שכר לימוד במוסד להשכלה גבוהה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה (מכללות ואוניברסיטאות), משתנה בצורה דרסטית בין מוסדות, אזורים ומדינות שונות ברחבי העולם וזאת בהשפעת גישות חברתיות וכלכליות והבדלים היסטורים.
תוכן עניינים |
[עריכה] גובה שכר הלימוד
מוסדות מסוימים רשאים לקבוע בעצמם את שכר הלימוד, בעוד שבמוסדות אחרים - בדרך כלל אוניברסיטאות ומכללות ציבוריות - נהוג שכר לימוד אחיד הנקבע על ידי הממשלה. ניתן לחלק את מדינות העולם לשלוש קבוצות, בהתאם לגובה שכר הלימוד הנהוג בהן:
- היעדר שכר לימוד:
- במספר מדינות, בעיקר באירופה, ניתנים הלימודים הגבוהים בחינם. האוניברסיטאות ממומנות כמעט אך ורק על ידי המדינה, כלומר - מכספי המסים שתושבי המדינה משלמים. בחלק מהמדינות שבהן נהוגים לימודים גבוהים בחינם קיימים מסים גבוהים, כדי לאפשר מימון יעיל של המוסדות להשכלה גבוהה; למרות זאת, אין קשר ישיר בין גובה המסים במדינות העולם השונות ובין גובה שכר הלימוד בהן.
- באירופה ניתנים הלימודים הגבוהים בחינם בגרמניה, בצרפת, בשבדיה, בנורבגיה, בדנמרק ובפינלנד. הלימודים הינם בחינם גם לסטודנטים זרים, מכל מדינה שהיא בעולם, הבאים ללמוד באחת ממדינות אלו. למרות ששכר לימוד אינו קיים, נדרשים הסטודנטים בדרך כלל לשלם אגרה סמלית למימון הוצאות אגודת הסטודנטים, ביטוח מינימלי ופעילויות תרבות שונות באוניברסיטה. בגרמניה, למשל, נעה האגרה (נכון לשנת 2006) סביב 100 אירו לסמסטר. ברוב האוניברסיטאות בגרמניה מאפשר תשלום האגרה לסטודנטים שימוש בלתי-מוגבל בתחבורה הציבורית המקומית (ראו: תחבורה בגרמניה).
- שכר לימוד סמלי:
- במספר גדול של מדינות נהוג שכר לימוד קבוע וזהה בכל האוניברסיטאות. הסכום, שאותו קובעת הממשלה, נועד לסייע למוסדות להשכלה גבוהה לעמוד בהוצאותיהם הגבוהות, אך הוא אינו מכסה את ההוצאות בשלמותן, ואת ההפרש מממנת הממשלה. שכר לימוד סמלי מתייחס יותר לשיטת קביעת הסכום ולפיקוח על שכר הלימוד במדינה מסוימת מאשר לגובה הסכום עצמו, שכן הדעות חלוקות בנוגע למידת ה"סמליות" של שכר לימוד מסוים.
- ברוב מדינות אירופה, וכן בישראל, נהוג שכר לימוד סמלי; בחלק מהמדינות שהוזכרו לעיל, שבהן לא קיים שכר לימוד, נשקלת הנהגתו של שכר לימוד סמלי, זאת לאור הקושי הגובר של האוניברסיטאות לעמוד בהוצאותיהן. כפי שנרמז, שכר לימוד סמלי אינו בהכרח נמוך, וסטודנטים רבים מתקשים לעמוד בו. ישראל, למשל, נכללת בקטגוריית שכר הלימוד הסמלי כיוון ששכר הלימוד בה זהה בכל האוניברסיטאות, נקבע על ידי הממשלה ונמוך בהרבה מהתשלום במדינות שבהן קיימות אוניברסיטאות פרטיות. למרות זאת, חלק גדול מהסטודנטים בישראל מתקשה לעמוד בשכר הלימוד (אשר אליו מתווספות הוצאות מחייה והוצאות נלוות ללימודים, כגון קניית ספרים והדפסת עבודות) ונאלצים לעבוד במקביל ללימודים.
