ג'יין פונדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'יין סימור פונדה (באנגלית: Jane Fonda; נולדה ב-2 בדצמבר 1937) היא שחקנית קולנוע אמריקנית זוכת פרס האוסקר הידועה גם בשל פעילותה הפוליטית וחייה האישיים הסוערים. קריירת המשחק של פונדה החלה בשנות ה-50 ונמשכה על פני ארבעה עשורים, עד לפרישתה בשנת 2005.

תוכן עניינים 1 רקע משפחתי 2 קריירת המשחק 2.1 שנות השישים 2.2 שנות ה-70 2.3 שנות ה-80 2.4 קלטות הכושר 2.5 פרישה וחזרה 3 פעילות פוליטית 3.1 פעילות מוקדמת 3.2 ההתנגדות למלחמת וייטנאם 3.3 תמיכתה בפמיניזם 3.4 הסכסוך הערבי ישראלי 3.5 התנגדותה למלחמה בעיראק 3.6 נצרות 4 אוטוביוגרפיה 5 חייה הפרטיים 6 פילמוגרפיה חלקית 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] רקע משפחתי

פונדה נולדה בניו יורק לשחקן הנרי פונדה ולאשת החברה פרנסס פורד סימור. מוצאו של פונדה היה הולנדי ובריטי אם כי מקור השם פונדה הוא כפי הנראה באיטליה. סימור הייתה ממוצא אירי וגרמני, והייתה השנייה מבין חמש נשותיו של פונדה, שהיה בעלה השני. בשנת 1950, כאשר הייתה פונדה בת 12, התאבדה סימור בשל בעיות נפשיות.

פונדה גדלה בחוף המערבי של ארצות הברית, במשך עשר השנים הראשונות לחייה. הקריירה של אביה הביאה אותו לניו יורק בהיותה בת עשר, ופונדה ואחיה פיטר, גדלו בבית סבתם בגריניץ שבקונטיקט.

[עריכה] קריירת המשחק

פונדה החלה להתעניין במשחק לראשונה כאשר הופיעה עם אביה במחזה "נערת הכפר" שהוצג בתיאטרון בנברסקה למטרות צדקה, בשנת 1954. היא למדה במכללה היוקרתית לנשים ואסאר, אך בשל חוסר שביעות רצון מלימודיה, נסעה ללמוד אמנות בפריז. כאשר שבה לניו יורק החלה בקריירה של דוגמנית, ואף הופיעה פעמיים על שער המגזין ווג. בשנת 1958 הציג אותה אביה למורה הדרמה המפורסם לי שטרסברג, ובעקבות הפגישה החלה פונדה בלימודים ב"סטודיו השחקנים" המפורסם שהקים שטרסברג, וגילתה כי ייעודה הוא המשחק.

[עריכה] שנות השישים

פונדה הופיעה הופעות בכורה בתיאטרון ובקולנוע בשנת 1960 ובמהלך שנות ה-60 שיחקה כשני סרטים לשנה, החל מן הסרט "סיפור בדים" שצולם בשנת 1960, שבו גילמה תפקיד שאותו שיחקה על הבמה, של מעודדת המנסה לכבוש את ליבו של שחקן כדורסל (שאותו גילם אנטוני פרקינס). בשנת 1962 זכתה בפרס גלובוס הזהב כאשר שיחקה פרוצה בסרט "Walk on the Wild Side”, והוכתרה לשחקנית המבטיחה של השנה.

פריצתה של פונדה באה לאחר ששיחקה במערבון ההומוריסטי "קאט באלו", בשנת 1965. תפקידה כמורה שהפכה לפורעת חוק הפך אותה לכוכבת הוליוודית מן השורה, והיא בת 28. אחרי תפקיד זה הופיעה בסידרה של קומדיות, כ"יחפים בפארק" (1967) שבו שיחקה לצד רוברט רדפורד.

