אולימפיאדת אתונה (1896)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אולימפיאדת אתונה (1896)
מדינות משתתפות	14 [1]
ספורטאים משתתפים	241 [2]
תחרויות	43 תחרויות ב-9 ענפים.
טקס פתיחה	6 באפריל 1896 [3]
טקס סגירה	15 באפריל 1896
נפתח רשמית על ידי	גאורגיוס הראשון, מלך יוון
השביע את המשתתפים	-
השביע את השופטים	-
לפיד אולימפי	-
האצטדיון הראשי	אצטדיון פאנאתינאיקו, אתונה, יוון
הערים שהתמודדו על האירוח	-

המשחקים האולימפיים בשנת 1896 נערכו בעיר אתונה, בירת יוון. אלה היו המשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה והמשחקים הראשונים מאז נאסר קיום המשחקים האולימפיים העתיקים בשנת 393 על ידי הקיסר הנוצרי תאודוסיוס הראשון. המשחקים נערכו מיום שני ה-6 באפריל ועד יום רביעי ה-15 באפריל.

ב-23 ביוני 1894, בכינוס של אנשי חינוך גופני ביוזמתו של הברון פייר דה קוברטן, הוחלט על הקמת הוועד האולימפי הבינלאומי וקיום האולימפיאדה הראשונה באתונה ב-1896. היוונים היו חסרי נסיון בארגון אירועים ספורטיביים גדולים וגם סבלו מבעיות כספיות, אך למרות קשיים אלו, כל המתקנים והסידורים הלוגיסטיים היו מוכנים בזמן לפתיחת המשחקים.

למרות מספר המשתתפים באולימפיאדה, שהיה קטן מהמצופה, היה זה אירוע הספורט הגדול ביותר שידע העולם עד אז. רבים מספורטאי הצמרת של העולם לא הגיעו למשחקים האולימפיים, וכך, הצליחו ספורטאים יוונים לזכות בהישגים והביאו להצלחת ולאהדת המשחקים מצד הציבור היווני. הישג השיא של ספורטאי יווני באולימפיאדה זו, היה זכייתו של ספירידון לואיס בריצת המרתון. האלוף הראשון באולימפיאדה היה האתלט האמריקאי ג'יימס קונולי, שזכה בתחרות הקפיצה המשולשת.

לאחר האולימפיאדה, גאורגיוס הראשון - מלך יוון, ומספר ספורטאים אמריקאים, הגישו עצומה בעד אירוח כל האולימפיאדות הבאות באתונה. דה קוברטן והועד האולימפי הבינלאומי, התנגדו נמרצות להחלטה זאת. בסופו של דבר, המשחקים האולימפיים 1900 נערכו בפריז, והאולימפיאדה לא חזרה לאתונה עד המשחקים האולימפיים בשנת 2004.

תוכן עניינים 1 בחירת העיר המארחת 2 ארגון 3 לוח אירועים 4 טקס הפתיחה 5 סקירה כללית על מקצועות הספורט 5.1 אתלטיקה 5.2 מירוצי אופניים 5.3 סיף 5.4 התעמלות 5.5 קליעה 5.6 שחייה 5.7 טניס 5.8 הרמת משקולות 5.9 היאבקות 6 טקס הסיום 7 מדינות משתתפות 7.1 מדינות רשומות שלא השתתפו 8 טבלת מדליות 9 מתחרה אחת 10 יהודים באולימפיאדה 11 הערות שוליים 12 קישורים חיצוניים

[עריכה] בחירת העיר המארחת

במהלך המאה ה-19, נערכו באירופה מספר תחרויות ספורט קטנות שנקראו על שם המשחקים האולימפיים העתיקים. בשנת 1850 התקיימו משחקים אולימפיים בעיירה קטנה, מאץ' ונלוק, שבמרכז אנגליה. המשחקים, שנוסדו על ידי הרופא המקומי, ויליאם פני ברוקס, נערכו באוקטובר 1850, ומקצועות הספורט שנערכו בהם היו קריקט, כדורגל ועוד.

פייר דה קוברטן, מחנך והיסטוריון צרפתי החליט להחיות את המשחקים האולימפיים במתכונת של אירוע ספורט בינלאומי גדול. ב-1894, הוא הציג את הרעיון שלו בכינוס של אנשי אגודות ספורט שנערך בסורבון, פריז.