- היעדר פיקוח על שכר הלימוד:
- במספר מדינות, שהמובהקת שבהן היא ארצות הברית, קיים פיקוח מינימלי ביותר, אם בכלל, על שכר הלימוד, והאוניברסיטאות רשאיות לקבוע את גובה הסכום בעצמן. למרות זאת, אין פירוש הדבר שהסטודנטים מממנים באופן בלעדי את הוצאות האוניברסיטה. ראשית, מוסדות רבים נשענים על תרומות, ובארצות הברית קיימת מסורת עמוקה של תרומה למוסדות אקדמאיים, במיוחד על ידי סטודנטים לשעבר במוסד. שנית, באוניברסיטאות הפרטיות בארצות הברית אכן ממומנות רוב ההוצאות על ידי הסטודנטים, אך בכל אחת מ-50 מדינות ארצות הברית קיימת אוניברסיטה ציבורית אחת לפחות, אשר בתפעולה משתתפת ממשלת המדינה.
- שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות בארצות הברית נמוך פי 3 עד 10 משכר הלימוד באוניברסיטאות הפרטיות: שנת לימודים באוניברסיטה ציבורית ממוצעת עלתה בשנת 2006 כ-5,000 דולרים; באוניברסיטאות הפרטיות מתחיל שכר הלימוד בכ-15,000 דולרים ומגיע במוסדות מסוימים ל-40,000 דולר לשנה.
החלוקה שלעיל הינה כללית בלבד, ובמדינות מסוימות נהוגים חוקים מיוחדים. בבריטניה, למשל, קיים שכר לימוד סמלי, לכאורה, עם רמת פיקוח גבוהה יותר מזו שבארצות הברית אך נמוכה מבשאר מדינות אירופה. בבריטניה רשאית כל אוניברסיטה לקבוע את שכר הלימוד עד לגבול עליון של 3,000 ליש"ט בשנה. תקנה זו נכנסה לפועל בשנת 2006, לאחר רפורמה במערכת החינוך בבריטניה. התחזית הייתה שהאוניברסיטאות המבוקשות ביותר יטלו את מלוא הסכום, בשעה שהאוניברסיטאות האחרות ינסו לפתות את הסטודנטים באמצעות שכר לימוד נמוך. הרפורמה נמצאת עדיין בחיתוליה, אך כיום מסתמן כי רובן המוחלט של האוניברסיטאות נאלצות ליטול את מלוא 3,000 הלירות, זאת עקב גרעונות גבוהים וקופות ריקות.
[עריכה] מימון הלימודים
המקור הראשוני לתשלום שכר הלימוד הוא כסף עצמי או עזרה מההורים. עניין זה נראה מובן מאליו, אך במדינות רבות קיים דגש בנושא זה, וקיימים חוקים נוקשים המכריחים את ההורים לממן את לימודי ילדיהם ככל יכולתם (כתנאי לזכאות להלוואה ממשלתית, למשל). במידה והאמצעים העצמיים אינם מספיקים לתשלום שכר הלימוד, קיימות שלוש אפשרויות עיקריות לגיוס הסכום:
- הלוואה פרטית: הסטודנט לווה סכום כסף ממוסד פיננסי, בדרך כלל בנק. על הסטודנט להחזיר את הסכום במלואו, בתוספת ריבית, בתום פרק זמן מסוים.
