קרחון יבשתי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרחון יבשתי הוא למעשה נהר קרח הנוצר משכבות דחוסות של שלג ונע באיטיות כתוצאה מכוח הכבידה. בתנועתו מעצב הקרחון היבשתי תבניות נוף כדוגמת עמקים קרחוניים שהם עמקים בעלי חתך אופייני בצורת האות "U". דוגמה לעמקים כאלו הם פיורדים. דוגמה נוספת היא מורנה, תבנית נוף שבה נוצרים רכסי סלע בצידי ובקצה הקרחון.
קרחונים יבשתיים נמצאים בכל אחת מהיבשות, מלבד אוסטרליה. קרחונים אלה מתקיימים במשך תקופות ארוכות, של אלפי שנים ויותר. באזור קו המשווה הם נמצאים רק בראשי ההרים הגבוהים, וככל שמתרחקים מקו המשווה לכיוון הקוטב נמצאים הקרחונים במקומות פחות ופחות גבוהים. גרינלנד, בקרבת הקוטב הצפוני, ואנטארקטיקה, בקרבת הקוטב הדרומי, מכוסות בקרחונים בהקף נרחב, על-פני עשרות מיליוני קילומטרים. עם זאת, גם באזורים קרים מאוד יש שטחי אדמה שאינם מכוסים בקרחונים, משום שאין שם מספיק משקעים שישמשו ליצירת קרחון.
קרחונים יבשתיים עשויים להימצא במצב התפשטות, נסיגה או יציבות. בעונת החורף הקרחון צובר קרח וגדל. בעונת הקיץ הקרחון נמס וכתוצאה מכך נסוג. בראייה ארוכת טווח אם הנסיגות והצבירות העונתיות שקולות הקרחון נמצא במצב יציב. לעומת זאת, חוסר איזון יביא להתפשטות או נסיגה ממושכת.
קצותיו של הקרחון היבשתי מתמוססים, והמים זורמים מהם אל הים, יחד עם שברי קרחונים גדולים שניתקו מהקרחון היבשתי. שברים אלה הם הקרחונים הימיים.
קרחונים הם אתרי תיירות מבוקשים, לצפייה במראה המרהיב שלהם ולטיול רגלי עליהם (עם ציוד והדרכה מתאימים). דוגמה לכך הוא קרחון בריקסדאל בנורבגיה, שהוא מאתרי התיירות העיקריים במדינה זו. אורך הקרחון כמאה ק"מ, שטחו 400 קמ"ר, והוא נמצא בגובה 1,700 מטר מעל פני הים.
[עריכה] ראו גם
