יולי תמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יולי תמיר

תאריך לידה	26 בפברואר 1954
ממשלות	28, 31
כנסות	16 - 17
סיעות	עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד
תפקידים בולטים	שרת החינוך שרת קליטת עלייה יו"ר האגודה לזכויות האזרח

פרופ' יעל (יולי) תמיר (נולדה ב-26 בפברואר 1954), שרת החינוך וחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה.

[עריכה] שירות צבאי והשכלה אקדמית

בשנים 1972-1974 שירתה בצה"ל ביחידה 848 של אגף המודיעין. במהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973 שירתה כקצינה במוצב צה"ל בסיני. השתחררה בדרגת סגן.

בעלת תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור לפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה. בין השנים 1989-1999 לימדה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וכמו כן הייתה עמיתת מחקר של מכון הרטמן בירושלים ובאוניברסיטאות פרינסטון והרוורד.

[עריכה] קריירה פוליטית

נמנתה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו" בשנת 1978. בשנים 1980-1985 הייתה פעילה במפלגת רצ ובשנים 1998-1999 הייתה יושבת-ראש האגודה לזכויות האזרח. החל משנת 1995 פעילה במפלגת העבודה.

לאחר בחירות 1999 כיהנה כשרה לקליטת העלייה בממשלת ישראל העשרים ושמונה, כמינוי אישי של ראש הממשלה אהוד ברק. כהונתה נמשכה כשנה וחצי עד פירוק הממשלה.

נבחרה לכנסת ה-16 בשנת 2003, והייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת חוקה, חוק ומשפט, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדה לפניות הציבור ובוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל. כחברת כנסת הובילה תמיר יחד עם אתי לבני את הצעת החוק ל"ייצוג נשי הולם בעיצוב מדינות לאומית", שהפכה לתיקון מס' 4 בחוק שיווי זכויות האישה.

בבחירות לקביעת יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, תמיר תמכה בח"כ עמיר פרץ, ותמכה בו ללא סייג.

עם בחירתו של פרץ ליו"ר העבודה ולאחר פרישת דליה איציק, הפכה תמיר לאישה הבכירה במפלגת העבודה. במערכת הבחירות לכנסת ה-17 הייתה יו"ר מטה ההסברה של מפלגת העבודה, אחראית על מצע המפלגה בנושאי חינוך ומועמדת המפלגה לתפקיד שרת החינוך בכל ממשלה שתקום.

[עריכה] שרת החינוך

ב-4 במאי 2006 הושבעה לתפקיד שרת החינוך, התרבות והספורט בממשלת אולמרט, כאשר כ-3 ימים לאחר מכן, ב-7 במאי החליטה הממשלה לפצל את משרד החינוך, התרבות והספורט ולהעביר את סמכויות התרבות והספורט לשר אופיר פינס, כך שתמיר תשאר שרת החינוך כפי שנקבע לפני השבעתה בכנסת.

בתחילת כהונתה כשרת החינוך הופסקה חלוקת פנקסי זכויות התלמיד^[1]. ההחלטה נתמכה על ידי הסתדרות המורים, שהתנגדה למה שהוגדר על ידה כמסמך חד-צדדי הפוגע במעמדם של מורים אל מול התלמידים.

ב-5 בנובמבר 2006 מונתה על ידי יו"ר מפלגת העבודה וסגן ראש הממשלה, עמיר פרץ, לתפקיד ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט במקומו של אופיר פינס-פז שפרש מן הממשלה בעקבות כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה, והחזיקה בתפקיד עד למינויו של ראלב מג'אדלה לתפקיד שר.

באפריל 2007 התמודדה תמיר עם שביתת סטודנטים ארוכה בעקבות ועדת שוחט. לסטודנטים ששבתו במשך ארבעים ימים הוצע הסכם לפיו העלאת שכר הלימוד לא תחול על סטודנטים שכבר התחילו את לימודיהם. התאחדות הסטודנטים הארצית דחתה את ההצעה בטענה שהמאבק נוגע לעתידה האקדמי של המדינה ולא רק לכיסם הפרטי.