בשנת 1968 הופיעה בסרטו של הבמאי רוז'ה ואדים, "ברברלה". הייתה זו קומדיית מדע בדיוני ארוטית, המתחילה בסצינה ארוכה של פונדה המבצעת סטריפטיז בתנאים של חוסר משקל כביכול. ואדים, שהיה בעל מוניטין של פס ייצור לסמלי מין, והצליח למצב נשים כבריז'יט בארדו למעמד של סמלי מין עולמיים (ואף הקפיד להינשא להן לתקופה מסוימת) נישא לפונדה, ו"ברברלה" הפך את פונדה לסמל מין עולמי.

הופעתה בשנת 1969 בסרטו של הבמאי סידני פולק "הם יורים גם בסוסים", הייתה שונה לחלוטין מהופעתה ב"ברברלה". הסרט היה דרמה נוקבת, רוויה בביקורת חברתית, על רקע השפל הגדול בשנות ה-30, ודרש מפונדה משחק דרמטי ואמין. משחקה של פונדה בסרט זה הקנה לה לראשונה את המועמדות לפרס האוסקר. בסוף שנות השישים הייתה פונדה במעמד-על בקולנוע האמריקני, והייתה בררנית בתפקידיה. בין היתר דחתה תפקידים, אשר הפכו לתפקידים שבנו קריירה של שחקניות אחרות, כגון תפקידה של פיי דאנאווי ב"בוני וקלייד" ותפקידה של מיה פארו ב"תינוקה של רוזמרי".

[עריכה] שנות ה-70

בשנת 1971 זכתה פונדה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, על משחקה לצד דונלד סאתרלנד בסרט "נערת הטלפון והבלש", שבו שיחקה פרוצה המסתבכת בתעלומת רצח. סאתרלנד היה לתקופה קצרה בן זוגה של פונדה. יש הרואים בהופעתה בסרט זה את אחת הטובות בקריירה שלה. בין השנים 1971 עד 1977 לא זכתה להצלחה קולנועית. נראה כי היא "סומנה" על ידי האולפנים כסיכון קופתי בשל הכעס שעוררו דעותיה והתנהגותה במהלך ההתנגדות למלחמת וייטנאם. פונדה עצמה סבורה כי המדובר בעניין מורכב מזה, וכי בתקופה זו הפנתה את תשומת לבה לפעילות פוליטית, על חשבון הקריירה הקולנועית שלה. בשנת 1977 הופיעה בסרט "דיק וג'יין עושים את זה" לצד ג'ורג' סיגל (הסרט צולם מחדש בשנת 2005 בכיכובו של ג'ים קארי ולצידו טיאה ליאוני). קומדיית בלש זו הייתה הצלחה קופתית שהחזירה את הקריירה של פונדה למסלולה.

לאחר שיקום הקריירה שלה הופיעה פונדה בסדרת סרטים בעלי דגש פוליטי. בשנת 1977 הופיעה בסרט "ג'וליה" שבו שיחקה את הסופרת והפעילה הפוליטית ליליאן הלמן. בשנת 1978 הופיעה לצידו של ג'ק למון בסרט "הסינדרום הסיני" שהתריע בפני תקלות בכורים גרעיניים". בשנה זו זכתה שוב בפרס האוסקר בשל תפקידה כאשה המתלבטת בין המחויבות לבעלה ברוס דרן, השב הלום קרב ממלחמת וייטנאם, ובין האהבה לג'ון ווייט הנכה, בסרט "השיבה הביתה". את העשור סיימה בהופעתה לצידו של רוברט רדפורד בסרט "הפרש החשמלי" (1979), שהיה אף הוא סרט רווי ביקורת חברתית, העוסק במסחור החברה האמריקנית ושקיעת המערב.

[עריכה] שנות ה-80

בשנת 1980 שיחקה פונדה אישה גרושה החוזרת לשוק העבודה בקומדיה המצליחה "תשע עד חמש" לצד לילי טומלין ודולי פרטון. הקומדיה הייתה להצלחה מסחרית, וייצבה את מצבה הכלכלי של פונדה.

