בית המשפט הגבוה לצדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הממשל בישראל

נשיא המדינה שמעון פרס

ממשלת ישראל הממשלה ה-31 ראש הממשלה אהוד אולמרט ממלאת מקום ראש הממשלה ציפי לבני היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז

הכנסת - משכן הכנסת יושבת ראש הכנסת דליה איציק חבר הכנסת ועדות הכנסת חוקי יסוד

בתי המשפט בישראל בית המשפט העליון נשיא בית המשפט העליון דורית ביניש בית המשפט הגבוה לצדק המשפט בישראל

הבחירות בישראל מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל פוליטיקה בישראל הפרדת הרשויות בישראל יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

בג"ץ – בית המשפט הגבוה לצדק הוא אחד מהתפקידים אותו ממלא בית המשפט העליון במדינת ישראל. במסגרת זו עוסק בית משפט בעתירות כנגד רשויות המדינה השונות, וכנגד גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים במדינה. בנוסף, בסמכותו של בג"ץ לדון בכל ענין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר. מעמדו של בג"ץ, סמכויותיו, ודרכי פעולתו הינם בין מאפייניו הייחודיים של המשפט בישראל.

תוכן עניינים 1 אופן פעולתו של בג"ץ 2 סדר הדין 3 החלטות בולטות 4 גבולות סמכותו של בג"ץ 5 תנאים לבקשת סעד מבג"ץ 6 ראו גם 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים 9 הערות שוליים

[עריכה] אופן פעולתו של בג"ץ

עתירה עשויה להיות מוגשת כנגד מעשה או מחדל של רשות מרשויות המדינה (הממשלה, משרדי הממשלה, פקידי ציבור, הכנסת וכדומה), שלדעת העותר עומדים בסתירה לעקרונות הצדק או לחוקי המדינה.

עם הגשת העתירה, יערוך בדרך כלל בג"ץ בירור ראשוני בעניינה. אם נראה לבית המשפט שיש בעתירה ממש, יינתן בעתירה צו על תנאי, שבו נדרשת הרשות לנמק את צעדיה או את מחדליה שכנגדם הוגשה העתירה. אם תיכשל הרשות במתן נימוק משכנע לצעדיה, יוציא בג"ץ צו מוחלט, האוסר ביצוע צעדים אלה או המורה לרשות לפעול באופן מסוים.

לעתים מלווה הדיון בעתירה בצו ביניים מטעם בית המשפט, האוסר על הרשות לשנות את המצב הקיים בצעדים בלתי-הפיכים כל עוד מתנהל הדיון בעתירה. דוגמה: בעת דיון בעתירה שנועדה למנוע הריסה של בית, מורה צו ביניים שלא להרוס את הבית עד לסיום הדיון בעתירה; ללא צו כזה, תוכל הרשות להרוס את הבית, והדיון בבית המשפט יהפוך חסר תועלת.

עתירות רבות המוגשת לבג"ץ, המהווה ערכאה ראשונה לדיון בעתירות אלה, והדבר מטיל עומס רב על שופטי בית המשפט העליון. משום כך הוקמו בתי משפט לעניינים מנהליים, הפועלים במסגרת בתי המשפט המחוזיים. בתי המשפט לעניינים מנהליים הוסמכו לדון בחלק מהעניינים שטופלו בעבר בבג"ץ. הדבר מקל על העומס בבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון מהווה ערכאת ערעור על החלטות של בתי משפט נמוכים ממנו בהיררכיה של מערכת המשפט. בית המשפט העליון אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות של בתי דין שמחוץ להירארכיה זו, כגון בית הדין לעבודה או בית הדין הרבני. יחד עם זאת, ניתן לעתור לבג"ץ כנגד החלטות של בתי דין אלה, כאשר נהל בהן פגם מהותי, ההופך אותן לבלתי סבירות ביותר. פעמים רבות דוחה בג"ץ עתירות כאלה המוגשות בפניו, בנימוק שאינו מהווה ערכאת ערעור, אך במקרים המעטים יחסית שבהם דן בג"ץ לגופן של עתירות כאלה, קורה לעתים שהוא הופך על פיה את החלטת בית הדין. בין נשיא בית הדין הארצי לעבודה, מנחם גולדברג לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק התקיימה מחלוקת משפטית בשאלת היחסים בין בית הדין לעבודה לבג"ץ. גולדברג, כקודמו בר-ניב, ראה את בית הדין הארצי לעבודה כערכאה עליונה בנושאים הנדונים בו^[1]. ברק, לעומתו, התיר עתירות לבג"ץ כנגד פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה.^[2]