אחרי שהחליטו להחיות את המשחקים האולימפיים, היה צריך להחליט היכן הם יערכו. דה קוברטן חשב לערוך את האולימפיאדה יחד עם היריד העולמי (World's Fair) בפריז, שתוכנן לשנת 1900, אך מחשש לתחרות על תשומת הלב בין שני האירועים, הוחלט שלא להמתין למועד התערוכה, ולהקדים את חידוש המשחקים לשנת 1896. כמה חברי קונגרס הציעו את לונדון בתור עיר מארחת, אבל אחרי שיחות קצרות עם היווני דמטריוס ויקלאס, הועדפה אתונה בתור העיר המארחת. יוון, שהייתה המקור ההיסטורי של המשחקים האולימפיים, קיבלה את הסכמתם של כל חברי הקונגרס, ונבחרה למדינה המארחת. ויקלאס, נבחר באותה הזדמנות לנשיא הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי.

[עריכה] ארגון

החדשות כי המשחקים האולימפיים החדשים עומדים להתקיים ביוון, התקבלו באהדה רבה בקרב הציבור והתקשורת היווניים. עם זאת, יוון הייתה נתונה, באותה עת, בקשיים כלכליים גדולים ובחוסר יציבות פוליטית (תפקיד ראש הממשלה עבר ברוטציה בין צ'רילאוס טריקופיס ובין תיאודורוס דליגיניס). בסוף שנת 1894, הגישה הוועדה המארגנת של המשחקים, בראשות אטינה סקולודיס, דין וחשבון שאמד את עלות המשחקים בפי שלושה מאומדנו המוקדם של דה קוברטן. הוועדה הסיקה שהמשחקים לא יוכלו להתקיים, ואף הגישה את התפטרותה.

קונסטנטין נסיך הכתר היווני, שהיה תומך נלהב של המשחקים, החליט להרכיב ועדת ארגון חדשה, והוא עצמו שימש כנשיאה. התלהבותו של קונסטנטין גרמה לעם היווני לתרום למשחקים 330,000 דרכמות. הוצאת מהדורה מיוחדת של בולי דואר תרמה עוד 400,000 דרכמות להכנסות ומכירת הכרטיסים הוסיפה 200,000 דרכמות לקופת המשחקים. לפי בקשתו של קונסטנטין, איש העסקים האמיד ג'ורג' אברוף, מימן את שיפוץ אצטדיון פאנאתינאיקו, שיפוץ שעלה 920,000 דרכמות. בתמורה לנדיבותו, ניצב פסל של אברוף בכניסה לאצטדיון.

ארגון אירועי ספורט היה תחום חדש ביוון ועל כן, נתקלה הוועדה המארגנת בקשיים. חלק נכבד ממשימות הוועדה עבר לידיו של דה קוברטן, שקבע את הדרך בה נקבעו חוקי המשחקים והתחרויות ואף עסק בהזמנת ספורטאים למשחקים. חלק מהספורטאים שהשתתפו באולימפיאדה עשו זאת משום שהם שהו באתונה בזמן קיום המשחקים. חלקם במסגרת עבודתם וחלקם היו בחופשה בעיר (לדוגמה, חלק מהספורטאים הבריטים עבדו בשגרירות בריטניה בעיר והחליטו להשתתף בתחרויות). הרעיון של הכפר האולימפי לא היה קיים עד אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), והאתלטים היו צריכים לדאוג בעצמם למקומות לינה.

[עריכה] לוח אירועים

●

טקס פתיחה

●

אירועי תחרות

●

אירועי גמר

●

טקס סיום

אפריל	6	7	8	9	10	11	12	13	14	15
טקסים	●									●
אתלטיקה	● ● ● ● ●	● ● ● ● ●		●	● ● ● ● ●
מירוצי אופניים			●			● ● ●	●	●
סיף		● ●		●
התעמלות				● ● ● ● ● ●	● ●
קליעה			●	●	●	● ● ●	●
שחייה						● ● ● ●
טניס			●	●		● ●
הרמת משקולות		● ●
היאבקות					●	●
אפריל	6	7	8	9	10	11	12	13	14	15

[עריכה] טקס הפתיחה

ב-6 באפריל 1896, נפתחו המשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה באופן רשמי. היה זה היום הראשון שאחרי חג הפסחא, ויום השנה לפרוץ מלחמת העצמאות היוונית.