- מלגה: זהו סכום כסף הניתן מטעם מוסד פרטי או ציבורי ואשר הסטודנט אינו נדרש להחזירו. חלוקת מלגות הינה מוגבלת, וכמעט תמיד נדרש הסטודנט למלא אחר תנאים מסוימים לשם קבלת מלגה, למשל:
- הוכחת מצוינות בלימודים,
- השתייכות למגזר מסוים או לדת מסוימת; ארגונים שונים מעניקים מלגות לתושבי מדינות מסוימות, כדי לעודד חילופי סטודנטים; עיריות, למשל, מעניקות לעתים מלגות לסטודנטים (מצטיינים, בדרך כלל) תושבי העיר,
- פעילות חברתית, פוליטית, סביבתית או קהילתית ברוח המוסד שמעניק את המלגה,
- מצב כלכלי; ארגונים שונים מעניקים מלגות למעוטי יכולת.
- בחירת חוג לימוד שלמדינה או לאוניברסיטה יש עניין לעודד הצטרפות אליו.
- הלוואה ממשלתית: הסטודנט לווה סכום כסף מהמדינה. תנאי החזרת ההלוואה תמיד נוחים בהרבה מהתנאים בהלוואה פרטית; חסרונה הוא התנאים הנוקשים, לעתים, לקבלתה, והגמישות המועטת - הלוואה פרטית ניתן לקבל עוד באותו היום, ואילו הלוואות ממשלתיות ניתנות בדרך כלל בזמנים מסוימים מאוד. שיטה זו מכונה לעתים בשם המודל האוסטרלי.
- קיימים מספר מודלים להלוואות ממשלתיות ולאופן החזרתן. כמעט תמיד נדרש הסטודנט להחזיר את ההלוואה אך ורק לאחר תום לימודיו; במקומות מסוימים, כגון אוסטרליה, נדרש הסטודנט להתחיל בהחזרה הדרגתית של ההלוואה רק אם החל לעבוד לאחר לימודיו, ורק אם משכורתו עולה על סכום מסוים. בגרמניה נדרש הסטודנט להחזיר בתום לימודיו רק מחצית מסכום ההלוואה; מחצית מההלוואה מהווה, אם כן, מענק. הסכום שאותו יש להחזיר כמעט בכל המדינות זהה לסכום המקורי שנלווה, כלומר - הסטודנט אינו נדרש לשלם ריבית; זהו יתרון חשוב על פני הלוואה פרטית. במקומות מסוימים, כגון ארצות הברית, יכול הסטודנט להמיר את סכום ההלוואה בשירות קהילתי. מורים, למשל, אשר קיבלו הלוואה ממשלתית בארצות הברית, יכולים לקבל ויתור על החזר ההלוואה אם יסכימו ללמד במשך מספר חודשים בבית ספר בפריפריה.
- לאור העובדה שחלק גדול מהסטודנטים בארצות הברית משלם שכר לימוד גבוה, מנוצל חלק מהסכום לעזרה לסטודנטים מהשכבות החלשות. בתהליך הקבלה לאוניברסיטה נדרש הסטודנט לספק פרטים רבים על מצבו הכלכלי. סטודנטים מבוססים נדרשים לשלם את מלוא שכר הלימוד, ואילו סטודנטים מיעוטי יכולת מקבלים לעתים קרובות הלוואות מהמדינה או מהמוסד האקדמי ובמקרים רבים אינם נדרשים להחזירן.
[עריכה] המחלוקת סביב שכר הלימוד
במדינות רבות עומד במשך זמן רב נושא שכר הלימוד על סדר היום הציבורי. במיוחד נכון הדבר במדינות שבהן נהוג שכר לימוד אפסי או סמלי; במרוצת הדורות נוטות קופות האקדמיה להידלדל, ושכר הלימוד מוזכר תמיד במקרים אלו כמקור מימון ראשוני. להלן מספר טיעונים של תומכי ומתנגדי שכר הלימוד:
- חובתה של המדינה: המתנגדים לשכר הלימוד טוענים שחינוך הוא זכות בסיסית של כל אזרח, ושעל המדינה לממנו באמצעות המסים, בדומה לשרותי חרום ורווחה, למשל. התומכים מציבים את גבול האחריות הממשלתית במקום שונה, וטוענים שיש לצמצם את השרותים שעל המדינה לספק, שכן הדבר גורם לנטל, חובות וחולשה כלכלית.
