אסתמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משאף טיפוסי

אסתמה (יש הכותבים אסטמה; מיוונית, "נשימה כבדה"; נקראת גם גנחת (הסימפונות) או קצרת (הנשימה)) היא מחלה ריאתית כרונית חסימתית התקפית. ההתקפים נגרמים בדרך כלל עקב אלרגיה. ריר צמיגי המופרש מדפנות קנה הנשימה חוסם את הקנה ומקשה על הוצאת אוויר מהריאות. חולי אסתמה עשויים לסבול מנשימה כבדה עם "צפצופים", קוצר נשימה, שיעול כרוני, וסיבולת לב-ריאה נמוכה.

לפי הערכות מסוימות, שכיחות המחלה בארצות המערב נעה בין 7% מאוכלוסיית הבוגרים ל-12% בקרב אוכלוסיית הילדים.

הגורמים לאסתמה הם רבים ומדובר למעשה בשילוב של גורמים תורשתיים עם גורמים סביבתיים כמו אלרגיה, זיהום אוויר ועוד. חשוב להבין שאסתמה אינה מחלה פסיכוסומטית אלא מדובר בבעיה דלקתית בדרכי הנשימה. לגורמים נפשיים עשויה להיות השפעה חלקית בלבד על מהלך המחלה.

אבחון האסתמה נעשה על ידי בחינת תפקודי ריאה לאחר מאמץ או לאחר שאיפת חומר המכווץ את הריאות. בדרך כלל, ירידה של 20% בתפקודי הריאה אחרי מבחן שאיפת מטכולין נחשבת להוכחה לאסתמה, אם כי תיתכן אסטמה קלה יותר.

תפקודי ריאות נמוכים בעת מנוחה יכולים ללמד על אסתמה קשה וכרונית, אם כי גם אסתמה הבאה לידי ביטוי בהתקפים בלבד היא מסוכנת.

[עריכה] התקפי אסתמה

מחלת האסתמה מתבטאת בהתקפים; בין התקף להתקף החולה מתפקד כרגיל. סימנים להתקף אסתמה כוללים קשיי נשימה והשמעת "צפצופים", הרגשת "רעב לאוויר", שיעול טורדני, מועקה בחזה, ריבוי כיח (ליחה), ובמקרים קשים אף שיעול בלתי פוסק, קושי בעת דיבור, נשימה מהירה ומאומצת ועוד. טריגר להתקף יכולה להיות אלרגיה למשל לקרדית אבק הבית, ועל כן אבחון האלרגיה וטיפול בה חשובים מאוד לחולים באסתמה.

הטיפול המקובל בהתקפים הוא בשאיפת ונטולין או משאפים דומים כמו ארובנט או בריקלין. במקרים קלים די בהזדקקות למשאף. במקרים קשים יותר יש צורך, בנוסף לשאיפת ונטולין בתרופות נוגדות דלקת, בעיקר כלו ממשפחת הסטרואידים. שימוש תדיר מדי בונטולין אינו רצוי ונראה שהוא אף מסוכן. על-כן ממליצים הרופאים להיעזר בטיפול מניעתי קבוע, הכולל תכשירים של סטרואידים בשאיפה (בודיקורט, פליקסוטייד), או מונטלוקאסט (סינגולייר). התרופות למניעה ניתנות לתקופות ממושכות (שבועות עד חודשים) ברצף.

אף שמאמץ גופני יכול לעורר התקפים, רצוי בכל אופן לעסוק בפעילות פיזית מבוקרת, ויש אסתמטים שנעשו לספורטאים בתחומם. ריצה או פעילות ארובית מאומצת בחוץ ובקור פחות טובה לאסתמה בעוד שספורט השחייה מועיל יותר.

