בית חרושת לתארים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המונח בית חרושת לתארים (באנגלית: diploma mill או degree mill) מתאר מוסדות אשר מציגים עצמם כמוסדות להשכלה גבוהה, אך אינם מוכרים על ידי גופים רשמיים ככאלה; ואשר התארים המוענקים על ידיהם ניתנים ללא פיקוח על רמת הלימודים על תוכנם. לעתים, המבקשים לקבל תואר אקדמי ממוסדות אלה אינם נדרשים לעשות כל עבודה אקדמית, ולעתים העבודה הנדרשת מהם אינה מידתית לתואר, והיא קלה במיוחד.

"בתי החרושת לתארים" מציגים את עצמם לעתים קרובות במצג שווא בשמות דומים לאלה של מוסדות אקדמיים ידועים. כך, למשל, קיים מוסד אשר קרוי "האוניברסיטה האמריקאית של לונדון" (American University of London), אך אינו מוכר ומסתמך בין היתר על העובדה כי קיימות מספר אוניברסיטאות פרטיות ידועות שם מחוץ לארצות הברית אשר נושאות בשם "האוניברסיטה האמריקאית" (בפריז, ביירות או קהיר).

במקרים רבים מציגים עצמם "בתי חרושת לתארים" כמוסדות ללימוד מרחוק. דבר זה פוגע בשמם הטוב של מוסדות לגיטימיים להשכלה באמצעות לימוד מרחוק ושל בוגריהם.

מאפיין נוסף של בתי החרושת לתארים הוא העובדה כי הם מציגים לעתים באתרי האינטרנט שלהם "הוכחות" על רישומם במרשם החברות המקומי (אך זוהי אינה הוכחה להיותם רשאים לספק תארים) או מציגים תעודות המעידות כי הם מוסדות מוכרים, אך הגופים אשר העניקו להם את ההכרה הנ"ל הם עצמם גופים פיקטיביים אשר במקרים רבים הוקמו על ידי החברות המפעילות את המוסדות.

[עריכה] בישראל

במישור החוקי בישראל, חוק המועצה להשכלה גבוהה אוסר על פתיחת מוסד אשר לא הוכר ו"מעניק, או מבטיח להעניק, תואר אקדמי או נקודות זכות לקראת תואר אקדמי, אלא אם ניתנה למוסד תעודת היתר מאת המועצה"; ואוסר על מוסד לכנות עצמו "אוניברסיטה, טכניון, מכון טכנולוגי, פקולטה, אקדמיה, בית-ספר גבוה, מכללה אקדמית, השכלה גבוהה או חינוך גבוה – בין בנפרד ובין בסמיכות, ובין בצירופו, כשם או כתואר, לכינוי אחר, בין בעברית ובין בלועזית, אלא אם המוסד הוכר".

מוסדות לא-ישראליים אשר פתחו שלוחה אקדמית בישראל לא יכלו לקבל הכרה מן המועצה להשכלה גבוהה (שכן אינם מוסדות ישראליים), והפיקוח על פעילותם היה במשך שנים מצומצם למדי. מגמות כלכליות הגבירו מצד אחד את הביקוש מצדם של עובדי השירות הציבורי (עובדי חינוך והוראה; אנשי צבא קבע, המשטרה ושב"ס; וכו') לתארים אשר יגררו עמם הטבות שכר; ואת נכונותם של מוסדות במדינות זרות לפתוח "שלוחה" בישראל. ב-1999 הפסיקה המועצה להשכלה גבוהה את פעילותן של שלוחות רבות שנחשדו כ"בתי חרושת לתארים". חלק מן השלוחות פועלות בהתאם לכללים מוסכמים (ואחת מן השלוחות, שלוחת טורו קולג', אף עברה הסבה והפכה למוסד אקדמי ישראלי, מכון לנדר), אך לגבי אחדות מהשלוחות התגלעו מחלוקות אשר מעמידות אותן בחשד כי נהגו לעתים כ"בתי חרושת לתארים".