בשנת 1982 הופיעה לצידו של אביה, בסרט "האגם המוזהב" (1982). יחסי האב וביתו היו תמיד מתוחים, והדבר היה ידוע לקהל, שנהר לצפות בדרמה המשפחתית. הנרי פונדה קיבל את פרס האוסקר הראשון שלו על משחקו בסרט, וג'יין פונדה קיבלה אותו בשמו, שכן היה כבר על ערש דווי. האב מת מספר חודשים לאחר מכן. היה זה הסרט החשוב האחרון שבו הופיעה פונדה. היא המשיכה להופיע, לאורך כל שנות ה-80, אך לא זכתה להצלחה ולחשיבות שאליהן הגיעה בעבר.

[עריכה] קלטות הכושר

במשך שנים רבות הייתה פונדה חובבת בלט נלהבת. לאחר ששברה את רגלה במהלך צילומי "הסינדרום הסיני", לא יכלה עוד לרקוד. על מנת לפצות על כך החלה להשתתף בשיעורי מחול אירובי ואימוני כושר. הדבר הפך לקריירה שנייה, ומשלימה לקריירה הקולנועית שלה.

בשנת 1982 הוציאה פונדה לשוק את קלטת הכושר הראשונה שלה. הקלטת הייתה ללהיט, ומכרה 17 מיליון עותקים. במהלך השנים פרסמה פונדה 23 קלטות, חמישה ספרים ושלוש עשרה קלטות שמע, העוסקים בכושר ובמחול אירובי. הקלטת האחרונה מאלו פורסמה בשנת 1995.

יש המבקרים את פונדה על כך שלמרות שהטיפה לשיפור המראה באמצעות אימוני כושר, מצאה לנכון לעבור ניתוחים פלסטיים על מנת לשמור על מראה צעיר.

[עריכה] פרישה וחזרה

בשנת 1991 הכריזה פונדה על פרישתה מן הקולנוע. במאי 2005 שבה להופיע לאחר היעדרות של ארבע עשרה שנים, בקומדיה "חותנת בהפרעה", שבה שיחקה את חמותה המרשעת של ג'ניפר לופז. מאוחר יותר נרמז כי בכוונתה להופיע בהמשך ל"תשע עד חמש". הקריירה הקולנועית של פונדה הניבה שבע מועמדויות לפרס האוסקר, ושני פרסי אוסקר.

[עריכה] פעילות פוליטית

במהלך שנות ה-60 הייתה פונדה מעורבת בפעילות פוליטית למען התנועה לזכויות האזרח וכנגד מלחמת וייטנאם. פונדה הייתה נשואה במשך שנים לסנאטור הדמוקרטי, והפעיל הפוליטי הליברלי תום היידן. לאחר גירושיה מהיידן נישאה לאיל התקשורת טד טרנר הנחשב לשמרן, מקים רשת הטלוויזיה CNN. לאחר גירושיה ממנו הצהירה כי "השתחררה משלטון פטריארכלי". בשנת 2001 הצהירה כי היא "נוצריה שנולדה מחדש".

[עריכה] פעילות מוקדמת

בשנת 1969 הביעה תמיכה באירוע שבו השתלטו אנשים ממוצא אינדיאני על כלא אלקטרז כדי למשוך תשומת לב לדרישותיהם. היא הביעה תמיכה בפעיל יואי ניוטון ובתנועת הפנתרים השחורים בתחילת שנות ה-70 וקראה ל"מהפכה". בתקופה זו הביעה גם תמיכה ברעיונות התנועה הפמיניסטית כחלק מתמיכתה בתנועת זכויות האזרח באמריקה.

[עריכה] ההתנגדות למלחמת וייטנאם

באפריל 1970 ייסדה, לצד דונלד סאתרלנד ופרד גרדנר, להקת תיאטרון נודדת בשם "שחררו את הצבא", שנדדה בין ערים הסמוכות למחנות צבא בארצות הברית, וניסתה ליצור דיאלוג עם החיילים העומדים להישלח למלחמה בווייטנאם. פעילותה של הלהקה הוסרטה, בסרט בשם "F.T.A" (ראשי תיבות של “Free the Army" אך גם של הביטוי הוולגרי הנפוץ “Fuck the Army").