- צדק חברתי: התומכים מצביעים על העובדה כי במדינה בה ממומן החינוך הגבוה מכספי המסים בלבד, פירוש הדבר הוא שכל האוכלוסייה משלמת עבור שרות בו משתמשים מעטים בלבד. בנוסף, בוגרי אוניברסיטה נוטים לשפר את מצבם הכלכלי לאחר הלימודים, כיוון שהם מרוויחים יותר מאנשים חסרי תואר אקדמי; על כן יש צדק בכך שהסטודנטים ישתתפו במימון הכלי שישפר בעתיד את מצבם הכלכלי.
- פערים חברתיים: המתנגדים חוששים ממצב בו חינוך גבוה ימָנע מאנשי השכבות החלשות עקב חוסר יכולתם לעמוד בתשלום שכר הלימוד. התומכים מציעים מערכת מסועפת וחזקה של מלגות והלוואות אשר יבטיחו את יכולתו של כל אחד לרכוש השכלה גבוהה. המתנגדים חוששים מירידה דרסטית במספר הסטודנטים עקב שכר הלימוד, זאת למרות המלגות וההלוואות, שכן סטודנטים רבים חוששים מחובות ואינם מעוניינים להתחיל את חייהם שלאחר הלימודים כשהם נדרשים לשלם חוב גדול למדינה.
- הקטנת העומס במערכת החינוך הגבוה: התומכים מצביעים על כמות הסטודנטים ההולכת וגדלה משנה לשנה ועל אי-יכולתם של המוסדות האקדמיים להתמודד עם מספר הסטודנטים הגבוה. סינון על סמך יכולות אישיות וציונים עדיף, אך הנהגת שכר לימוד מהווה פתרון מהיר, שכן, כפי שנאמר בסעיף הקודם, שכר הלימוד מרתיע סטודנטים רבים מלהירשם לאוניברסיטה. המתנגדים טוענים, כאמור, כי ההרתעה פועלת בעיקר בשכבות החלשות, אך עם מערכת ההלוואות והמענקים מקווים התומכים כי שכר הלימוד ירתיע סטודנטים מכל השכבות בצורה שווה.
- יצויין כי במדינות שבהן הלימודים בחינם נוהגים סטודנטים רבים להירשם ללימודים כלאחר יד, ללא הקדשת מחשבה רבה, כיוון שחיי הסטודנט נוחים. חלקם לומדים בעצלתיים ומושכים את לימודיהם על פני שנים רבות, וחלקם נרשמים ללימודים ולא מופיעים; דבר זה מכביד על האוניברסיטאות ומונע לעתים מסטודנטים רציניים לזכות במקום לימודים. התומכים בשכר הלימוד מקווים כי התופעה תצומצם באמצעותו. בנוסף, השאיפה של הסטודנטים לסיים את לימודיהם במהירות האפשרית, כדי לחסוך בעלויות, משחררת אותם לשוק העבודה מוקדם יותר - לטוב (יצירת משק דינמי וצעיר) ולרע (הגברה אפשרית של האבטלה).
- איכות האקדמיה: התומכים בשכר לימוד טוענים כי זוהי האפשרות היחידה ליצירת מוסדות אקדמיים איכותיים, חופשיים ומשגשגים. טיעון זה הינו כבד משקל, ואף למתנגדי שכר הלימוד קשה להכחיש שיש בו מידה של אמת כשמשווים את מערכת החינוך הגבוה של ארצות הברית לעומת אלו של גרמניה וצרפת, למשל, בהן הלימודים בחינם. לרשות המוסדות האמריקניים, הדורשים שכר לימוד גבוה, עומדים משאבים עצומים, ורבים מהם מושקעים במחקר, בהקמת מעבדות, ברכישת ציוד וב"פיתוי" מדענים מצטיינים מכל רחבי העולם להגיע אל המוסד. אקדמאים צרפתיים וגרמניים רבים מספור אכן נודדים בכל שנה לארצות הברית לשם השלמת לימודיהם, בדרך כלל לשם עשיית דוקטורט; המוסדות האירופאיים הציבוריים אינם מסוגלים להתחרות בתנאים המוצעים למדענים בארצות הברית. בשעה שאפילו המוסדות היוקרתיים ביותר באירופה קורסים תחת עול החובות (הסורבון, אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת קיימברידג' - כל אלו נמצאים נכון לתחילת המאה ה-21 במצב כלכלי רעוע), הרי שהמוסדות האמריקניים משגשגים. הסיבה לכך נעוצה בעיקר בשכר הלימוד, טוענים התומכים.