אצטדיון פאנתינייקו היה מלא, ו-80,000 צופים צפו בגאורגיוס הראשון, מלך יוון, באישתו אולגה ובבניו. רוב הספורטאים המשתתפים עמדו על דשא האצטדיון, מחולקים למדינות אותם ייצגו. אחרי הנאום של נשיא הוועדה המארגנת, הנסיך קונסטנטין הראשון, נפתחו המשחקים.

לאחר מכן, תשע להקות ו-150 זמרי מקהלה ניגנו ושרו את ההמנון האולימפי, אותו כתב קוסטיס פאלמאס והלחין ספירוס סמאראס.

טקס הפתיחה הנוכחי של המשחקים האולימפיים כולל עדיין מספר מרכיבים מטקס הפתיחה הראשון. נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים עדיין אחראי על פתיחת המשחקים באופן רשמי, וההמנון האולימפי עדיין מושמע. שאר האלמנטים, כמו הצגת הספורטאים, הדלקת הלפיד האולימפי והשבועה האולימפית נוספו מאוחר יותר.

[עריכה] סקירה כללית על מקצועות הספורט

בקונגרס 1894 שנערך באוניברסיטת סורבון בפריז, הוזכרו מקצועות ספורט רבים שייערכו במשחקים האולימפיים באתונה. בהודעה הרשמית הראשונה של הוועד האולימפי הוחלט שמקצועות הכדורגל והקריקט יכללו במשחקים האולימפיים, החלטה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. גם תחרות החתירה הייתה מתוכננת, אבל בוטלה בשל רוחות חזקות ביום בו הייתה אמורה להתקיים. מקצוע נוסף שהיה מתוכנן אך בוטל היה שיט.

[עריכה] אתלטיקה

מבין כל תשעת הענפים בהם התקיימו תחרויות, הייתה האתלטיקה הענף בו השתתפו ספורטאים ממדינות רבות ביותר. כל מקצועות האתלטיקה נערכו באצטדיון פאנתינייקו, למעט ריצת המרתון שרק הסתיימה באצטדיון זה. אירוע השיא באתלטיקה היה ריצת המרתון שנערכה בפעם הראשונה בתחרות בינלאומית. ספירידון לואיס ניצח בריצה זו והפך לאלוף היווני היחיד באתלטיקה ולגיבור לאומי. באולימפיאדה זו לא נשברו שיאי עולם, ומספר רב של אתלטים שהיו שייכים לצמרת העולמית לא הגיעו לתחרויות. בנוסף, הקשת במסלול הריצה הייתה צרה מדי, דבר שהקשה על השגת תוצאות מהירות. האלוף האולימפי הראשון היה ג'יימס קונולי, שזכה במדליית זהב בקפיצה משולשת.

[עריכה] מירוצי אופניים

רוב מירוצי האופניים נערכו במתחם המירוצים החדש שנבנה, ולודרום נאו פאלירון. רק מירוץ אחד נערך על כביש, מאתונה למרתון וחזרה (87 קילומטר), וניצח בו היווני אריסטידיס קונסטנטינידיס.

הצרפתי פול מאסון היה רוכב האופניים הטוב ביותר באולימפיאדה, כאשר זכה בשלוש מדליות זהב (מירוץ נגד השעון ל-333 מטר, מיאוץ לשני קילומטר ומירוץ ל-10 קילומטר). במקצה ל-100 קילומטר, מאסון השתתף כמכתיב קצב לבן ארצו, לאון פלמאנג. פלמאנג ניצח באותו מקצה, אחרי שנפל מאופניו ואחרי שעצר לחכות לרוכב היווני קולטיס שלאופניו הייתה בעיה טכנית. הסייף האוסטרי אדולף שמאל ניצח במירוץ ה-12 שעות, מירוץ אותו סיימו שני רוכבים בלבד.

[עריכה] סיף

תחרויות הסיף נערכו בבנין הזפיון, שנקרא על שמו של אוונגלוס זאפאס, האיש שייסד את המשחקים האולימפיים היווניים באמצע המאה ה-19. שלא כמו במקצועות אחרים, הותר לספורטאים מקצוענים להשתתף בתחרויות הסיף, שכן הסייפים המקצוענים נחשבו כג'נטלמנים וככאלו, מעמדם היה כשל ספורטאים חובבנים.