באותה השנה, 1970, נאמה פונדה בעצרת כנגד המלחמה, שאורגנה על ידי ארגון החיילים המשוחררים נגד המלחמה. במסגרת פעילותה הגיעה פונדה לקמפוסים של אוניברסיטאות ומכללות, ואספה כספים עבור ארגון זה.

במרץ 1971 נפגשה פונדה בפריז עם נציג "התנועה לשחרור וייטנאם" אשר באותה העת לחמה באמריקנים בווייטנאם, מר נגוין תי בין. על פי תעתיק השיחה אמרה פונדה לבין כי יש בידיה ראיות על כך שהנשיא, ריצ'רד ניקסון מסלים את המלחמה בכוונה, וכי הדבר חמור כהפצצתה של הירושימה בפצצת האטום. לאחר מכן נסעה פונדה ללונדון, שם נשאה נאום שבו תקפה את הכוחות האמריקנים בווייטנאם על שימוש בעינויים.

ביולי 1972 ביקרה בהאנוי, בירת צפון וייטנאם. בנאום בהאנוי חשפה את מדיניותו של הנשיא ניקסון, שלפיה יופצצו סכרים וסוללות עפר בווייטנאם, במטרה להציף שטחים נרחבים ולגרום לאסון טבע. שגריר ארצות הברית לאו"ם באותו הזמן, ג'ורג' בוש האב, קרא לה "שקרנית", אם כי לאחר מכן התברר כי דבריה היו אמת.

ביקורה בווייטנאם התפרסם בשל צילום שבו הופיעה ישובה במושב של תותח נ"מ, שבו השתמשו נגד טייסים אמריקנים. צילום זה הביא לגל של טינה ושנאה כלפי פונדה מצד אזרחים רבים בארצות הברית, והביא לכינויה בשם "האנוי ג'יין". בביקורה בווייטנאם גם הקליטה מספר תשדירי רדיו שבהם ביקשה מצוותי האוויר של צבא ארצות הברית לחזור כשם שבאו, ולא להטיל פצצות על וייטנאם. בביוגרפיה שלה בשנת 2005 סיפרה פונדה כי היא הייתה קורבן למניפולציה, וכי מיד לאחר שצולמה במושב של תותח הנ"מ הבינה את חומרת ההשלכות של הצילום. היא הביעה חרטה על מעשיה גם שש עשרה שנים לאחר מכן, בשנת 1988, בנאום פומבי בתוכנית טלוויזיה, שבו כינתה את הצילום על תותח הנ"מ "המעשה הגרוע ביותר שיכולתי לעשות" והצטערה על הסבל שגרמה לחיילים ולמשפחותיהם, אך בנאום זה, ובהתבטאויות נוספות הבהירה כי היא מתנצלת אך על הצורה בה צולמה, ולא על מכלול מעשיה, לרבות הביקור בווייטנאם. רבים בארצות הברית סבורים כי מעולם לא התנצלה כהלכה על מעשיה שנתפסו כמעט כבגידה במולדת.

במהלך הביקור פגשה פונדה שבויי מלחמה אמריקנים, וטענה כי הם לא הורעבו ולא היו קורבן לשטיפת מוח. כאשר הסתבר כי שבויי מלחמה אמריקנים עונו והורעבו בווייטנאם, קראה לשבויים שהעלו טענות אלו "צבועים ושקרנים". בראיון בשנת 1972 אמרה כי כפי הנראה היו מקרים של עינויים, אך אותם טייסים שהעידו כי זו הייתה מדיניות מכוונת של הווייטנאמים לא דיברו אמת. רבים מן השבויים, לרבות הסנאטור והמועמד לנשיאות ג'ון מק'קיין מתייחסים לדברים אלו בחומרה.

על אף שההתנגדות למלחמה בווייטנאם הפכה בארצות הברית ביולי 1972 כמעט לנחלת הכלל, מעשיה של פונדה נתפסו כבגידה, והיא הושוותה לבוגדים כשושנת טוקיו. עם זאת, טענות כי העבירה מידע מן השבויים לשלטונות צפון וייטנאם הן כנראה אגדה אורבנית. בשל פעולות אלו ניתק השחקן ג'ון ויין כל קשר עמה, למרות ידידותו רבת השנים עם אביה.

