הודנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הודנה (هدنة, תעתיק מדויק: הֻדְנַה) הוא מונח בשפה הערבית ובדת האסלאם, שמשמעותו הפסקת לחימה זמנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] פירוש המושג 'הודנה'
[עריכה] בעבר
על פי המסורת האסלאמית ללוחמי ג'יהאד מותר, בתנאים מסוימים, להכריז על הפסקת לחימה (מעין שביתת נשק) במלחמה נגד ה"כופרים" בדת האסלאם, זאת כאשר המלחמה משתבשת או כאשר בהערכת מצב מתברר שלאויב יש יותר כוח או יכולת מהם, ואם תימשך המלחמה האויב יגבר. מטרת ההודנה היא להתארגן מחדש להמשך המאבק, ולחזק את יכולת הלוחמים. ההודנה מוגבלת בזמן (10 שנים) ומותר להפר אותה אם האויב נחלש או כאשר ההכנה להמשך הלחימה הופסקה.
על ה"הודנה" מכריז מנהיג הלחימה ללוחמיו, ללא משא ומתן עם הצד השני. לכן ה"הודנה" אינה הסכם שביתת נשק מעשי בין שני הצדדים הלוחמים, שכן פירוש ההודנה הוא לא הסכם הפסקת אש מתואם בין שני הצדדים, אלא הפסקת לחימה בשביל התארגנות חד צדדית, תוך חידוש הלחימה לאחר מכן.
בפועל, משמעות המונח הודנה הייתה נתונה לפרשנות. ראשית, התפיסה לגבי מיהם הכופרים באסלאם השתנתה על-פי הנסיבות הפוליטיות באימפריה המוסלמית ובקשרי החוץ שלה. שנית, ההחלטה מתי להפסיק את ההודנה הייתה תלויה בשיקול דעתם של המנהיגים הפוליטיים והצבאיים. פעמים רבות הכרזה על "הודנה" הייתה לא יותר מתירוץ דתי לכינון יחסים תקינים עם עמים זרים. לכאורה, לא היה ויתור על האפשרות של מלחמה ב"כופרים", למעשה, היחסים התקינים נמשכו זמן רב בהתאם לאינטרסים של שני הצדדים.
[עריכה] כיום
בקרב דוברי ערבית היום משמשת המילה "הודנה" גם כתרגום למונח "שביתת נשק" (truce). כך למשל, קו שביתת הנשק ששורטט בין ישראל לשכנותיה בעקבות הסכמי רודוס כונה בערבית "קו ההודנה" (خط الهدنة, "ח'ט אלהדנה"). הסכמי רודוס אמנם לא כללו הכרה במדינת ישראל, אולם הם היו הסכם חתום בין שני הצדדים הלוחמים על הפסקת הלחימה. לפיכך, נראה שמשמעות המונח "הודנה" השתנתה לפחות בהקשרים חילוניים. לצד המונח "קו ההודנה" שימש גם המונח "קו הפסקת האש" (خطّ وقف إطلاق النار, "ח'ט וקף אטלאק אלנאר") במשמעות זהה.
המונח "הודנה" נעשה מוכר לדוברי עברית בעקבות אינתיפאדת אל-אקצא. ההצעות להפסקת אש מצד ישראל או מצד הרשות הפלסטינית כונו הצעות ל"הודנה", תוך שימוש במונח ערבי-אסלאמי, בניסיון לאותת לארגונים אסלאמיסטיים כי הם יכולים להצטרף להסכם.