[עריכה] סדר הדין

סדר הדין נמשל על ידי תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984.

בתיק טיפוסי, סדר ההתרחשויות הוא כדלקמן:

• אתחול העתירה – קרי הגשת "בקשה למתן צו על תנאי" – על ידי העותר. (סעיפים 1-4 לתקסדבג"ץ)
  • הבקשה מובאת תחילה בפני שופט יחיד; זה רשאי לתת צו על תנאי, להורות על הזמנת העותר לפניו, או להעביר את הבקשה להרכב תלתא (הרכב של שלושה שופטים). (סעיף 5 לתקסדבג"ץ)
    • הועברה הבקשה להרכב תלתא, רשאי ההרכב לדחות את העתירה על הסף (במקרה כזה ניתן להטיל הוצאות על העותר), לתת צו על תנאי, או להורות על הזמנת העותר לפניו (דהיינו, לכנס דיון בבקשה). (סעיפים 5-6 לתקסדבג"ץ)
      • היה וכונס דיון בבקשה, רשאי בית המשפט (אך אינו חייב) לזמן גם את המשיב לדיון. במקרה כזה, על המשיב להגיש גם תגובה בכתב לעתירה, לפני הדיון. אם בית המשפט הרשה זאת, רשאי העותר להגיש תשובה לתגובת המשיב. (סעיף 7 לתקסדבג"ץ)
        • אם (לאחר או ללא דיון) נתן בית המשפט צו על תנאי, השאלה כעת היא האם יהפוך לצו מוחלט (קבוע). בשלב זה, רשאי המשיב להגיש תצהיר תשובה לצו על תנאי. (סעיפים 8-10 לתקסדבג"ץ)
          • בשלב זה, העותר והמשיב רשאים, כל אחד, למסור אל הצד השני דרישת פרטים נוספים באשר לתצהיר התשובה או לעתירה. אם הצד השני לא מסר את הפרטים הנוספים בתוך תקופת הזמן הקבועה בתקנות, יכול הצד הדורש לפנות לבית המשפט ולבקש שיצווה על הצד השני למסור את הפרטים. לאחר שקיבל אחד מהצדדים את הפרטים מן הצד שנגדו, הוא רשאי לתת תצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים. (סעיפים 11-13 לתקסדבג"ץ)
          • הדיון בדבר הפיכתו של הצו על תנאי לצו מוחלט מתקיים בפני הרכב שופטים. לפני הדיון, כל צד מגיש עיקרי טיעון, הכוללים בצורה תמציתית את טענותיו של כל צד, בנקודות שהוא רשאי לטעון על פי הצו על תנאי. בדיון עצמו נוכחים שני הצדדים, והם רשאים לתת בו הצהרות בעל פה, ולחקור נגדית את המצהירים של הצד השני. (סעיפים 14-18 לתקסדבג"ץ)
            • כעבור תקופה נוספת, יתן בית המשפט פסק דין.
        • בית המשפט יכול לתת צווי ביניים ככל שיראה לנכון. (סעיף 19 לתקסדבג"ץ)

ניתן לעיין בתיקים באמצעות מנגנון הצגת התיקים של בית המשפט העליון, אשר מספק פירוט של כל הדיונים, ההודעות וההחלטות בתיק נתון.