בשנת 1972 ארגנה פונדה מסע "שלום בהודו-סין", והמשיכה להנהיג מתנגדים למלחמה עד להסכם שהושג בפריז בשנת 1973, שהביא לדעיכת תנועת ההתנגדות למלחמה.

סיפור ביקורה בווייטנאם עובד לסרט תיעודי שביימה במשותף עם בעלה, תום היידן, ועם הקסל ווקסלר, שיצא בשנת 1974 בשם "הכר את האויב".

במהלך השנים סימל שמה של פונדה תכונות שליליות המיוחסות לצד השמאלי, הליברלי, של המפה הפוליטית האמריקנית. בשנת 2004, בעת המירוץ לנשיאות, כינה הרפובליקן אד גילספי את המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ון קרי "דמוקרט מסוג ג'יין פונדה" כשהוא רומז לקשריו עם ארגון ותיקי המלחמה שבו תמכה גם פונדה. מתנגדיו של קרי הפיצו תמונות שבהן צולם עם פונדה בעצרת נגד המלחמה.

[עריכה] תמיכתה בפמיניזם

במשך שנים הייתה פונדה תומכת מוצהרת בפמיניזם בארצות הברית. היא הביעה התנגדות על בסיס פמיניסטי למשטר הטליבאן באפגניסטן, ולנוהג מילת הנשים בקניה. כן פעלה במקסיקו להביא לחקירת רציחתן של נשים בעיר סיודאד חוארז בשנת 2004.

בשנת 2002 ייסדה באטלנטה את "מרכז ג'יין פונדה לבריאות המתבגרת", שמטרתו לסייע למתבגרות במניעת הריון, ולקדם את הדיון בזכות האישה על גופה.

בספריה ובהתבטאויותיה הפומביות הצהירה כי הפטריארכיה מזיקה לנשים ולגברים כאחד. היא הצהירה כי במשך שנים חששה להזדהות כפמיניסטית, על מנת שלא להיחשב כ"שונאת גברים" אך עתה היא מבינה כי הפמיניזם מקדם את הנשים ואת הגברים.

[עריכה] הסכסוך הערבי ישראלי

במסגרת פעילותה הפוליטית הביעה פונדה דעות גם בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי. בשנת 2002 סיירה בירושלים על מנת "לקדם את השלום". בסיור זה התעמתה עם קבוצת נשים בירוק, עת נפגשה עם קבוצת פמיניסטיות ישראליות, אלו טענו כי הגיעה לישראל כאורחת תנועת שלום עכשיו, וכי כשם שבשנות השישים בגדה פונדה בארצות הברית כשסיירה בווייטנאם, כך בוגדים אנשי שלום עכשיו במדינת ישראל.

[עריכה] התנגדותה למלחמה בעיראק

בשנת 2003 הייתה פונדה בין אלו שיצאו כנגד מלחמתה של ארצות הברית בעיראק, וטענה כי הדבר יביא להתנגדות כלל עולמית לארצות הברית, ולשנאה שתביא אך לעוד התקפות טרור. ביולי 2005 סיפרה כי נפגשה עם ותיקי מלחמת עיראק אשר ביקשו ממנה לצאת בפומבי כנגד המלחמה.

[עריכה] נצרות

בשנת 2001 הצהירה פונדה בפומבי כי היא הפכה ל"נוצריה שנולדה מחדש". היא מגדירה את עצמה כנוצריה דמוקרטית ומתנגדת לגזענות ולאפליה, האופייניים לדעתה לנוצרים שמרנים מסוימים. הכרזתה זו באה זמן מה לאחר גירושיה מטד טרנר. יש הטוענים כי חזרתה של פונדה לשורות הדת היא שהביאה לגירושין, שכן טרנר נודע בביקורתו על הדת.