ב-2001 החלה חקירת משטרה בעניינן של שלוחות מכללת ברלינגטון ואוניברסיטת לטביה (שתיהן הופעלו על ידי אותו גורם מסחרי). החקירה העלתה, בין היתר, כי עובדי ציבור בכירים, ובכללם ח"כ יאיר פרץ, ראש עיריית בית שמש דניאל וקנין ויו"ר הסתדרות המורים אברהם בן שבת קיבלו תואר במרמה מן המוסד (פרץ אף הגיש עבודה של סטודנטית אחרת, ללא שינוי ציוני המגדר הדקדוקיים בעבודה). ראש החברה שהפעילה את השלוחות, אברהם אבן חן, הורשע במתן שוחד ובמכירת תארים אקדמיים. בעקבות החקירה, ביטלו גופים ציבוריים שונים את הטבות השכר שהעניקו לבוגרי שלוחות אלו. בוגרי השלוחות עתרו לבג"ץ, אשר ציווה על המדינה, באמצעות צו ביניים, לבחון כל בוגר לגופו ולא לבטל את התארים בצורה גורפת. לאחר בדיקה, נקבע ב-2005 כי מרבית התארים פסולים, וכי "בעבודות הגמר של 450 בוגרים נמצאו פגמים. 850 בוגרים אחרים לא הראו התמצאות בסיסית בתחום שלמדו. כ-550 בוגרים לא שיתפו פעולה עם הבדיקה שערך משרד החינוך. אצל 1,100 שקיבלו תואר ראשון במנהל עסקים נמצאה אי התאמה בקורסים שלמדו."[1]. במאי 2007 דחה בג"ץ עתירה בנושא, שהגישו כמה מאות בוגרי האוניברסיטה שתאריהם לא הוכרו [2]. שלוחה נוספת שנטען לגביה כי היא "בית חרושת לתארים" היא שלוחת אוניברסיטת לינקולן (האמברסייד). במקרה אחר, התגלה כי עובדי הוראה וציבור אחרים רכשו תארים של אוניברסיטת יון קראנדגה המולדבית, ללא עבודה בכלל. במקרה זה האחרון, הודיעה האוניברסיטה המולדבית כי אין לה דבר וחצי דבר עם ה"שלוחה" שהוקמה בישראל וזו היוותה למעשה שלוחה פיקטיבית.

בחוק המועצה להשכלה גבוהה נכלל סעיף 25טז, שקבע כי תואר שניתן על ידי שלוחה של אוניברסיטה זרה בישראל, שניתן לה רישיון מטעם המועצה להשכלה גבוהה, דינו, לכל דבר ועניין כדין התואר הזהה המוענק על ידי מוסד-האם בארץ-האם. ב-29 במרץ 2005 אישרה הכנסת תיקון לסעיף זה, שבו נוספה, לאחר המילים "לכל דבר ועניין", ההסתייגות "למעט לענין קבלה לעבודה, לענין דירוג העובד ודרגתו ולענין שכר ותנאי עבודה". דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים תיקון זה "לאפשר למעסיק גמישות ושיקול דעת בתגמול עובדים בעלי תארים מסוגי מוסדות שונים". בתיקון זה פגע המחוקק במוטיבציה לרכוש תואר בבית חרושת לתארים.

לעתים נפתחים גם באוניברסיטאות המכובדות מסלולים מיוחדים בעלי אופי המתקרב לזה של "בית חרושת לתארים":

	זה שנים מקיימות אוניברסיטאות רבות תוכניות שתפקידן "לעזור" לקצינים בכירים לזכות בתואר אקדמי. מה שהתחיל בקטן לפני שנים רבות, צמח לשורה ארוכה ומביכה של תוכניות שמציעות לאנשי הצבא מסלול מהיר וקל לתואר. הצבא מרוויח, כי תנאי השירות של קציניו משתפרים בעלות נמוכה, ורמת הקצונה עולה למראית עין; האוניברסיטאות מרוויחות כסף קל, וגם יוקרה, שכן איזה מוסד לא ירצה שקצינים בכירים יימנו עם תלמידיו?
-- יוסף גרודזינסקי, צה"ל חסר השכלה, הארץ, 25.1.07