רבי אלעזר ברבי שמעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי אלעזר בן שמעון - תנא בדור החמישי, בתקופתו של רבי יהודה הנשיא. בנו של רבי שמעון בר יוחאי. בצעירותו היה מבוקש על ידי השלטון הרומי, אך בשלב מאוחר יותר פעל מטעמו של השלטון הרומי כממונה על הסדר והביטחון הציבורי. ישנן אגדות שונות על גודלו הגופני החריג. בערוב ימיו התייסר ביסורים קשים. המסורת אודות פטירתו אפופה אגדות שונות. לרבי אלעזר בן בשם רבי יוסי.

[עריכה] גדולתו בתורה

מסופר שנחשב תלמיד חכם גדול ביותר כבר בצעירותו. בתלמוד הבבלי, במסכת בבא מציעא (דף פד עמוד ב - דף פה עמוד א), מסופר שרבן שמעון בן גמליאל כינה אותו "ארי בן ארי". רבי אלעזר בן שמעון נחשב גדול אף מרבי יהודה הנשיא. דבריו של רבי אלעזר מובאים גם בספר הזוהר.

[עריכה] ההסתתרות במערה

המערה בפקיעין בה התחבא, על פי המסורת, רבי אלעזר ברבי שמעון יחד עם אביו רבי שמעון בר יוחאי.

על פי המסופר במדרשים הסתתר עם אביו במערה מפני הרומאים כשלוש עשרה שנה. לאחר שהתבטלו גזירות השמד ובוטל גזר דין המוות שרחף על ראשם יצאו מהמערה. לפי מקורות מסוימים המערה בה הסתתרו הייתה בפקיעין ולפי המסופר בהקדמה לתיקוני זוהר המערה הייתה באזור לוד.

בתלמוד הבבלי במסכת שבת (דף לג) מסופר שכשיצאו מהמערה לאחר שתים עשרה שנה התקשו להבין את עיסוקם של יהודים בעבודות חומריות פשוטות. רק לאחר שהות נוספת של שנה במערה הסתגלו לרעיון שלא כל עם ישראל צריך לעסוק במשך כל הזמן בלימוד תורה ופעילות רוחנית, אמנם קיימים יחידי סגולה כרבי שמעון ובנו אלעזר ש"תורתם אומנותם" והיו פטורים מעבודות העולם החומריות. יתר על כן, רבי שמעון בר יוחאי הוא זה שהבין שלא כל העולם צריך לעסוק בתורה, דווקא ר' אלעזר בנו היה התקשה להבין זאת.

בשורה ארוכה של מקורות במדרשים ובתלמוד הירושלמי (למשל: תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ט הלכה א) מובא סיפור דברים אחר לחלוטין בנוגע לאופן צאתם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר בן שמעון מהמערה.

לפי מקורות אלו, רבי שמעון ובנו רבי אלעזר דווקא הזדהו עם טיפול בצורכי החומר והגוף בעת צאתם מהמערה. תחנתם הראשונה לאחר צאתם מהמערה הייתה העיר טבריה והמעיינות החמים שבה, חמי טבריה וזאת על מנת לטפל בפצעים שעל גופם עקב השהות הארוכה במערה.

[עריכה] בשירות השלטון הרומי

המקורות האחרים המתארים את אופן צאתם של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמעון מהמערה דווקא הולמים את המהפך שחל בשלב מאוחר יותר בחייו של רבי אלעזר בן שמעון. במסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי דף פג עמוד ב מסופר שבשלב כלשהו אף פעל רבי אלעזר בן שמעון כממונה על הסדר מטעם הרומאים. בתפקידו זה היה ממונה על לכידת גנבים והבאתם לדין. העונש על גניבה היה בדרך כלל עונש מוות.