[עריכה] אוטוביוגרפיה

בשנת 2005 פרסמה פונדה את ספרה "חיי עד כה". הספר מתאר את חייה כסדרה של שלוש "מערכות", כל אחת באורך שלושים שנה, ומצהיר כי "המערכה השלישית" תהיה המשמעותית ביותר, ותקבע כיצד תיזכר פונדה בעתיד. הספר זכה לתשבחות בעיתוני ארצות הברית, ופונדה יצאה למסע מחוף לחוף בארצות הברית למכירתו.

[עריכה] חייה הפרטיים

בשנת 1965 נישאה פונדה לבמאי הצרפתי הפרובוקטיבי רוז'ה ואדים. ואדים, שהיה ידוע בנישואיו ובמערכות היחסים שלו עם שחקניותיו, שהפך לסמלי מין, היה נשוי גם לבריז'יט בארדו וקיים מערכת יחסים עם קתרין דנב. מן הנישואים נולדה לפונדה בתה, ואנסה ואדים, בשנת 1968. על פי האוטוביוגרפיה שלה, כללו נישואיה לוואדים מין בשלישייה, לדרישתו של ואדים. בשנת 1973 באו נישואים אלו לקיצם, ופונדה נישאה לפעיל הפוליטי הליברלי טום היידן. נישואים אלו הביאו לעולם בן, השחקן טרוי גאריטי, ששם משפחתו כשם אמו של היידן. כן גידלה פונדה בת אומנה בשם מרי לואנה ויליאמס, בתם של זוג פעילים בפנתרים השחורים. פונדה והיידן התגרשו בשנת 1990. בשנת 1991 נישאה פונדה לאיל התקשורת טד טרנר. השניים התגרשו ב-2001.

פרט לנישואיה קיימה פונדה מערכות יחסים רציניות עם הבמאי אלכסנדר וייטלאו בשנת 1960, עם השחקן דונלד סאתרלנד בתחילת שנות ה-70, ועם מעצב השיער בארי מטלון, בתחילת שנות התשעים.

[עריכה] פילמוגרפיה חלקית

• "Walk on the Wild Side" (ללא שם עברי) (1962) מלודרמה שביים אדוארד דמיטריק העוסקת בחוואי לורנס הארווי המוצא, בתקופת השפל הגדול את אהובת נעוריו כשהיא עוסקת בזנות.

• "המעגל" (1964) - סרטו של רוז'ה ואדים, על פי מחזהו של ארתור שניצלר הנושא שם זה.

• "קאט באלו" (1965) - מערבון קומי שזכה להצלחה בקופות, ובו משחקת פונדה לצד לי מרווין. פונדה משחקת את המורה קתרין באלו, ההופכת לפורעת חוק.

• "המרדף" (1966) סרטו של ארתור פן הוא מערבון פילוסופי העוסק בפורע חוק (רוברט רדפורד) הנמלט לעיירה קטנה, ומתעמת שם עם שריף אכזר (מרלון ברנדו). התסריט נכתב על ידי ליליאן הלמן אותה תגלם פונדה בסרט "ג'וליה".

• "יחפים בפארק" (1967). קומדיה על פי מחזהו של ניל סיימון, שבה משחקת פונדה לצד רוברט רדפורד זוג צעירים שאך זה נישאו, השוכרים דירה בקומה גבוהה ללא מעלית, ומצליחים להשיא את אמה של הכלה לשכן המוזר.

• "ברברלה" (1968), סרטו של רוז'ה ואדים הוא קומדיית מדע בדיוני ארוטית, הכוללת סצינת פתיחה ארוכה שבה מבצעת פונדה סטריפטיז בתנאי חוסר משקל. הסרט היה ניסיון מודע של ואדים להפוך את פונדה לסמל מין עולמי, כשם שהפך את בריז'יט בארדו.

• "הם יורים גם בסוסים" (1969), דרמה חברתית נוקבת בבמויו של סידני פולאק העוסקת בתחרות ריקודים שהזוכים בה הם בני הזוג שירקדו יותר זמן מאחרים. השפל הגדול מושך לתחרות זוגות נואשים, שהזכייה בתחרות היא האפשרות היחידה שלהם לשרוד. על משחקה בסרט זה זכתה פונדה לראשונה במועמדות לפרס האוסקר.