- השימוש הנעשה בשכר הלימוד: המתנגדים טוענים כי קשה לפקח על השימוש הנעשה בשכר הלימוד, וכי למרות שמטרתו המוצהרת היא תשלום הוצאות האוניברסיטה ושיפור הציוד ותנאי הלימוד, הרי שבפועל ייתכן כי לפחות חלק מהכסף יופנה לתשלום חובות של הממשלה ולמימון נושאים שאינם קשורים לחינוך.
- מסחור של עולם האקדמיה: שכר לימוד יוצר באופן בלתי נמנע, במידה מסוימת, יחסי לקוח-ספק בין הסטודנט והמוסד האקדמי. התומכים סבורים שהדבר מביא לשיפור איכות ההוראה; סטודנט שמשלם מצפה לשרות טוב יותר, והמרצים מודעים לכך. המתנגדים סבורים שמסחור עולם האקדמיה עלול רק להזיק לו.
- חופש המידע: המתנגדים לשכר הלימוד סבורים שעל הידע האנושי להיות נגיש לכל אדם ללא כל תשלום.
[עריכה] המאבק להפחתת שכר הלימוד בישראל
שכר הלימוד בישראל מהווה רק 16% ממימון האוניברסיטאות בישראל. 70% מהמימון מגיע מהמדינה והשאר על ידי תרומות.[1]
מקום המדינה הוקמו ועדות שונות לדיון בנושא שכר הלימוד. הבולטות שבהן היו: ועדת אגרנט (1959), ועדת קרגמן (1966), ועדת בר ניב (1971), ועדת נבון (1977), ועדת קצב (1982), ועדת קוברסקי (1991), ועדת מלץ (1996), ועדת וינוגרד (2001) וועדת שוחט (2006).
בישראל התקיימו מספר מאבקי סטודנטים סביב המחלוקת על שכר הלימוד. שלושת הגדולים והמתוקשרים ביניהם התקיימו ב-1998, ב-2005, וב-2007.
את מאבק הסטודנטים של 1998 יזמה התאחדות הסטודנטים בישראל כמאבק להפחתת שכר הלימוד לפחות ב-50% או לביטולו כליל. המאבק כלל השבתה של כל מוסדות ההשכלה הגבוהה למשך יותר מחודש, הפגנות (שלוו במעצרים ובתלונות על אלימות משטרתית), שביתת רעב של חלק ממנהיגי הסטודנטים והקמת אוהל מחאה ברחבת אוניברסיטת תל אביב, בו התקיימו 'שיעורים אלטרנטיביים' עם אנשי רוח שבאו לתמוך בשובתים. בין מנהיגי המאבק היו ארז אשל, יו"ר תנועת דור שלום, וגילה גמליאל, לימים חברת כנסת מטעם הליכוד. למרות תמיכה ציבורית רחבה ומעקב יומיומי מצד העיתונות, הסתיים המאבק בהבטחה מעורפלת של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, להקים ועדה שתדון בהפחתת שכר הלימוד. ההחלטה לסיים את המאבק בתמורה להבטחה זו ספגה ביקורת קשה, ומנהיגי הסטודנטים הואשמו כי "נקנו בפיצות" (אזכור לביקורה של אשת ראש הממשלה דאז שרה נתניהו והצעתה להזמין לסטודנטים השובתים רעב, פיצות).
