ריקוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריקוד הוא התנועעותו של גוף האדם תוך יצירת תבניות תנועתיות הנושאות משמעות או מידע (אסתטי, רגשי, חברתי), בדרך כלל באופן קצבי ולצלילי מוזיקה, המתבצעת או כאומנות מול קהל או למטרות בילוי, טקסים חברתיים, מסורתיים או דתיים, פולחן, ספורט, ריפוי וכדומה. המילה ריקוד מתארת גם שרשרת מסוימת, מוגדרת ומקובעת, של תנועות ריקוד, למשל: הריקוד "צדיק כתמר" או ריקוד גשם אינדיאני.
בעברית של ימינו משתמשים במושג מחול לתיאור כל סוג ריקוד שמיועד להיות מבוצע מול קהל ונתפס כאומנות, בניגוד לצורות ריקוד שמבוצעות למטרות אחרות.
הריקוד נוצר בשחר האנושות, כחלק מרכזי של הפולחן האלילי. במהלך ההיסטוריה נחשב הריקוד לתחום עממי יחסית לשאר האומנויות, בעיקר משום שאינו דורש השכלה וחומרי גלם.
הריקוד החל להיות מופץ באירופה בתקופת הרנסאנס, עם תרבות הנשפים שהתפתחה בקרב האצולה באותה תקופה (למרות שהאמנים עצמם לא התעסקו בריקוד).
רק במאות האחרונות קיבל הריקוד מעמד השקול לשאר האומנויות, בעיקר עם פיתוח אמנויות הבמה.
כוריאוגרפיה היא מקצוע בו יצירת אומנות מבוססת על הריקוד, כלומר- הכוריאוגרף בוחר מוזיקה מסוימת ומתאים לה תנועות ריקוד מסוימות, המהוות את עיקר היצירה.
טענה ידועה היא כי ריקוד מחובר לנפש האדם דרך הגוף שלו, ומאפשר לו לבטא רגשות שונים (תסכול, כעס, אושר, וכו'), במודע ובאופן בלתי-מודע. ביסוס לטענה זו ניתן למצוא בכך שכל רקדן נוטה לפתח סגנון ריקוד שונה, התלוי גם במצב רוחו ובחברה בה הוא רוקד.
כמו כן, כל תרבות מפתחת סגנונות ריקוד משלה, המשתנים לאורך ההיסטוריה
דוגמאות לתכליתו של ריקוד לא אומנותי, או שהאומנות היא מטרה משנית שלו:
- ריקוד דתי (שהיה, כאמור, נהוג בעולם העתיק), המשמש לצורכי פולחן.
- ריקוד המשמש צורך טקסי-חברתי (כדוגמת הריקודים הספונטניים שקרו במדינת ישראל עם תום הכרזת העצמאות).
- ריקוד עשוי לשמש אמצעי חיזור בין המינים בסיטואציות משתנות (כדוגמת תרבות המועדונים המודרנית).
- ריקוד יכול לשמש מטרות פוליטיות (כדוגמת ריקודי הג'אז במזרח אירופה שבא לערער את תרבות ברית המועצות).
- ריקוד מסוגל לפתח מיומנויות שונות של שימוש בגוף (כדוגמת הקפוארה התפתח בדרום אמריקה על מנת לפתח אמנות לחימה בקרב העבדים)
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי ריקוד
[עריכה] ריקוד עממי
בסוג זה קהל הריקוד רוקד בעצמו, לעתים בהתאם למוזיקה המנוגנת על ידי אמן. ריקודים אלו הופכים ברוב המקרים לחלק בלתי נפרד מהתרבות המאפיינת את האדם הפשוט. דוגמאות לריקודים כאלו הם:
- ריקוד לטיני: סלסה, ממבו, רומבה, קומביה, רואדה, מרנגה, צ'ה צ'ה צ'ה
- הורה
בריקוד העממי הישראלי הצעדים כתובים במלואם, והחופש של הרקדן לבחור צעדים ולאלתר במסגרת הריקוד מוגבל בדרך כלל.
[עריכה] ריקודי נשף
מכונים גם "ריקודים סלוניים", ולעתים גם "ריקודי שנות השישים". בדרך כלל ריקודי זוגות. כל ריקוד נשף מתאים למוזיקה משלו. למשל, ואלס מתאים למקצב של שלושה רבעים, טנגו - למקצב של ארבעה רבעים שבו הפעמה השנייה מודגשת. החופש של הרקדן לאלתר בריקודי הנשף הוא בינוני: יש מבנה קבוע לצעדים, אך במסגרת המבנה הזה יכול הרקדן לבחור את הכיוונים ואת האלמנטים כרצונו. בארץ נחשבים הריקודים הלטיניים לריקודי נשף.
ריקודי הנשף מהווים חלק ממסגרות שונות:
- במסגרת הריקוד המקצועי יש הופעות ותחרויות של ריקודי נשף.
- בערבי ריקודים הם משמשים בילוי עיקרי, לעתים במשולב עם ריקודי עם או ריקודי שורות.
- במסיבות ובפרט בחתונות נהוג שחלק מהשירים מתאימים לריקודי נשף, בעיקר טנגו וסלסה.
בין הריקודים הסלוניים (פרט ללטיניים) המקובלים היום בארץ נמנים:
- טנגו
- ואלס
- רוק אנד רול
- פסדובלה
- פולקה
- ריקודי עם
[עריכה] קפואירה
-
ערך מורחב – קפואירה
קפואירה (Capoeira) הינה אמנות לחימה הבולטת בתנועותיה הריקודיות אשר מקורה בעבדים ברזילאים. הקפואירה פופולרית בברזיל במיוחד, אך בסוף המאה ה-20 צברה פופולריות גם בשאר העולם, בדרך כלל בזכות טיילים ששבו מברזיל. יש שרואים בקפואירה ריקוד, שכן קבוצות מסוימות שמות דגש רב יותר באימוניהן על אלמנטים ריקודיים ואקרובטיים בקפואירה, שורשי הקפואירה הניכרים עד היום מתייחסים לאלמנטים של קרב הכוללים התקפה והגנה, אך המינוח המקובל בקפואירה הוא של "משחק".
[עריכה] ריקוד מקצועי או מחול
-
ערך מורחב – מחול
בסוג זה אמן מסוים מציג מופע ריקוד בפני קהל פאסיבי. האמן במקרה זה הוא רקדן מקצועי, המוכשר לריקוד ומתאמן לקראת המופע. במסגרת הריקוד המקצועי קיימות לעתים רבות להקות מחול. דוגמאות לריקוד מקצועי:
[עריכה] הריקוד ביהדות
הריקוד ביהדות תפס מקום של כבוד. בתנ"ך הוא מתואר מספר פעמים. הפעם הראשונה ביציאת מצרים בו הנשים פוצחות במחולות לאחר הנס של ההצלה. מאורע אחר שמובא דווקא בהקשר שלילי, הוא חטא העגל בו העם מחוללים סביב העגל, במה שנראה כחלק מריטואל של עבודת אלילים. בספר שמואל מסופר על דוד המלך שמכרכר בכל עוז לפני הארון בהעלותו לירושלים. בדורות האחרונים תנועת החסידות, עשתה שימוש רב בריקוד. על פי אחד ממנהיגי החסידות "מעלתו של הריקוד - שהוא מגביה את האדם טפח אחד מעל פני הקרקע".
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ריקוד |
- ריקוד כעבודה פנימית בסינפסה