• "נערת הטלפון והבלש" (1971) - מותחן בבימוי אלאן ג'. פאקולה, שבו משחקת פונדה פרוצה המסתבכת בתעלומת רצח, שאותה חוקר שוטר לשעבר (דונלד סאתרלנד). על משחקה בסרט זה זכתה פונדה בפרס האוסקר.

• "Tout va Bien" (ללא שם עברי) (1972) - יצירתו של ז'אן לוק גודאר היא סיפור קולנועי ניסיוני, בעל נימה מרקסיסטית בולטת, המתאר שביתה במפעל לנקניקים, המסוקרת על ידי עיתונאית אמריקנית.

• "בית הבובות" (1973) עיבוד קולנועי של ג'וזף לוסי למחזהו של הנריק איבסן, שבו שיחקה פונדה את תפקידה של נורה.

• "הציפור הכחולה" (1976), הפקה סובייטית אמריקנית לסיפור הילדים של מוריס מטרלינק, שביים הבמאי הוותיק ג'ורג' קיוקור. הסרט נקטל על ידי הביקורות.

• "ג'וליה" (1977) - סיפור ידידותה של הסופרת ליליאן הלמן עם ידידתה ג'וליה, היוצאת כנגד הנאצים ומאבדת את חייה. סרטו של הבמאי פרד זינמן שבו שיחקה פונדה לצד ואנסה רדגרייב, זכה להצלחה רבה, לא מעט בשל הדרך הרומנטית שבה שחזר ברגישות את אווירת שנות ה-30. משחקה של פונדה הקנה לה מועמדות נוספת לפרס האוסקר.

• "השיבה הביתה" (1979) הוא סיפורה של אשה המתלבטת בין המחויבות לבעלה ברוס דרן, השב הלום קרב ממלחמת וייטנאם, ובין האהבה לג'ון ווייט הנכה. משחקה בסרט הקנה לפונדה את פרס האוסקר.

• "הסינדרום הסיני" (1979) הוא דרמה העוסקת בסכנה שיוצרים כורים גרעיניים ובקשר של הממשל להשתיק סכנה זו ולהסתירה מעיני הציבור. על משחקה בסרט זה זכתה פונדה במועמדות לפרס האוסקר.

• "הפרש החשמלי" (1979) סידני פולאק ביים שיתוף פעולה נוסף של פונדה עם רוברט רדפורד המשחק בוקר שמאס בהשתתפותו במסע פרסום לדגני בוקר, ונמלט אל השממה.

• "תשע עד חמש" (1980) קומדיה שבה שיחקה פונדה גרושה החוזרת לשוק העבודה, לצידן של לילי טומלין ודולי פארטון.

• "האגם המוזהב" (1982) דרמה משפחתית, שבה שיתפה פונדה פעולה עם אביה, הנרי פונדה, בסרט האחרון שבו שיחק. פונדה הייתה מועמדת לפרס האוסקר על משחקה בסרט זה.

• "הבוקר שאחרי" (1987) - מותחן בבימויו של סידני לומט העוסק באישה המכורה לאלכוהול, המתעוררת ומגלה כי במיטה לצידה נמצאת גופה. משחקה של פונדה בסרט זה הקנה לה מועמדות נוספת לפרס האוסקר.

• "חותנת בהפרעה" (2005) - סרט השיבה של פונדה למסך לאחר 14 שנות היעדרות הוא קומדיה שבה היא משחקת את חמותה המפלצתית של ג'ניפר לופז.

הקודם: 1970 - גלנדה ג'קסון ("נשים אוהבות")

זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר לשנת 1971 - ג'יין פונדה ("נערת הטלפון והבלש")

הבא: 1972 - לייזה מינלי ("קברט")

הקודם: 1977 - דיאן קיטון ("אנני הול")

זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר לשנת 1978 - ג'יין פונדה ("שיבה הביתה")

הבא: 1979 - סאלי פילד ("נורמה ריי")

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'יין פונדה

• ג'יין פונדה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)