השימוש במונח 'הודנה', וכן תרגומו לעברית, הוא בעייתי, משום שמשמעותו תלויה מאוד בדובר ובהקשר שבו הוא משלב את המילה. בהקשר חילוני אפשר לתרגם את המילה ל"הפסקת אש", כלומר מצב שאינו שלום, אך גם אינו מלחמה. בהקשר מוסלמי מסורתי אפשר לפעמים לפרש את המילה כ"היערכות מחדש" או "שיפור עמדות". יש ישראלים הטוענים כי אין משמעות ה"הודנה" "הפסקת אש" מפני שהלחימה אינה נפסקת מבחינת לוחמי הג'יהאד אלא מאפשרת את המשך מירוץ התחמשות. בכל מקרה, השימוש במונח "הודנה" יוצר עמימות, העלולה לעורר התפרצות מחודשת של סכסוך אף לאחר חתימת הסכם, כאשר כל צד יכול לפרש את המונח כרצונו. בהיסטוריה הערבית והמוסלמית ידועות תקופות קצרות כמו גם תקופות ארוכות של הפסקת לחימה שכונו "הודנה".
[עריכה] היסטוריה
הדוגמה ה"קלאסית" להודנה בהיסטוריה של האסלאם היא הסכם חדיביה (حديبية) שערך מוחמד, מייסד דת האסלאם, עם בני שבט קורייש מהעיר מכה, בשנת 628. אנשי מכה היו בימים ההם עובדי אלילים, ולפי עקרונות דת האסלאם, היה על מוחמד לנהל נגדם מלחמת ג'יהאד. אף על-פי-כן הסכים מוחמד לעצור את הלחימה, בהכירו בכך שכוחותיו היו נחותים בעת ההיא מכוחות אנשי מכה, ובכך נתן לגיטימציה לרעיון הפסקת האש. כעבור שנתיים ההסכם הופר (לא ברור בידי איזה צד), ומוחמד כבש את העיר מכה. על-פי המסורת, בהתאם לנוסח הסכם חודיביה המקורי, ההודנה הייתה אמורה להימשך עשר שנים.
[עריכה] בסכסוך הישראלי פלסטיני
ראו גם 'ההודנה' בערך אינתיפאדת אל אקצא.
בשנת 2003 הכריזו ארגונים פלסטיניים מספר פעמים על כוונה לקיים תקופות של "הודנה" מול ישראל, אך אלה לא החזיקו מעמד. גורמי מודיעין בישראל ובמערב טענו, שההצעות להודנה לא נובעות מכוונה של הארגונים להתפרק מנשקם, אלא מרצון להתחזק במהלך הפסקת האש. ההודנה הראשונה שמומשה הוכרזה בעקבות בחירתו של אבו מאזן לראש ממשלת הרשות הפלסטינית. החמאס והג'יהאד האיסלאמי יצאו בהכרזה הבאה:
- אנו מכריזים על יוזמה להשהיית הפעולות הצבאיות נגד האויב הציוני לשלושה חודשים ...", " בשם אללה הרחום והחנון.. לשם ביצור עמדתנו הלאומית .. מתוך הדגשת זכות ההתנגדות .. עד לסיום הכיבוש הציוני.. זאת תמורת התנאים הבאים :
- 1. ההפסקה המיידית של כל דרכי התוקפנות הישראלית .. בכללן פלישות ,הרס סגרים ומצור .. כולל הסרה של המצור המוטל על הנשיא ערפאת .. התנקשות באישים ומעשי הטבח בהמונים וכל פעולות המעצר והגירוש ..
- 2. שחרור כל האסירים והעצירים ,הפלסטינים והערבים .. ללא סייג וללא תנאי וחזרתם לבתיהם .." במצב שבו האויב לא יענה .. הרי שאנו נראה עצמנו משוחררים מהיוזמה .." אללה אכבר והניצחון לעמנו ואומתנו .."
בתחילת כהונתה של ממשלת אבו מאזן נראה היה כי המצב רק מתדרדר, אף על פי שמפת הדרכים שפורסמה ב־30 באפריל נועדה לספק לה נקודת התחלה רצויה, באותו יום בוצע הפיגוע במייק'ס פלייס שבו נהרגו 3 ישראלים, למחרת נהרגו 13 פלסטינים בפעולה של צה"ל בשכונת סג'עייה בעזה, ב־18 במאי נרצחו 7 ישראלים בפיגוע בגבעה הצרפתית שבירושלים ועוד שלושה נהרגו למחרת בעפולה, ב־11 ביוני נרצחו 17 ישראלים בפיגוע בקו 14 בירושלים, ב־21 ביוני נהרג עבדאללה קווסאמה, בכיר החמאס בחברון, בפעולה של הימ"מ שנסיבותיה שנויות במחלוקת (בישראל טוענים שקוואסמה נורה למוות אחרי שהתנגד למעצר ופתח באש על היחידה, הפלסטינים טוענים שהוא נורה למוות על ידי מסתערבים שהתחפשו לפועלים אזרחיים בשעה שיצא ממסגד).