ארבע תחרויות סיף היו אמורות להתקיים, אולם התחרות בדקר בוטלה (סיבת הביטול אינה ידועה). לאונידס פירגוס, שזכה בתחרות הרומח למאסטרים, היה ליווני הראשון בעת החדשה שהפך לאלוף אולימפי. בן ארצו, יואניס גאורגיאדיס זכה בתחרות החרב והצרפתי אז'ן-אנרי גרוולוט זכה בתחרות הרומח.

[עריכה] התעמלות

תחרויות ההתעמלות המכשירים נערכו בשדה הפנימי של אצטדיון פאנאתינאיקו. גרמניה, אשר שלחה קבוצה בת 11 מתעמלים, שלטה בתחרויות וזכתה בחמש מדליות זהב, כולל זכייה בשתי התחרויות הקבוצתיות. בתחרות הקבוצתית במתח זכתה הנבחרת הגרמנית ללא מתחרים. הגרמנים זכו שלוש פעמים נוספות גם במקצועות היחידים: הרמן ויינגרטנר, זכה בתחרות המתח ליחידים, אלפרד פלאטוו (יהודי במוצאו) זכה בתחרות המקבילים ליחידים וקארל שומאן, שגם השתתף בהצלחה בתחרויות ההיאבקות, זכה בתחרות סוס הקפיצות.

במקצועות הנותרים זכו: לואיס צוטר השווייצרי זכה בתחרות על סוס הסמוכות), יואניס מיטרופולוס היווני זכה בתחרות על הטבעות) וניקולאוס אנדריאקופולוס היווני זכה בתחרות הטיפוס על חבל (לגובה של 14 מטר).

[עריכה] קליעה

חמש תחרויות קליעה נערכו במשחקים - שתי תחרויות ברובה ושלוש תחרויות באקדח. כל התחרויות נערכו בקליתאה, יישוב באזור אתונה.

התחרות הראשונה הייתה ירי ברובה צבאי, ממרחק של למעלה מ-200 מטר. בתחרות זכה היווני פנטליס קרסבדאס, המשתתף היחיד שקלע למטרה בכל היריות שלו. התחרות השנייה הייתה ירי באקדח צבאי, ממרחק של 25 מטרים. בתחרות בלטו האחים האמריקאים, ג'ון וסאמנר פיין, שבסופה ניצח ג'ון. בתחרות השלישית, ירי חופשי באקדח, זכה בקלות האח השני, סאמנר.

האחים פיין לא השתתפו בתחרות הרביעית, ירי מהיר מאקדח למרחק 25 מטרים, ויואניס פראנגודיס ניצל זאת כדי לזכות במדליית הזהב. פראנגודיס גם סיים במקום השני בתחרות החמישית, ירי חופשי מרובה, שנערכה באותו יום. בתחרות, שנמשכה גם ביום המחרת עקב החשכה, ניצח היווני גאורגיוס אורפנידיס.

[עריכה] שחייה

שלא כמקובל היום, תחרויות השחייה של המשחקים האולימפיים ב-1896 נערכו במים פתוחים. 20,000 צופים הגיעו כדי לצפות בתחרויות שנערכו במפרץ זאה, בסמוך לפיראוס.

כל ארבעת מקצי השחייה נערכו באותו יום (11 באפריל). עובדה זו פגעה באלפרד האיוש ההונגרי, מאחר שלא התאפשר לו כמעט להתאושש בין המקצים, והוא נאלץ להתחרות בשני מקצים בלבד. אף על פי כן, הצעיר בן ה-18 (צעיר המנצחים באולימפיאדה) זכה במדליית זהב בשני המקצים בהם התחרה. ב-100 מטר וב-1,200 מטר חופשי. האיוש, ממוצא יהודי (נולד בשם ארנולד גוטמן), היה מאוחר יותר לאחד משני ספורטאים האולימפיים שזכה במדליה גם במקצוע ספורט אולימפי וגם בתחרויות האומנות של המשחקים האולימפיים (מדליית כסף באדריכלות במשחקים האולימפיים 1924).

