חמי טבריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המרחצאות - תבליט עץ משנת 1880

חמי טבריה אתר מרחצאות בסמוך לטבריה. ליד העיר טבריה נובעים 17 מעיינות, מהן אחדים גלויים לעין ליד האתר. המים הטרמומינרליים מגיעים לבריכות, אמבטיות ומקוואות, כשהם בטמפרטורה של 60 מעלות צלזיוס ועוברים קירור לטמפרטורה של 37-38 מעלות. המים מכילים מיני מינרלים ומלחים ויש להם סגולות רדיואקטיביות^[^{דרוש מקור}^]. הטבילה במרחצאות מקובלת ביו השאר על חולי שגרון, מחלות מערכת העצבים ומחלות עור. בימי החורף והאביב באים מתרחצים רבים למרחצאות.

במרחצאות קיימת בריכת מים טרמומינרלית מקורה ובריכת מים טרמומינרלית חיצונית, מוקדי ג'קוזי בבריכות הטרמומינרליות, אמבטיית בועות אוויר וטיפולים אלטרנטיביים בבוץ הפילומה.

האתר נמצא בבעלות חברת אפריקה ישראל בעלת הקומפלקס של "חמי טבריה SPA" הכולל ארבעה מתקנים: הפארק הלאומי חמת טבריה, האתר בו נחנך הספא הראשון בשנת 1929 ובו נמצא חמאם טורקי עתיק, המרכז לטיפולים רפואיים וקומפלקס הנופש והספא.

[עריכה] משמעות השם "חמת"

השימוש בשם "חמת" אינו מוגבל לטבריה בלבד. הוא מבטא את העובדה כי נביעות רבות, מתוקות ומלוחות, של מים חמים נובעים מן האדמה בכל רחבי עמק הירדן. חמת גדר שוכנת בעמק הצר של נהר הירמוך הנשפך לנהר הירדן שבבקעת הירדן. אזור הבקעה וסביבתה רצוף באתרים אשר בשמם מצוי הרכיב "חמה" או "חמת" דוגמאות לכך: מעיינות חמאם אל-מליח בדרך ממחולה^[1] לטובאס בשומרון ו"תל-חמה" ליד המושב מחולה. ^[2]

[עריכה] תולדות המקום

עוד בימי קדם העריכו את חמי-טבריה בתור אתר רחצה ומרפא. סביבת נבנתה עיר בשם "חמת" - שם המעיד על סגולות מי המעיין.

על מקורם של המים נאמר: "א"ר יוחנן שלושה נשתיירו מהם (ממעינות התהום שנפתחו במבול והם נובעים עדין מים רותחים כמי המבול) והם: בלועה דגדר (גדר קשורה לחמת גדר) וחמי טבריא ועיניא רבתי דבירם (המעין הגדול שבבירם - המקום לא זוהה - כנראה בעבר הירדן צפונית מהכנרת). (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, ק"ח, א')^[3]

בתלמוד הבבלי, מסכת מגילה נאמר: " חמת זו טבריא. ולמה נקראה שמה חמת? על שום חמי טבריא" ( ו', א'). הרומאים הטביעו על המטבעות שיצקו בטבריה את דמות היגיאה - אלת הבריאות. על הפופולריות של המרחצאות בימי בית שני מעיד המדרש בתלמוד ירושלמי מספר "ומפני מה אין חמי-טבריא בירושלים ? - כדי שלא יהיו עולי רגל אומרים: אלמלי לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא - דיינו, ונמצאת עלייה שלו לשמה. (מסכת שבת, י"ד, ג'). חכמים הרשו להתרחץ במרצאות גם בשבת ^[4]. במאה ה-14 שאלו רבני הארץ את אחד מרבני ספרד המפורסמים בדבר: "זיעה בימי טבריא מותרת בשבת אם לאו". התושבה הייתה: שהזיעה לחלוטין נאסרה ואפילו בחמי טבריא^[5].

'זאב וילנאי בספרו "מדריך ארץ ישראל" משנת 1941 מביא את תוכן מכתבו של חולה שהיה בחמי טבריה:

	אצבעותינו נושרות, אברינו נופלים. ידינו גידמות, רגלינו קיטעות, ברכנו כושלות, עינינו אופלות. וחותמים: בשם אחינו המיוסרים דרי חוף קרת.
-- וילנאי, עמוד 287

[עריכה] האגדה על חמי טבריה

החוקר זאב וילנאי מספר על אגדה ערבית, לפיה בימי שלמה המלך קבלו המעיינות את חומם. היה זה, כאשר החולים באו אל שלמה המלך ואמרו לו:

	שלמה המלך, חכם אתה מכל האדם. את ירושלים פארת ובית המקדש בנית לנו, אולם מה בצע לנו בכל זאת, אם לא נוכל למצוא תרופה למחלותינו, לכאב רגלינו, לשחין ולצרעת אשר על גופינו, הושיע נא! ויצו שלמה על השדים ויאמר להם: שם בגליל ליד טבריה ישנו מעיין - והמעיין היה קר. אתם חייבים לרדת על מעמקי האדמה, להסיק ולחמם את מי המעיין הזה. חיש רצו השדים אל המעיין בטבריה, חדרו למעמקים והתחילו לחממו. ואכן, מים חמים החלו לנבוע מהן והלא הם חמי טבריה המפורסמים, בהם ימצא תרופה לכל חולי-רגלים, נגוע שחין וצרעת. אולם, כאשר החלו במלאכתם עשה אותם שלמה המלך לחרשים. הוא ידע היטב אם תגיע אליהם הידיעה על דבר מותו, לא יפחדן ממנו יותר ויחדלו לחמם את המעיין. שלמה מת. אולם אל השדים החרשים טרם הגיע הידיעה והם חושבים שהוא עדין חי, ולפי-כך פחדו עדין עליהם והם מחממים את המעיין עד היום. ורמז לכך אפשר למצוא בדרוש על דברי קוהלת: "ותענוגות בני אדם" אלו הם המרחצאות. "שדה ושדות" -- אלה השדים המחממים אותם. ( לפי קוהלת רבה ב' ה').
-- וילנאי, עמוד 288