חנינא בן תרדיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי חנינא בן תרדיון, מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו, אביה של ברוריה אשת רבי מאיר.

תוכן עניינים 1 חייו 2 הוצאתו להורג 3 מאימרותיו 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

היה ראש ישיבה בסיכני, וחברו של רבי חלפתא.

היה גבאי צדקה נאמן, עד כדי כך שהפך לסמל של יושר וחוכמה. וכך נאמר בתלמוד הבבלי (ב"ב י:ב):"רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם פרוטה לכיס של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניה בן תרדיון". בעלי התוספות כתבו על זה (ד"ה אלא) "פירוש נאמן כמותו, אבל צדיק כמותו - לא, דהא גבאים שבימי האמוראים לא היו צדיקים כמותו".

הרמב"ם הוסיף שגבאי צדקה צריך גם להיות חכם כמותו וכך כתב (הלכות מתנות עניים פ"י ה"ח): "ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע לנהוג בה כשורה כרבי חנניה בן תרדיון". מפרשי הרמב"ם הסבירו כי הכוונה לחוכמת הגבאות ולא לחוכמת התורה.

מאוחר יותר, בספר ההלכה של רבי יעקב בן אשר, ארבעה טורים (יורה דעה סימן רמט), שמו הושמט ורק נרשם בסתם כי הממונה על הצדקה צריך להיות: "נאמן, חכם ויודע לנהוג בה כשורה". בשולחן ערוך (שם, ס"ק ז) הושמטה הדרישה לחכם.

מעניין לציין שבמקורות אלו מופיע שמו בדפוסים ראשונים "חנניה" ובגמ' "חנניא". אמנם בדפוס וילנא הגרסה "חנינא".

[עריכה] הוצאתו להורג

בזמן גזרות הרומאים על לימוד התורה לא הסכים ללמד בסתר אלא לימד בגלוי נתפס ובכ"ז בסיוון הוצא להורג בשריפה על ידי רומא בין "עשרה הרוגי מלכות". הוא נלקח מבית המדרש, גופו נעטף בזמורות עץ והוא נשרף יחד עם ספר התורה בו למד. כדי להאריך את ייסוריו הניחו הרומאים על ליבו גיזי צמר ספוגים במים. לא הסכים לבקשת תלמידיו, לפתוח את פיו כדי למות יותר מהר ואמר: "מי שנתן נשמתי לי הוא יטלה ממני". לתלמידיו סיפר שהוא רואה "גיליון נשרפין ואותיות פורחות" (קלף נשרף ואותיות פורחות). התליין שהתפעל מגדלות נפשו של רבי חנינא שאל אותו: א"ל הקוסטינר (תליין): רבי, אם אני מסלק את הספוגין של צמר מעל לבך כדי שתצא נשמתך מהרה אתה מביאני לחיי העולם הבא? א"ל הן. א"ל השבעה לי, וישבע לו, מיד כשנשבע לו הרבה הקוסטינר את השלהבת ונטל הספוגין ויצאה נשמתו, ואף הקוסטינר השליך עצמו באש ונשרף. יצאה בת קול ואמרה רבי חנניה בן תרדיון והקוסטינר מזומנים לחיי העולם הבא.

גם גורל בני משפחתו היה מר: בנו נתפס לליסטות. כהנראה הצטרף למורדים ברומאים, ונהרג על ידי המלכות (שמחות סוף יב).

על אשתו נגזר שתיהרג, ועל בתו השנייה (אחותה של ברוריה) גזרו לישב בקובה של זונות (ע"ז יז:ב):

אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון, אמרו ליה: אמאי קא עסקת באורייתא? (למה עסקת בתורה)

אמר להו(להם): "כאשר צוני ה' אלהי"!

מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות; עליו לשריפה (למה נענש כך?) - שהיה הוגה את השם באותיותיו (דורשו בארבעים ושתים אותיות, ועושה בו מה שהוא חפץ)!

והיכי עביד הכי? והתנן [סנהדרין פ"י מ"א]: אלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר ... אין תורה מן השמים ... ואין תחיית המתים מן התורה; ... אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו'!?

להתלמד עבד, כדתניא [ספרי פרשת שופטים סימן קע]: (דברים יח,ט) '[כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך] לא תלמד לעשות [כתועבת הגוים ההם] אבל אתה למד להבין ולהורות';

אלא מאי טעמא אענש?

משום הוגה את השם בפרהסיא דהוי (ומיהו הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (יבמות דף כא:) ואפילו להתלמד יש לחוש לכבוד הרב, וקרא ד'לא תלמד לעשות' - במילי אחרניתא תוקמה,, כמו נטיעת קישואין דסנהדרין (דף סח.) ודמות צורת לבנה דרבן גמליאל (ר"ה דף כד.)).

ועל אשתו להריגה - דלא מיחה ביה;

מכאן אמרו: כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - נענש עליו;

ועל בתו לישב בקובה של זונות (אהל זונות כדכתיב (במדבר כה,ח) 'אל הקובה') - דאמר רבי יוחנן: פעם אחת הייתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי; אמרו: "כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו?! מיד דקדקה בפסיעותיה (לפסוע פסיעות נאות, וכתיב (תהלים מה,יד) 'כל כבודה בת מלך פנימה'); והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (תהלים מט,ו) [למה אירא בימי רע] עון עקבי יסבני: עונות שאדם דש בעקביו (דקדוק פסיעות כי הכא; לישנא אחרינא: שאדם דורסן ברגליו: שאין חשובין בעיניו כלום) בעולם הזה - מסובין לו ליום הדין;

בשעה שיצאו שלשתן - צדקו עליהם את הדין. הוא אמר (דברים לב,ד) הצור תמים פעלו [כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא];

ואשתו אמרה 'אל אמונה ואין עול';

בתו אמרה (ירמיהו לב,יט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי [בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו] (אפילו דקדוק פסיעות).

אמר רבי: כמה גדולים צדיקים הללו, שנזדמנו להן שלש מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין!

[עריכה] מאימרותיו

• אבות ב,ג - "שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב ליצים. אבל שניים שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".

• תוספתא מקוואות פרק ו' - מעשה שקוו יותר מאלפיים כור, ובאו ושאלו את רחב"ת ופסל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• רבי חנינא בן תרדיון, אתר דעת

עשרת הרוגי מלכות

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול | רבן שמעון בן גמליאל הזקן | רבי חנינא בן תרדיון | רבי עקיבא | רבי יהודה בן בבא רבי חוצפית המתורגמן | רבי ישבב הסופר | רבי אלעזר בן שמוע | רבי חנינא בן חכינאי | רבי יהודה בן דמא