
בתחילה היה ניסיון לכתוב את השפה רק באלפבית היווני, אך במהרה התבררו חסרונות השיטה והוספו ששה תווים מן הכתב הדמוטי עבור הניב הסהידי (Sahidic) ושבעה תווים מן הכתב הדמוטי עבור הניב הבוהאירי (Bohairic).
באזורים שונים של מצרים היו בשימוש ניבים שונים של השפה המצרית. ולכן נעשה ניסיון להורות את כתבי הקודש בניב ה"סהידי" הנייטרלי. ואכן בהדרגה ניב זה הפך להיות הניב הבולט ביצירות הספרותיות של התקופה. אך במאה ה-11, כשהפטריארכיה הקופטית עברה מאלכסנדריה לקהיר, הפך הניב ה"בוהאירי" אותו דיברו באזור הדלתא לשולט. כיום זהו הניב היחיד הקיים בשפה הקופטית בספרים.
[עריכה] תור הזהב של הקופטית
נוהגים לתארך את המאה החמישית לספירה כתחילת תור הזהב של השפה הקופטית. מבשרה היה הארכימנדריט סט. שנוטה (ϣⲏⲛⲟⲩⲧⲉ ,šenoute) שחי בשנים 348-466 לספירה. הוא הפך את השפה מכלי להעברת הוראות לנזירים, לשפה ספרותית בשימוש נרחב בשימוש הנזירים, שלטונות הכנסייה, האזרח הפשוט ואף פקידי הממשל. הכריזמה בה ניחן, הידיעה המעמיקה של השפה היוונית שבה שלט ומוחו היצירתי, ספקו לו את הכלים הנדרשים על מנת לרומם את השפה הקופטית בתוכן ובסגנון לרמות ספרותיות שלא הגיעה אליהם עד אז ולא השתוותה אליהם מאז.
המורשת הספרותית נמשכה, אם כי לא באותה רמה, באמצעות כתביו של השליח סט. בסה במחצית השנייה של המאה החמישית, ואחר כך בכתביהם של אבות הכנסייה האחרים במאות השישית והשביעית.
[עריכה] קופטית בתקופת השלטון הערבי המוקדם (מאות שביעית עד עשירית לספירה)
באמצע המאה השביעית נכבשה מצרים על ידי הערבים. השלטון הערבי אילץ את הקופטים ללמוד ערבית על מנת לשמר את מקום העבודה הציבורי שלהם. מדיניות זו שחקה בהדרגה את מספר קוראי הקופטית החילוניים שרובם היו עובדי ציבור ובני משפחותיהם. תוך מאה שנים נאלץ הבישופ סוורוס לכתוב את "תולדות הפטריארכים" בערבית.
עם זאת, בפולחן עדיין היה שימוש רב בקופטית לצד היוונית והיא המשיכה לשמש כשפתם של האיכרים וכוהני הכנסייה. בתקופה זו החלו להיכנס מילים מהשפה הערבית לתוך הקופטית.
[עריכה] שקיעת השפה הקופטית
רדיפות שליטים מוסלמיים שהחלו מיד לאחר כיבוש מצרים בידי האיסלאם והתגברו אף יותר בגלל מסעי הצלב החישו את הידרדרות השפה. חלק מהקופטים התאסלמו, ואפילו בכנסייה החלה הערבית להחליף את היוונית כשפה שנייה ובהדרגה הפכה לשפה ראשונה. קיימים טקסטים מתקופה זו שבה מוצאים ערבית כתובה בכתב קופטי ובהדרגה חדר גם הכתב הערבי גם לטקסטים הדתיים וכיום ספרי הקודש הקופטיים כתובים בכתב ערבי. בסוף המאה ה-17 חדלה השפה הקופטית להיות שפת דיבור.
במאה ה-19 נעשו ניסיונות לחדש את השפה שהתבטאו בחידוש השימוש בשפה בכנסיות ובהדפסת כתבי הקודש מחדש בכתב הקופטי, אלא שבעקבות המהפכה במצרים ב-1952 שלה היו שותפים קופטים צעירים, הפכה הערבית שוב להיות השפה והכתב הדומיננטיים והקופטית קיימת כיום רק בחלק מספרי התפילה. והיום, מלמדים את הילדים את השפה הקופטית מגיל צעיר, כדי שירכשו שפה זאת.