[עריכה] החלטות בולטות

בג"ץ הוא כלי רב עוצמה לעיצוב צביונה של המדינה כמדינה חופשית ושוחרת צדק, שאזרחיה מוגנים מפני שרירות לב שלטונית. רבות מהחלטותיו של בג"ץ השפיעו במידה רבה על צביונה של המדינה. דוגמאות להחלטות כאלה:

• בג"ץ קול העם: פסק דין ראשון שבו נבחנו בישראל גבולותיו של חופש הביטוי כשהוא מתנגש עם ביטחון המדינה ושלום הציבור.
• בג"ץ ירדור: דן בשאלת סמכותה של ועדת הבחירות המרכזית לפסול רשימה מלהתמודד בבחירות לכנסת, ובמסגרת זו קבע מהי זכותה של הדמוקרטיה להתגונן מפני הקמים עליה, ומהו האיזון בין החופש להיבחר לבין הרצון לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
• ההחלטה שבעקבותיה התאפשרו שידורי טלוויזיה בשבת.
• הכרה בבן זוגו של הומוסקסואל (בג"ץ 721/94 אל-על נ' יונתן דנילוביץ').
• פתיחת קורסים צבאיים בכלל וקורס טייס שעורך חיל האוויר בפרט, לבנות (בג"ץ מס' 4541/94 – אליס מילר נ' שר הביטחון ואח').
• ההחלטה שבעקבותיה הלשכה למינהל האוכלוסין שבמשרד הפנים מאפשרת להורים שבניהם ובנותיהם נפטרו בטרם עת, לקבל ספח חדש לתעודת הזהות ובו מופיעים כל פרטי הילדים.
• הכרה בגיורים רפורמים וקונסרבטיביים
• שינוי תוואי גדר ההפרדה (בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואחרים נ' ממשלת ישראל)

[עריכה] גבולות סמכותו של בג"ץ

תחת הנהגתו של הנשיא אהרן ברק, אימץ בג"ץ גישה של אקטיביזם שיפוטי, הגורסת כי בג"ץ יכול לדון גם בדברים שאינם קשורים ישירות לדברים שהובאו לפניו, וביכולתו לבטל חוקים הסותרים חוק יסוד. רבים ערערו על תפיסה זו. כמו כן, הרחיב בג"ץ את זכות העמידה בפניו. הוא פתח את דלתותיו בפני עותרים ציבוריים כדוגמת האגודה לזכויות האזרח והתנועה לאיכות השלטון, בניגוד לתפיסה הקודמת לפיה רק מי שנפגע אישית יכול להגיש עתירה לבג"ץ. "זכות העמידה" שימשה בעבר ככלי מרסן, והיא זכורה במיוחד במקרה של העתירה להעמיד לדין את לאה רבין, אשר נדחתה על הסף בטענה שמגיש העתירה לא נפגע אישית, ועל כן אין לו זכות עמידה. יש הטוענים, כי בהיעדר כלי מרסן זה, בג"ץ מערער את היציבות השלטונית בישראל, אך מנגד המצדדים בצמצום כלי זה מציינים כי זה פתח הגנה רחבה יותר על זכויות אדם על ידי עתירות של ארגונים חברתיים ומאבק בשחיתות שלטונית.

תפקיד בית המשפט העליון הוא בין השאר לשמש כגוף המותח ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המבצעת כחלק מכלי חיוני בשמירה על זכויות האדם וכגורם מאזן לכוחה של הרשות המבצעת. כבעל תפקיד זה, מעורר לעתים בג"ץ זעם רב בחוגים פוליטיים, המבקשים להגבילו. במיוחד מוטרדים רבים מהמגבלות שמטיל בג"ץ, שדלתותיו פתוחות גם בפני עותרים פלסטינים, על פעולתה של מערכת הביטחון. ביטוי קיצוני לכך בא בדבריו של ראש הממשלה, יצחק רבין, שהביע תקווה שהרשות הפלסטינית תילחם בטרור "בלי בג"ץ ובלי בצלם".