חרף ההתחלה הקשה הצליחה ממשלת אבו מאזן להשיג הודנה שהחזיקה מעמד מה־26 ביוני 2003 (לאחר ועידת טאבה) עד ל־19 באוגוסט ובסה"כ פחות מחודשיים. במהלך ההודנה כמות הפיגועים וההתרעות פחתה, אך לא ירדה לאפס ואף בוצעו בה מספר פיגועי התאבדות "קטנים". ישראל בתגובה המשיכה לפעול נגד טרוריסטים, שלטענתה היו בגדר "פצצות מתקתקות". למרות זאת, ההודנה הייתה תקופה של שקט יחסי ונרשם בה מספר נמוך של הרוגים.
ההודנה התאפיינה במאמצים מדיניים סביב מפת הדרכים, כמו גם בניסיון חזרה לשיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל והרשות הפלסטינית. בראש הממשלה הפלסטינית עמד בתקופת ההודנה מחמוד עבאס, ושר הפנים (שהיה ממונה על מנגנוני הביטחון הפלסטינים) היה מוחמד דחלאן. למרות שהסכם ההודנה הושג בין הממשלה הפלסטינית לבין ארגוני הטרור, הרי שבפועל התחייבה ישראל להעניק הקלות לפלסטינים בתמורה לכך שימנעו ביצוע פיגועים.
במהלך ההודנה נשמעו קולות שונים ממה שהיה לפניה, הן בישראל והן אצל הפלסטינים. בישראל הושמעה בפעם הראשונה מאז תחילת האינתיפאדה קריאה משמעותית לשיתוף פעולה עם הפלסטינים. אצל הפלסטינים נשמעו קריאות להפסקת האינתיפאדה החמושה ולחזרה להפגנות העממיות שציינו את ראשיתה. בישראל לוותה ההודנה גם בחזרה לשגרה של מאבקים פוליטיים-כלכליים-חברתיים שהתבטאו בצעדתה של ויקי כנפו. לעומת זאת הגדיר הרמטכ"ל משה יעלון את המצב בתחילת אוגוסט כ"אנחנו לא מבצעים והם לא לוקחים אחריות".
ההודנה קרסה באופן מעשי ב־19 באוגוסט. שני הצדדים האשימו זה את זה בהפרת ההודנה - ישראל ציינה את הפיגוע בקו 2 בירושלים באותו יום (23 הרוגים) ואילו הפלסטינים את חיסולם של מוחמד סידר ב־15 באוגוסט ושל אסמאעיל אבו שנב ב־20 בו.
בעקבות קריסת ההודנה חידשה ישראל את מדיניות הסיכולים הממוקדים והחלה בסדרת פעולות ממושכת (אוגוסט-נובמבר) בחברון (ממנה יצא הפיגוע) שבהן נעצרו או נהרגו רוב מפקדי החמאס והג'יהאד האיסלאמי בעיר, ביניהם: נסים זעתרי, אחמד באדר, עז-א-דין מיסק ובאסל קוואסמה. את עיקר הפעילות ביצעה חטיבת הנח"ל בשילוב עם הימ"מ ושייטת 13 שהסתייעו בשב"כ להשגת מודיעין ובדחפורי די-9 להוצאת המחבלים מבתיהם.
בינואר 2004 הציעו מנהיגי ארגון החמאס, דוקטור עבד אל-עזיז רנטיסי ואחמד יאסין, לקיים הודנה של עשר שנים, בתמורה לנסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים והקמת מדינה פלסטינית. מספר חודשים לאחר מכן, שניהם חוסלו על ידי צה"ל (יאסין במרץ 2004, ורנטיסי באפריל 2004).