אסתמה היא מחלה העשויה לפגום באיכות החיים ובסבולת למאמץ, אך גם לסכן את החיים, לכן חשוב לא להזניח את המחלה אלא לפנות לייעוץ רפואי בכל חשד לאסתמה או בכל פעם שהאסתמה מתעוררת או שאינה נשלטת מספיק טוב. שימוש יתר בוונטולין, ביטויים יומיומיים של האסתמה או יקיצות ליליות הם הסימנים העיקריים לכך שהאסתמה אינה מאוזנת דיה. הרופא המומחה לאסתמה הוא בדרך כלל רופא המומחה למחלות דרכי הנשימה או לאלרגיה. הבירור של אסתמה כולל בדרך כלל בדיקות אלרגיה, תפקודי ריאה, צילום חזה ובדיקות עזר אחרות. חשוב מאוד שהחולה האסמתי לא יעשן, לא יהיה חשוף לחומרים העלולים לעורר אסתמה (בעבודתו למשל) ויימנע מהגורמים האלרגיים הגורמים לאסתמה.

[עריכה] טיפול תרופתי

טיפול תרופתי באסתמה עונה על שתי מטרות, הקלה בזמן התקף על ידי הרחבת הסמפונות ומניעה על ידי דיכוי הדלקת בדרכי הנשימה.

תרופות מקלות מכוונות להרפיית השרירים המקיפים את הסמפונות ולהרחבת הסמפונות. הן שייכות לקבוצת מרחיבי הסמפונות.

אגוניסטים לקולטני בטא-2 מעוררים פעילות סימפתטית המרפה ומרחיבה את דרכי האוויר בריאות. אגוניסטים לקולטני בטא נלקחים דרך משאף והשפעתם מהירה. ישנם אגוניסטים לקולטני בטא בעלי טווח פעולה קצר וכאלו להם טווח פעולה ארוך. הראשונים נלקחים בדרך כלל בזמן התקף או לאחר פעילות גופנית העשויה לעורר התקף. אגוניסטים לקולטני בטא בעלי טווח פעולה ארוך נלקחים כאשר חומרת האסתמה בינונית או חמורה, או לפני השינה כאשר האסטמה קלה אך מקשה על שינה רציפה. לאגוניסטים לקולטני בטא תופעות לוואי כגון קצב לב מואץ או עליה בלחץ דם, שפוחתות ככל שהתרופה ספיציפית יותר בהשפעתה.
אנטיכולינרגים מעכבים פעילות קולטנים בשרירים חלקים ומביאים להרפייתם. לאנטיכולינרגים תופעות לוואי פחותות בהשוואה לאגוניסטים לקולטני בטא אך הזמן שחולף עד לתחילת השפעתם ארוך יותר משל אגוניסטים לקולטני בטא. השימוש בהם יעיל יותר בשילוב עם אגוניסטים לקולטני בטא.

תרופות מונעות מדכאות את הדלקת בסמפונות ומצמצמות את הנפיחות שלהן. הן שייכות לקבוצת נוגדי הדלקת. תרופות מונעות ניתנות לסובלים מהתקפים תכופים (יותר מפעמיים בשבוע) או לסובלים מתסמינים חמורים. תרופות מונעות מצמצמות את הסיבוכים הנגרמים משימוש תכוף במרחיבי סמפונות.

קורטיקוסטרואידים מפחיתים דלקת, מאפשרים פעילות יתר של קולטני בטא ומדכאים יצור של מתווכי דלקת. קורטיקוסטרואידים נלקחים דרך הפה, לתוך הוריד או בשאיפה. השימוש בהם נמצא יעיל בהפחתת התסמינים והדלקת ושליטה בהם. שימוש במינונים גדולים לאורך זמן גורם לתופעות לוואי כגון דיכוי של בלוטת יותרת הכליה, פצעונים ופטריות בעור, תאבון מוגבר והשמנה, דלדול עצם וירוד.
מודיפיירים של לויקוטרינים (נוגדי\חוסמי לויקוטרינים) פוגעים בפעולתם של הלויקוטרינים המשמשים כמתווכים בדלקת. נלקחים כטבליות ומשמשים כטיפול מונע לטווח ארוך בסובלים מאסתמה מתמידה בדרגת חומרה קלה או בינונית.
מייצבי תאי פיטום מדכאים הפרשת היסטמין מתאי הפיטום ותגובה אלרגית של דרכי הנשימה. מייצבי תאי פיטום נרשמים לחולים הסובלים מהתקפים בעקבות פעילות גופנית או כתוצאה מאלרגיה.

תרופות נוספות נרשמות לחולי אסתמה על פי הצורך. הללו כוללות מרככי ליחה, אנטיהיסטמינים וחיסונים לסובלים מאלרגיה.