ב-2007 החליטה תמיר לאפשר לבתי ספר ערביים ללמד את "הנכבה", הנראטיב הפלסטיני למלחמת העצמאות בשנים 1947-1949, ובכך עוררה ביקורת ציבורית.

באוגוסט 2007 סירבה תמיר להכיר בהפיכתה של מכללת אריאל ביהודה ושומרון ל"מרכז אוניברסיטאי", בהתאם להחלטת המועצה להשכלה גבוהה לא לאשר פתיחת אוניברסיטאות עד 2011. הדבר היה בניגוד להחלטת קודמתה לימור לבנת והמועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון. עמדת תמיר גובתה על ידי שאר הגורמים במועצה להשכלה גבוהה. בנוסף, החליטה תמיר על צעדים נוספים ובהם שירטוט הקו הירוק במפות ישראל הנלמדות בבתי הספר וצמצום ניכר של תקני בנות שירות לאומי בחינוך הממלכתי והחלפתן במורים מוסמכים. תמיר החליטה על צמצום תקציבן של המכינות הקדם צבאיות, חילונית ודתיות.

בזמן כהונתה נתחם הסכם בין הסתדרות המורים והממשלה על העלאת שכר המורים לאחר שנים של שחיקת משכורתם, והגדלת שעות הלימוד. ההסכם כלל תוספת של 26% לשכר המורים, העלאת שכר מורה מתחיל ל-5,300 שקלים, הארכת שבוע העבודה של המורים ונושאים נוספים בעלות של 3.3 מיליארד שקלים. [1].

בספטמבר 2007 הקימה תמיר ועדה ציבורית לבחינת מדיניות הטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר [2], [3]. הוועדה הוקמה, בין היתר, משום שתמיר סברה כי אין זה הוגן לאפשר רק לילדים נכים שהוריהם יכולים לממן סיוע פרטי להשתלב במערכת החינוך הרגילה בעוד שילדים נכים אחרים ללא אמצעים אינם יכולים לעשות זאת, ולכן החליטה למנוע שילוב של תלמידים נכים במימון פרטי של הוריהם במסגרות החינוך הרגילות.

בתחילת שנת הלימודים תשס"ח, התקיימה שביתה של ארגון המורים שנמשכה יותר מחודשיים. סיום השביתה התאפשר בעקבות החלטה לצמצום מספר התלמידים בכיתות מ-40 תלמידים ל-32 תלמידים, העלאת שכר המורים בשלבים והגדלת מספר השעות הפרטניות למורה ל-2-3 שעות שבועיות.

שנת הלימודים תשס"ח לא נפתחה באופן סדיר גם באוניברסיטאות. שביתת הסגל האקדמי הבכיר נערכה במחאה על השחיקה בשכר. לאחר יותר מחמישים ימי שביתה הכריז ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה עד 13 בינואר 2008 יבוטל הסמסטר. בסופו של דבר הסתיימה שביתת המרצים ב-18 בינואר 2008, בעקבות פשרה של יו"ר ההסתדרות עופר עיני.

משכן הרב של שביתות המורים והמרצים, שהיו בין הארוכות ביותר שהתקיימו, הביא לכך שכ-40 חברי כנסת, בהם אף חברי קואליציה חתמו על עצומה שקוראת לפטר את תמיר, אך לא הייתה לכך השפעה על המשך תפקידה ומנגד דווקא זכתה לגיבוי מצד יו"ר מפלגתה, אהוד ברק.

תמיר גרושה ואם לשניים.

[עריכה] כתביה

Yael Tamir, Liberal Nationalism, Princeton University Press, 1995
Stephen Macedo and Yael Tamir (editors), Moral and Political Education NOMOS XLIII, NYU Press 2001

ממאמריה:

Yael Tamir, Hands Off Clitoridectomy: What our revulsion reveals about ourselves, Boston Review 1996.
Yael Tamir with reply by Tony Judt, 'Liberal Nationalism', New York Review of Books, 1994
Yael Tamir, Two Concepts of Multiculturalism, Journal of Philosophy of Education 29 (2) , 161–172, 1995.
Yael Tamir, A Strange Alliance: Isaiah Berlin and the Liberalism of the Fringes, Ethical Theory and Moral Practice 1(2), 279-289, 1998