במקצוע השחייה השלישי, 500 מטר חופשי, זכה השחיין האוסטרי, אף הוא ממוצא יהודי, פאול ניומן לאחר שגבר על מתחריו בפער של למעלה מדקה וחצי. בנוסף, נערכה תחרות שחייה מיוחדת למלחים יוונים.

[עריכה] טניס

למרות שהטניס היה מקצוע ספורט עיקרי בסוף המאה ה-19, אף אחד מהטניסאים הבכירים בעולם לא הגיע למשחקים האולימפיים באתונה שנערכו במדשאה של מועדון הטניס של אתונה ובשדה הפנימי של אצטדיון הולודרום.

האירי ג'ון פיוס בולאנד, שהגיע לאתונה לחופשה בזמן חג הפסחא, נכנס לתחרות הטניס בעזרת חברו היווני וזכה בקלות יחסית במדליית הזהב. הוא הביס בסיבוב הראשון את פרידריך טראון, גרמני שהשתתף גם בריצת ה-800 מטר. השניים החליטו להתחרות יחד בטורניר הזוגות, ובסופו זכו במדליית הזהב.

[עריכה] הרמת משקולות

מקצוע הרמת משקולות היה עדיין צעיר מאוד ב-1896, וחוקיו היו שונים מהחוקים הנהוגים היום. התחרויות נערכו בחוץ, בשדה הפנימי של אצטדיון פאנאתינאיקו, והייתה קבוצת משקל אחת לכל המתחרים.

התחרות הראשונה שנערכה במסגרת הרמת המשקולות, הייתה תחרות הרמת משקולות בשתי ידיים בסגנון הדחיקה. שני משתתפים בלטו מעל כולם: הסקוטי לונסטון אליוט וויגו יינסן מדנמרק. שניהם הרימו את אותו המשקל, אבל צוות השופטים, יחד עם הנסיך ג'ורג' כיושב-ראש, החליטו שיינסן עשה זאת טוב יותר ולכן זכאי למדליית הזהב. המשלחת הבריטית, לא הכירה את החוק שובר השוויון, ולכן, הגישה ערעור. שני המתחרים ניסו שוב להרים משקל שיכריע את התחרות - אך כשלו, ויינסן הדני הוכרז באופן סופי כאלוף האולימפי במקצוע זה.

אליוט נקם את נקמתו במקצוע השני, הרמת משקולות ביד אחת בסגנון ההנפה, מקצוע שנערך מיד לאחר הרמת המשקולות בשתי ידיים. יינסן, שנפצע בצורה קלה בנסיונו האחרון בהרמת המשקולות בשתי ידיים, לא היה יריב ראוי לאליוט, שזכה בקלות במדליית הזהב.

[עריכה] היאבקות

תחרות ההיאבקות האולימפית, שהתקיימה באצטדיון פאנאתינאיקו, לא כללה סיווגים לפי משקלים, ולכן בתחרות זכה רק אדם אחד. החוקים היו דומים מאוד להאבקות היוונית-רומית של היום, אף על פי שמספר חוקים אשר קיימים היום, לא היו קיימים באותה עת כגון: הגבלת זמן ואיסור לפיתת רגלי היריב.

חוץ מהמתאבקים היוונים, כל המתאבקים באולימפיאדה השתתפו גם במקצועות נוספים כמו הרמת משקולות והתעמלות. קרב הגמר נערך בין קארל שומאן לבין גאורגיוס טסיטאס, הופסק לאחר 40 דקות של היאבקות, כיוון שירדה חשיכה על האצטדיון. הקרב נמשך ביום המחרת ולאחר כרבע שעה, ניצח הגרמני שומאן במאבק וזכה במדלית הזהב.

[עריכה] טקס הסיום

בבוקר יום ראשון ה-12 באפריל, אירגן המלך גאורגיוס הראשון משתה גדול לפקידים ולספורטאים שהשתתפו במשחקים האולימפיים, למרות שחלק ממקצועות הספורט עדיין לא נערכו. במהלך נאומו, אמר גאורגיוס כי תקוותו היא כי מעכשיו כל האולימפיאדות ייערכו באופן קבוע באתונה.

טקס הסיום הרשמי של המשחקים האולימפיים נערך ביום רביעי ה-15 באפריל. משפחת המלוכה היוונית נכחה בטקס, שנפתח בהמנון הלאומי של יוון ובשיר הלל שחיבר הספורטאי הבריטי, ג'ורג' רוברטסון.