במקביל לביקורת על האקטיביזם השיפוטי ועל ההגנה שמעניק בג"ץ לזכויות האדם של הפלסטינים, היו שטענו שבג"ץ דווקא מרוסן יתר על המידה בתחום זה. כך, למשל, עו"ד מיכאל ספרד:

"בג"ץ סיפק תמיכה לשירותי התעמולה הישראלית בדבר היותנו מוסריים ונאורים בלה-בלה-בלה. הסטטיסטיקה מראה שברוב המוחלט של תיקי שטחים, בג"ץ קיבל את עמדת המדינה ומערכת הביטחון, להוציא כמה מקרים יוצאי דופן. זו סטטיסטיקה מבישה. זה עצוב. בית המשפט העליון שלנו מרכין ראש שוב ושוב לפני טענות ביטחוניות."^[3]

גבולות סמכותו של בג"ץ מעסיקים לא רק את הפוליטיקאים אלא גם את המשפטנים. ויכוח ציבורי התעורר סביב הסכמתו של בג"ץ לדון בעתירה נגד מינוי של דן חלוץ לרמטכ"ל. דוגמה לכך הם דבריה של פרופ' רות גביזון:

"אם אכן גס לבו של חלוץ במותם של אזרחים אגב פעולות צבאיות – לא ראוי שיהיה קצין בכיר בצה"ל. טוב שקמה זעקה, וטוב שהאלוף הסביר למה התכוון. עתירה לבג"ץ נגד מינויו היא עניין אחר לגמרי. העובדה כי בית המשפט דרש מן האלוף להסביר את עצמו פעם נוספת נראית, שוב, כהכנסת דיון ציבורי חשוב לתוך מסגרת שאינה הולמת. ההחלטה מי יהיה סגן רמטכ"ל אינה צריכה להיחתך בבית המשפט הגבוה לצדק על סמך התבטאויות פומביות שנויות במחלוקת."^[4]

למרות חשיבותו של בג"ץ, הכלים ויכולת ההתערבות שלו בממסד ובחברה בישראל, מוגבלים. במקרים בהם ניתן צו על תנאי, העתירות יכולות להביא לתוצאות מיידיות, ולעורר הדים ציבוריים. פסיקותיו, בדרך כלל אין בכוחן לפתור בעיות חברתיות עקרוניות ואינן יכולות לשמש כאלטרנטיבה לאסטרטגיה של מאבק חברתי. במרבית המקרים הן יכולות לשמש כמנוף וגיבוי ערכי ומוסרי למאבקים חברתיים, מתוקף היותו רף משפטי גבוה במדינת ישראל.

[עריכה] תנאים לבקשת סעד מבג"ץ

אחד התנאים אשר הציבו שופטי בית המשפט העליון בפני העותרים בפני בג"ץ הינו:

	"חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם"
-- בג"ץ 17/06 מונה צבח ואחרים נגד שר הפנים

כלל זה שימש את השופטים בעת דחיית העתירה של תושבי עמונה נגד הריסת תשעת הבתים, כאשר פורסם בתקשורת שהעותרים יתנגדו להריסת הבתים אם בית המשפט ידחה את העתירה. כלל זה שימש את בית המשפט גם במקרה של נואף צבח אשר עתירה שנייה שלו לבג"ץ נגד גירושו מן הארץ, נדחה על הסף בגלל שלא עמד בסיכום בעקבות העתירה הראשונה שלו [1].

[עריכה] ראו גם

• בית משפט עליון בוויקיפדיה באנגלית
• פסקי דין חשובים בישראל

[עריכה] לקריאה נוספת

• רענן הר זהב, סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק.
• רות גביזון, מרדכי קרמניצר, יואב דותן, אקטיביזם שיפוטי - בעד ונגד, הוצאת ידיעות ספרים, 2000.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר הרשות השופטת
• ניסן נוה, בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), באתר מט"ח
• בג"ץ על קצה המזלג, באתר "חופש"
• יובל יועז, טחנות בג"ץ טוחנות לאט, אם בכלל, בעיתון הארץ, 14.10.2005

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מנחם גולדברג, "על היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", הפרקליט ל"ח
2. ^ אהרן ברק, "ביקורת שיפוטית ואחריות ממלכתית - היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", הפרקליט ל"ח
3. ^ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=640371
4. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3010931,00.html