העובדה שדווקא בנו של רבי שמעון בר יוחאי פעל בשירות הרומאים לא מצאה חן בעיני רבי יהושע בן קרחה. מסופר שרבי יהושע בן קרחה הטיח בפניו: עד מתי אתה מוסר עמו של אלוהינו להריגה? וכינה אותו "חומץ בן יין". רבי אלעזר בן שמעון השיב לו: "קוצים אני מכלה מן הכרם". כלומר, האנשים שמובלים למיתה עקב פעולות השיטור שלי הם גורמים שליליים ומזיקים. רבי יהושע בן קרחה, מצדו, טען שביעור גורמים שליליים בחברה מוטל על אלוהים.

בהמשך המקור במסכת בבא מציעא מסופר שבשלב מסוים גרמו ההוצאות להורג ייסורי מצפון קשים לרבי אלעזר בן שמעון. לאחר שסיפרו לו על מעלליו של מוצא להורג מסוים נתרצה, אך עדיין לא נחה דעתו. ייתכן שחש שידו הייתה קלה על ההדק, שכן מסופר שקרא את הפסוק מספר משלי "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". היו פרשנים שהסבירו שרבי אלעזר כיוון בדבריו לעצמו (כך למשל כתב המהרש"א). אולם, לפי המסופר בתלמוד, לאחר ניתוח בבשרו של רבי אלעזר, שלאחריו לא הסריח הבשר, ראה בכך הסכמה מן השמים למעשיו וקרא על עצמו את הפסוק "אף בשרי ישכון לבטח".

במקור אחד בתלמוד הבבלי (מסכת תענית, דף כ, עמוד א) מסופר על תגובה קשה של רבי אלעזר כלפי אדם שהיה 'מכוער ביותר'. הלה נפגע מאוד מדבריו, וכשניסה רבי אלעזר לפייסו לא הצליח אלא כשהצטרפו תלמידיו לשכנע את ההלך שיסלח לו. בעקבות זאת נכנס רבי אלעזר לבית המדרש ולימד את המוסר שלו מהסיפור - "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".

[עריכה] הייסורים

בשלב מסוים של חייו בחר רבי אלעזר בן שמעון לסבול ייסורים. בחירתו בדרך זאת הביאה לכך שאשתו נטשה אותו. התלמוד הבבלי (בבא מציעא, שם) מספר שאשתו של רבי אלעזר בן שמעון הייתה מבית עשיר וסביר היה שלאחר עזיבתה לא יהיה מי שיטפל ברבי אלעזר אך מסופר שרבי יהודה הנשיא לקח על עצמו מטלה זאת. ייתכן שאשתו של רבי אלעזר חזרה אליו בשלב מאוחר יותר, שכן בהמשך דברי התלמוד מסופר שהיא עמדה לצדו בעת מיתתו.

[עריכה] מותו

מסופר שבעת מיתתו חשש שחכמים אשר נטרו לו טינה לא יטפלו כראוי בקבורתו,ולכן ציווה רבי אלעזר בן שמעון להטמין את גופתו בעליית הגג שבכפר עכברה שבגליל. לפי מקורות במדרש קהלת רבה יא , ב ובמדרש פסיקתא דרב כהנא , פרשת בשלח (מהדורת בובר) הוטמנה גופתו בעליית גג ביתו אשר היה דווקא בכפר גוש חלב.

לפי המסופר בתלמוד (בבא מציעא, שם) שכנה הגופה שנים ארוכות בעליית הגג בטרם הובאה לקבורה. באותם שנים היו באים בני הכפר לביתו של רבי אלעזר שוטחים את הסכסוך שביניהם ותשובה מאת רבי אלעזר הייתה יורדת כמין הד מאת עליית הגג. כמו כן מסופר שכל השנים ששכנה גופתו בעליית הגג בכפרו הגנה הגופה על הכפר מפני היזקם של חיות רעות. מסיבה זאת סירבו בני עכברה לאפשר את קבורתו של רבי אלעזר בו שמעון וגופתו נחטפה מהכפר בערב יום כיפור , עת היו טרודים בהכנות לצום. על פי המסורת, רבי אלעזר בן שמעון נטמן בהר מירון לצד אביו רבי שמעון בר יוחאי.