עם זאת, מאבקם של הסטודנטים מיקד את תשומת הלב הציבורית בשכר הלימוד, ואהוד ברק כלל הבטחה מפורשת להפחתת שכר הלימוד במסע הבחירות שלו לראשות הממשלה ב-1999. למימוש ההבטחה כינס שר החינוך יוסי שריד בשנת 2001 את ועדת וינוגרד, אשר המליצה להפחית את שכר הלימוד ב-50% בתוך חמש שנים; המלצה זו מומשה באופן חלקי בלבד, לאחר החלפת השלטון ושכר הלימוד בישראל הופחת בפועל בכ-20%.
ב-2005 יזמה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב מאבק נוסף, תחת הכותרת "מאבק למען הנגישות להשכלה הגבוהה" מתוך מטרה למנוע את העלאתו מחדש של שכר הלימוד וכן למנוע סגירת חוגים ותחומי לימוד על ידי האוניברסיטאות. מאבק זה הסתיים לאחר שמפלגת שינוי הציעה להעניק מהכספיים הייעודיים שקיבלה לתקציב ההשכלה הגבוהה.
בנובמבר 2006 כינסו שרת החינוך יולי תמיר ושר האוצר אברהם הירשזון ועדה חדשה לבחינת נושא שכר הלימוד בישראל, והעמידו בראשה את שר האוצר לשעבר אברהם שוחט. ועדה זו קמה כדי לבדוק את מצב ההשכלה הגבוהה ושכר הלימוד בישראל. נציגי מרצים, סגל זוטר וסטודנטים הביעו התנגדות לעצם כינוס הוועדה והטילו ספק במנדט שניתן לה, בשל הרכבה, שייצג לטענתם בעיקר את משרד האוצר ולא כלל נציגים מטעמם, ומכיוון שלשיטתם מדובר במסמוס ההחלטה שנתקבלה כבר בוועדת וינוגרד. לאחר הסכמי הבנות, שבהן גם הכנסת נציגי הסטודנטים לתת-הוועדה העוסקת בענייני שכר, המרצים קיבלו על עצמם את הוועדה וכך גם בתחילה הסטודנטים, אך האחרונים חזרו בהם כיוון שלטענתם לא היה בכוונת הממשלה לקיים את ההסכמים הללו. לאחר חופשת הפסח, בסמסטר אביב 2007, פתחו ארגוני הסטודנטים בשביתה על מנת להשיג שלוש מטרות מוצהרות: החזרת התקציבים שקוצצו ממערכת ההשכלה הגבוהה מאז שנת 2000, חזרה למתווה וינוגרד, וביטול ועדת שוחט. לטענת הסטודנטים, הפחתת שכר הלימוד תגדיל את נגישות השכבות החלשות בחברה להשכלה גבוהה ובכך תתרום לצמצום הפערים החברתיים בישראל. לעומתם, כלכלני האוצר טענו כי העלאת שכר הלימוד תשפר את איכות השירות שמקבלים הסטודנטים מהאוניברסיטאות.
[עריכה] ראו גם
|
תארים אקדמיים: תואר אקדמי · בוגר אוניברסיטה · מוסמך אוניברסיטה · דוקטור · פוסט-דוקטורנט · פרופסור · דוקטור לשם כבוד תפקידים ומקצועות: רקטור · דיקן · פרופסור · מרצה · מורה מן החוץ · עוזר הוראה, מתרגל · סטודנט סוגי מוסדות לימוד: אוניברסיטאות · מכללות · מכללות אקדמיות בישראל · מכללה מקצועית · בית חרושת לתארים מושגים נוספים: אקדמיה · סגל אקדמי · שכר לימוד במוסד להשכלה גבוהה · המועצה להשכלה גבוהה · קמפוס |
 |
