אמי נתר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אמי נתר Emmy Noether 1882 - 1935 |
||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||||
| תרומות עיקריות | ||||||||
| עבודות באלגברה ובפיזיקה תאורטית, ובעיקר רעיונות בתורת החוגים. | ||||||||
|
||||||||
אמי אמלי נתר (בגרמנית: Emmy Noether) (23 במרץ 1882 - 14 באפריל 1935), מתמטיקאית ופיזיקאית יהודייה שחיה ופעלה בגרמניה. נתר הייתה תלמידה ועמיתה של דויד הילברט, ולימדה באוניברסיטת גטינגן, שהייתה המרכז המתמטי החשוב בעולם עד עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ב-1933.
בזכות תרומתה לאלגברה ולפיזיקה תאורטית, ובעיקר בזכות הרעיונות שפתחה בתורת החוגים, זכורה נתר כאחת המתמטיקאיות החשובות שחיו מאז ומעולם. סיפורה שזור מאבקים בממסד הגברי של אותה עת, והיא נעשתה מודל לחיקוי עבור מדעניות רבות.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייה
אמי נתר נולדה בארלנגן, שבחבל בוואריה, בגרמניה, והייתה הבת הבכורה לשלושה אחים. אביה, מקס נתר, הוא מתמטיקאי חשוב בזכות עצמו, ועבד כפרופסור באוניברסיטת ארלנגן. לימים, אמר אדמונד לנדאו שבעיניו אמי אינה בתו של מקס נתר - אלא להיפך, מקס הוא אביה של אמי, שהיא "ראשית הצירים" של משפחת נתר.
בגיל צעיר לא הראתה נתר נטייה מיוחדת למתמטיקה, וכבת עשרה התעניינה יותר במוזיקה ובריקוד. בגיל צעיר התכוונה להיות מורה לשפות, ובגיל 18 נעשתה מורה מורשית לאנגלית וצרפתית.
על אף שארלנגן לא הרשתה לנשים באותו זמן להירשם ללימודים, הורשתה נתר לשבת בשיעורים. ב-1904, כאשר ארלנגן החלה לקבל נשים ללימודים, נרשמה נתר מיד ללימודי מתמטיקה. היא קיבלה את הדוקטורט ב-1907 בהנחייתו של פול גורדן, ובנתה לעצמה שם בעבודותיה בתורת השמורות הפולינומיות. על-פי הנוהג באקדמיה הגרמנית, היו מסיימי הדוקטורט נדרשים לכתוב עבודה מקיפה נוספת, ההביליטציה. כאישה, היה מסלול זה סגור בפני נתר. והיא בילתה כמה שנים באוניברסיטאות מדרג שני, והעמיקה במיזוג שיטתו הקונקרטית של גורדן בתחום השמורות, עם שיטתו המופשטת יותר של דויד הילברט, שהפכה תחת ידה לכלי רב עוצמה.
ב-1915 הזמינו אותה הילברט ופליקס קליין לבוא לגטינגן. באותה שנה גילתה את אחד העקרונות החשובים בפיזיקה תאורטית: השקילות בין סימטריות וחוקי שימור, הקרויה "משפט נתר". בהיותה אישה, סירבה האוניברסיטה לאפשר לה ללמד, עד שהילברט עצמו נאלץ לפרסם תחת שמו את הקורסים שהעבירה. יריביה טענו כנגדה שהחיילים שישובו הביתה ממלחמת העולם, לא יוכלו לקבל את מרותה כמרצה. קבלתה לסגל הייתה גוררת גם מתן זכות בחירה לנתר בסנאט האוניברסיטה. על-כך אמר הילברט בזעף: "אינני רואה כיצד מין המועמד עשוי לשמש כנגדו בקבלתו למשרת מרצה. אחרי הכל, סנאט האוניברסיטה איננו בית מרחץ". היא התקבלה לסגל האוניברסיטה לבסוף ב-1919.
בשנות העשרים עברה לעסוק בתורת החוגים, ופיתחה את החוגים הנתריים הקרויים על-שמה. ספרו רב ההשפעה של ברתל ואן-דר-וורדן, "אלגברה מודרנית", שנכתב ב-1924, מבוסס על הרצאותיה. ב-1927 היא עבדה עם ריצ'רד בראוור והלמוט הסה, והשלושה הוכיחו יחדיו את משפט אלברט-בראוור-הסה-נתר (אדריאן אלברט הגיע לאותן תוצאות במקביל, בארצות הברית).
ב-1933 ברחה נתר מגרמניה, לאחר שחוקי הגזע אסרו עליה להמשיך ללמד. היא הצטרפה לסגל מכללת ברין מור (Bryn Mawr College) בארצות הברית, שם נפטרה ב-14 באפריל 1935, בנסיבות מסתוריות. רופאה אמר לה שהיא זקוקה לניתוח, והיא קבעה תור אליו באחת החופשות מן הקולג', מבלי לומר דבר לאיש. היא נפטרה במהלך, או מיד אחרי הניתוח. נתר לא נישאה מעולם.
[עריכה] עבודתה והיחס אליה
עבודה המתמטית של נתר הוכרה כחשובה, לא רק בשל היותה אישה אלא גם בשל התוצאות אליהן היא הגיעה. היא הוכיחה את משפטי האיזומורפיזם, משפט חשוב בתורת החבורות שלפיו חבורות מנה מסוימות איזומורפיות זו לזו. היא תרמה רבות לתחומים במתמטיקה, כגון מושג האידאל והאלגברה הקומוטטיבית, הוכיחה הכללה למשפט לסקר-נתר והגתה את בעיית נתר.
נתר השפיע בצורה משמעותית גם על הפיזיקה. משפט נתר מראה את הקשר בין מונח הסימטריה בפיזיקה לחוקי השימור, כגון חוק שימור החומר, חוק שימור המטען החשמלי וכו'. חוק זה הוכח במסגרת מחקר של בעיות בתורת היחסות הכללית חשיבותו של המשפט היא בקישור בין המשפטי השימור החשובים והיסודיים באמירה שהם נובעים מסיבה אחת- הסימטריה, מה עוד שההנחה המקובלת היא שחוקים אלו אינם תלויים במרחב-זמן.
למרות האפליה, זכתה נתר ליחס של כבוד מצדם של גדולי המתמטיקאים והמדענים של התקופה. אלברט איינשטיין תיאר אותה כ"גאון המתמטי המשמעותי היצירתי ביותר שבא לעולם מאז שנשים התחילו לזכות בחינוך גבוה". כאמור, דיוויד הילברט ואדמונד לנדאו העריכו את עבודתה מאוד, אף על פי שלנדאו עדיין לא השתחרר מהתחושה שגברים מסוגלים להצליח במתמטיקה יותר מנשים, ושנתר היא יוצאת דופן: "אני יכול להעיד שהיא [נתר] מתמטיקאית גדולה, באשר להיותה אישה אני איני יכול להישבע."
[עריכה] לקריאה נוספת
- סיימון סינג, המשפט האחרון של פרמה, עמ' 138-139
- מריו ליביו, שפת הסימטריה, עמ' 238-239
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של אמי נתר, באתר MacTutor
- גנאלוגיה מתמטית של אמי נתר, באתר The Mathematics Genealogy Project