לאחר מכן, חילק המלך פרסים למנצחים. שלא כמו היום, הזוכים במקום הראשון קיבלו מדליות כסף והזוכים במקום השני קיבלו מדליות ארד. חלק מהזוכים קיבלו גם פרסים נוספים, לדוגמה ספירידון לואיס, שקיבל גביע ממייקל ברהאל, חברו של פייר דה קוברטן. לואיס גם הוביל את הקפת הניצחון באצטדיון לצלילי ההמנון האולימפי.

כמו מלך יוון, תמכו רבים ברעיון שכל האולימפיאדות הבאות ייערכו באתונה. דה קוברטן, התנגד לרעיון מאחר שבינלאומיות המשחקים הייתה אבן הפינה של רעיון המשחקים המודרניים. בעקבות בקשתו של דה קוברטן, האולימפיאדה הבאה נערכה בפריז, עיר הולדתו של דה קוברטן.

[עריכה] מדינות משתתפות

הרעיון של נבחרות לאומיות לא היה חלק עיקרי באולימפיאדה, עד המשחקים האולימפיים הלא-רשמיים שנערכו באתונה ב-1906. כך קרה שאתלטים רבים ייצגו מדינות שלא היו קשורים אליהן. למרות זאת, טבלת המדליות של האולימפיאדה חולקה לפי מדינות ולא על פי שמות הספורטאים.

עדיין קיים ויכוח לגבי זהותן של המדינות שהשתתפו במשחקים. הוועד האולימפי החליט שבאולימפיאדה השתתפו 14 מדינות, אבל לא הציג רשימה. בסופו של דבר, בחר הוועד האולימפי את 14 המדינות שהשתתפו במשחקים האולימפיים.

1. אוסטרליה - למרות שאוסטרליה הייתה עדיין חלק מבריטניה, התוצאות הטובות של טדי פלאק באתלטיקה, ניתנו לאוסטרליה והיא הופרדה מבריטניה.
2. אוסטריה - אוסטריה הייתה שייכת באותו הזמן לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ובכל זאת התוצאות שלה הופרדו מתוצאותיה של הונגריה.
3. בולגריה - הוועד האולימפי הבולגרי טוען שהאתלט השווייצרי, צ'ארלס צ'אמפוד התחרה בשבילם ולא בשביל מולדתו ^[4]. בסופו של דבר, הוגדר צ'אמפוד כשווייצרי למרות שהתחרה למען בולגריה ^[5].
4. צ'ילה - הוועד האולימפי הצ'ילאני טוען שאתלט אחד, לואיס סוברקסוקס, התחרה בריצות 100 מטר, 400 מטר ו-800 מטר. אולם, שום ציון לא הוזכר לגבי הישגיו של סוברקסוקס באולימפיאדה ^[6].
5. דנמרק
6. צרפת
7. גרמניה
8. בריטניה
9. יוון - תוצאות המשלחת היוונית כללו גם את הנציגים מקפריסין ומסמירנה. מדי פעם, גם הנציג המצרי, דיוניסיוס קסדאגליס נחשב כיווני.
10. הונגריה - הונגריה הייתה שייכת באותו הזמן לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ובכל זאת, התוצאות שלה הופרדו מתוצאותיה של אוסטריה. עם זאת, המשלחת ההונגרית כללה בתוכה מספר ספורטאים מסרביה ומסלובקיה.
11. איטליה
12. שבדיה
13. שווייץ
14. ארצות הברית

[עריכה] מדינות רשומות שלא השתתפו

בלגיה ורוסיה נרשמו לתחרויות האולימפיאדה, אבל פרשו מהן. בנוסף, גם שיתופו של האתלט הצ'ילאני במשחקים מוטל בספק. מספר מקורות טוענים שגם לאיטליה לא הייתה נציגות באולימפיאדה, משום שהספורטאי האיטלקי היה מקצוען (דבר שהיה אסור באותם ימים באולימפיאדה), ולכן נשללה ממנו הזכות להשתתפות במשחקים.