לאחר מותו של ערפאת בנובמבר 2004 הגיע מחליפו מחמוד עבאס (אבו מאזן) להבנה עם ארגון חמאס על הפסקת פעולות האיבה נגד ישראל. כדי להימנע מהקונוטציות שמעורר המונח "הודנה", כונתה הפסקת האש הזאת "תהדיאה" (تهدئة), כלומר "רגיעה" או "השקטה". ה"תהדיאה" אמנם הביאה להפחתה ניכרת במספר הפיגועים נגד ישראלים, ואף אפשרה את ביצוע תוכנית ההתנתקות, אולם ירי טילי קסאם מרצועת עזה לעבר ישראל, וכן פיגועי התאבדות (בעיקר מצד ארגון "הג'יהאד האסלאמי" שלא הצטרף להבנות) התרחשו מדי פעם גם בשנת 2005
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| אינתיפאדת אל אקצה - אירועים עיקריים, מסודרים לפי רצף כרונולוגי | ||
|---|---|---|
| שנת 2000 | הרוגים: יש' 47 פל' 299 |
פסגת קמפ דייוויד (יולי) | עליית אריאל שרון להר הבית (28.9) | אירועי הר הבית (9. 29) | התפשטות המהומות ברחבי יש"ע, ומות הילד מוחמד א-דורה (30.9) | מהומות אוקטובר בקרב ערביי ישראל (10. 10-1) | הלינץ' ברמאללה (12.10) | ירי על שכונת גילה בירושלים | תחילת פיגועי ירי בשטחים | מכונית תופת מתפוצצת בשוק מחנה יהודה (2.11) | תחילת ה"סיכולים הממוקדים" (9.11) | פיגוע התאבדות ראשון במחולה (22.12) |
| שנת 2001 | יש' 247 פל' 538 |
ועידת טאבה (21-27.1) | בחירות בישראל לראשות הממשלה (6.2) |הרוגים ישראלים ראשונים בפיגוע התאבדות - בנתניה (4.3) | הפיגוע בדולפינריום (1.6) | הפיגוע במסעדת סבארו (9.8) | פיגועי ה-11 בספטמבר (ארצות הברית) | רצח רחבעם זאבי (17.10) | סיכול ממוקד של מחמוד אבו הנוד (23.11) | ערפאת קורא להפסקת אש (16.12) | |
| שנת 2002 | יש' 453 פל' 1033 |
לכידת ספינת הנשק קארין איי (3.1) | חיסול ראאד כרמי (14.1) | "מרץ השחור" - 135 ישראלים נרצחו בפעולות טרור | הפיגוע במלון פארק (27.3) | מבצע חומת מגן (10.5 - 29.3) | הקרב בג'נין מעורר תשומת לב בינלאומית רבה (3.4 - 12.4) | הפיגועים בקו 32א בצומת פת (18.6) ובגבעה הצרפתית בירושלים (19.6) | מבצע דרך נחושה | ג'ורג' בוש קורא להקמת מדינה פלסטינית ולהחלפת ערפאת (24.6) | משה יעלון מחליף את שאול מופז כרמטכ"ל צה"ל (9.7) | חיסול סלאח שחאדה על ידי מטוס קרב - "פצצת הטון" (22.7) | הפיגוע בציר המתפללים (15.11) | החלה הקמת גדר ההפרדה |
| שנת 2003 | יש' 212 פל' 553 |
מותה של רייצ'ל קורי בהתקלות עם דחפור די-9 ברפיח (16.3) | אבו מאזן מתמנה לראש ממשלה (19.3) | פרסום מפת הדרכים (30.4) | ועידת עקבה (4.6) | ה"הודנה" (19.8 - 29.6) | הפיגוע בקו 2 בירושלים (19.8) | אבו מאזן מתפטר מראשות הממשלה (6.9) | הפיגוע במסעדת מקסים (4.10) | השלמת החלק הצפוני של גדר ההפרדה | ירי רקטות קסאם על שדרות | שרון מכריז על תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה (18.12) |