[עריכה] טבלת מדליות

כיום, אמצעי תקשורת רבים מפרסמים את טבלת המדליות של המשחקים האולימפיים. לא זה היה המצב ב-1896, אבל, כדי ליצור רצף בין המשחקים ולדמות את משחקי 1896 לשאר האולימפיאדות, מקורות רבים ניסו לתעד ולספור את המדליות שהוענקו אולימפיאדת אתונה 1896,

במשחקי 1896, לא חולקו מדליות ארד כלל וכלל, ומי שסיים במקום השלישי, לא קיבל מדלייה או פרס. המשלחות הלאומיות לא היו כפי שהן היום - הספורטאים ייצגו את עצמם או את המועדונים בהם התאמנו ולא את המדינה ממנה באו. נוסף על כך, לא כל המדינות שזכו במדליות היו קיימות באותם הימים. לדוגמה, אוסטרליה הייתה עדיין חלק מבריטניה, והונגריה ואוסטריה היו עדיין מאוחדות במדינה אחת. אף על פי כן, מקורות מאוחרים ערכו את טבלאות המדליות על פי המדינות שהתגבשו במועד מאוחר יותר. ^[7].

דירוג	מדינה	זהב	כסף	ארד	סה"כ
1	ארצות הברית	11	7	2	20
2	יוון	10	17	19	46
3	גרמניה	6	5	2	13
4	צרפת	5	4	2	11
5	בריטניה	2	3	2	7
6	הונגריה	2	1	3	6
7	אוסטריה	2	1	2	5
8	אוסטרליה	2	0	0	2
9	דנמרק	1	2	3	6
10	שווייץ	1	2	0	3
11	קבוצה מעורבת	1	1	1	3
סה"כ		43	43	36	122

[עריכה] מתחרה אחת

נשים לא הורשו להשתתף במשחקים האולימפיים של 1896. אישה אחת, סטמטה רבטי שכונתה מלפומנה (אחת מתשע המוזות היווניות), מחתה על החלטה זו והחליטה לרוץ ריצת מרתון ב-11 באפריל, יום אחרי ריצת המרתון של הגברים במחאה על אי-השתתפות הנשים באולימפיאדה.^[8]

[עריכה] יהודים באולימפיאדה

בין משתתפי האולימפיאדה היו גם יהודים ממספר מדינות. להלן טבלה שמתארת את הישגיהם:

שם ספורטאי	מדינה	ענף ספורט	הישגים
אלפרד פלאטו	גרמניה	התעמלות	3 פעמים אלוף אולימפי - במקבילים, במתח ומקבילים - קבוציתי
גוסטב פלאטו	גרמניה	התעמלות	פעמיים אלוף אולימפי - במקבילים, ובמתח-קבוציתי, מדליית כסף במתח - אישי
אלפרד האיוש	הונגריה	שחייה	פעמיים אלוף אולימפי - ב-100 מטר חופשי וב-1200 מטר חופשי
פול ניומן	אוסטריה	שחייה	אלוף אולימפי - ב-500 מטר חופשי
אוטו הרשמן	אוסטריה	שחייה	מדליית ארד - ב-100 מטר חופשי

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מספר המדינות המשתתפות ניתן על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, למרות שהמספר האמיתי נע בין 10 ל-15 מדינות.
2. ^ מספר הספורטאים המשתתפים ניתן על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, למרות שיש מקורות שטוענים שהיו 179 משתתפים. בנוסף, יש ספרים הטוענים שהיו 245 ספורטאים, ויש כאלה שמצאו 246 ספורטאים.
3. ^ באותם זמנים, היוונים עדיין השתמשו בלוח היוליאני. לפי הלוח היוליאני, המשחקים האולימפיים התחילו ב-25 במרץ ונגמרו ב-3 באפריל.
4. ^ Bulgarian Olympic Committee
5. ^ De Wael's Complete Olympians
6. ^ Comité Olympico de Chile
7. ^ 1896 Official Medal Count
8. ^ www.olympicwomen.co.uk

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אולימפיאדת אתונה 1896

• אולימפיאדת אתונה 1896 באתר הוועד האולימפי הבינלאומי
• כרונולוגיה של האירועים אולימפיאדת אתונה 1896
• דו"ח רשמי של אולימפיאדת אתונה 1896
• יהודים זוכי מדליות אולימפיות באתר "היכל התהילה של הספורט היהודי הבינלאומי"