| שנת 2004 | יש' 117 פל' 468 |
סיכול ממוקד של אחמד יאסין (22.3) ורנטיסי (17.4) | רצח טלי חטואל ובנותיה ומשאל מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות (2.5) | אסון הנגמ"שים (12.5-11.5) | מבצע קשת בענן (25.5 - 18.5) | הרוגים ראשונים מקסאמים בשדרות (28.6) | ירי אלפי רקטות קסאם ופצמ"רים על שדרות וגוש קטיף | מבצע ימי תשובה (15.10 - 30.9) | מות יאסר ערפאת (11.11) |
| שנת 2005 | יש' 45 פל' 425 |
אבו מאזן נבחר לראש הרש"פ (9.1) | פסגת שארם א-שייח (9.2) והתחלת ה"תהאדיה" | יובל דיסקין מחליף את אבי דיכטר כראש השב"כ, דן חלוץ מחליף את יעלון כרמטכ"ל (1.6) | ביצוע ההתנתקות (12.9 - 15.8) | מבצע גשם ראשון (1.10 - 23.9) | פיגועי התאבדות בחדרה (26.10) ונתניה (5.12) | חידוש ירי הקסאמים והסיכולים הממוקדים | חשיפת מנהרת טרור במעבר ארז (10.12) | ארגוני הטרור מודיעים על סיום ה"תהאדייה" בסוף השנה (10.12) שמתמוטטת עוד באמצע החודש |
| שנת 2006 | יש' 38 פל' 505 |
ירי קסאמים על אשקלון, שדרות והנגב המערבי | ניצחון לחמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית (25.1) | גל סיכולים ממוקדים נגד חוליות קסאם (5.2) | מבצע הבאת ביכורים: לכידת רוצחי זאבי (3.14) | ירי רקטת גראד על אשקלון, בחירות בישראל (28.3) | השבעת ממשלת חמאס (29.3) | פיגוע התאבדות בתל אביב (17.4) | סיכול ממוקד של ג'מאל אבו סמהדאנה (9.6) | התקפות ישראליות על רצועת עזה וירי מסיבי של קסאמים (9.6-25.6) | חטיפת גלעד שליט (25.6) ומבצע גשמי קיץ (28.6-26.11) | עימותים אלימים בין חמאס לפת"ח |
| שנת 2007 | יש' 13 פל' 717* |
פיגוע התאבדות באילת (29.1) | גבי אשכנזי מחליף את דן חלוץ כרמטכ"ל (14.2) | מבצע "חורף חם" בשכם (25.2-1.3) | הקמת ממשלת אחדות פלסטינית עם חמאס ופת"ח (17.3) | עימותים אלימים בין חמאס לפת"ח וירי רקטות כבד על שדרות, ומנגד תקיפות אוויריות מצד צה"ל נגד מטרות חמאס (15.5-1.6) | חמאס כובש את רצועת עזה (11.6-16.6) ופירוק ממשלת האחדות | ישראל מכריזה על רצועת עזה בשליטת החמאס כ"ישות עוינת" (19.9) | ועידת אנאפוליס (27.11) | הפיגוע בנחל תלם (28.12) | * כולל 334 הרוגים פל' בעימותים פנימיים |
| שנת 2008 | יש' פל' |
פריצת הגבול בין רצועת עזה למצרים בידי החמאס (23.1) | מטח רקטות כבד, לרבות גראד, ובעקבותיו מבצע חורף חם (29.2-3.3) | הפיגוע בישיבת מרכז הרב (6.3) |
| ערכים משניים: אבדות באינתיפאדת אל אקצה | הטקטיקה באינתיפאדת אל-אקצה | אינתיפאדת אל-אקצה בתרבות | ||
| ראו גם: הסכסוך הישראלי-פלסטיני | טרור פלסטיני | פיגועי התאבדות בישראל | ||
