מקרא מגילה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקרא מגילה היא אחת ממצוותיו של חג הפורים, שעל פיה יש לקרוא בחג זה את מגילת אסתר, בלילה וביום, למטרת פרסום הנס, והודיה עליו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המצווה
מבין ארבע מצוות החג, זו המצווה היחידה שאינה מפורשת במגילה. בניגוד חריף לכך, רובה ככולה של מסכת מגילה במשנה עוסק דווקא במצווה זו. נראה שחז"ל הבינו את דברי המגילה "לקיים עליהם את איגרת הפורים הזאת השנית" (או פסוקים אחרים כדוגמת זאת) כמצווה לקרוא את המגילה. ככל הנראה מצווה זו התפשטה באיחור יחסית, ועל כן ישנן מחלוקות לא מעטות באשר לדינים בסיסיים של הקריאה, כדוגמת השאלה איזה חלק מן המגילה מצווה לקרוא.
[עריכה] מדיני המצווה
פרטים רבים נאמרו באשר למצווה זו, וניתן לחלק אותם לדינים העוסקים במגילה עצמה, בצורת הקריאה, ובזמן הקריאה.
[עריכה] דינים הנוגעים למגילה עצמה
למגילה יש צד של חומרה, באשר היא נקראת "ספר" ועל כן מושווית לספר תורה; מאידך, היא נקראת גם "איגרת", ועל כן בדינים מסוימים מקלים בה.
- המגילה צריכה להיות כתובה כולה על קלף ובדיו, וצריכה להיות תפורה בגידים כספר תורה.
- המגילה צריכה להיות "משורטטת", דהיינו שהאותיות ייכתבו לאורך חריצים ישרים המשורטטים בקלף.
- אם גוי או מין כתב את המגילה, היא פסולה.
- אם חסרות כמה מילים ורוב המגילה קיים - המגילה כשירה (במקרה שהקורא קורא על פה את המילים החסרות).
- בקריאה בציבור אסור למגילה להיות כחלק ממגילה הכוללת ספרים אחרים, אלא אם כן ניכר מקומה בכך שהיריעה בולטת יותר מהשאר, או שהיא צרה יותר מהשאר.
- נוהגים לפתוח לפני הקריאה את המגילה כולה לפני הקריאה, כאיגרת, ולאחר סיום הקריאה לגלול אותה ורק אז לברך.
- היו שכתבו (והביא את דבריהם הרמ"א) שיש חובה לכתוב את כל המגילה בפרשיות סתומות (דהיינו, ללא התחלה של שורה חדשה), כדי שתהיה "כתובה כאיגרת", ואם כתב אחרת, המגילה פסולה. הלכה זו, שאמנם פשטה מאוד, עומדת בניגוד למציאות של כתבי היד הקדומים, אשר בכולם ישנן פרשיות פתוחות במגילה, וגם בעדויות על מגילותיהם של ראשוני אשכנז וצרפת. כיום יש הקוראים במגילות שפרשיותיהם נערכו על פי כתב היד המופתי של כתר ארם צובא (הכולל גם פרשיות פתוחות), כאשר סביב מנהג זה התפתחה סערה-זוטא, כאשר רבים בציבור החרדי זעמו על "הסטייה ממסורת אבות" שיש בכך.
[עריכה] דינים הנוגעים לאופן קריאת המגילה
- ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת המגילה כמו בקריאה עצמה, ובלבד שהקורא יהיה מחויב בה גם כן.
- יש לקרוא את כל המגילה (בתלמוד מובאת מחלוקת תנאים בשאלה איזה חלק מן המגילה לקרוא, ונפסק כדעה שיש לקרוא את כולה).
- יש לקרוא אותה כסדר; אין לקרוא אותה על פה (אלא אם חסרים פסוקים בודדים).
- מותר לכתוב את המגילה בשפה זרה, וייצאו בה ידי חובה המבינים אותה (דין זה נכון להלכה, אך אינו נוהג כיום).
- אם הייתה כתובה עברית או יוונית, יוצאים ידי חובה גם מי שאינם מבינים את השפה (הדין לגבי היוונית היה נתון במחלוקת בין התנאים ועל אף שנפסק כדעה האמורה, אין הוא נוהג למעשה, בפרט לאור העובדה שהיוונית המודרנית אינה היוונית העתיקה). הדין המיוחד באשר ליוונית נובע מהמעמד הייחודי שניתן לה בעיני חלק מן התנאים, אשר העריכו מאוד את יופיה (בעיקר בהשוואה ללשון הזרה האחרת המקובלת באותם ימים, הארמית הסורסית).
- הקורא את המגילה בלא כוונה, לא יצא ידי חובה.
- הקורא את המגילה בשיבוש, יצא ידי חובה.
- מותר לקרוא בעמידה או בישיבה, אך בציבור יש לעמוד מפני כבוד הציבור.
- מותר לכמה אנשים לקרוא את המגילה לציבור ביחד. התלמוד מנמק זאת בכך ש"משום שחביבה היא לציבור, נותנים הם את דעתם ושומעים".
- יש לקרוא את עשרת בני המן בנשימה אחת, "כדי להודיע לעם שכולם נתלו ונהרגו כאחד", כלשון הרמב"ם. פוסקים אחרים כתבו שיש להאריך בקריאת ה-ו' של "ויזתא", ואילו אחרים הבינו זאת כהלכה האומרת שיש לכתוב את ה-ו' הזו כ-ו' ארוכה.
- מותר לקרוא את המגילה ביחידות, ואולם הלכות מסוימות מצריכות ציבור דווקא, היינו מניין.
[עריכה] ברכות המגילה
לפני קריאת המגילה יש לברך שלוש ברכות:
- "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה";
- "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה";
- "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
קיימת מחלוקת אם יש לברך את ברכת שהחיינו גם בקריאה בבוקר. בתוספות (מסכת מגילה, ד' ע"ב) מובא שיש לברך גם ביום, וכך פוסק הרמ"א (אורח חיים, סימן תרצ"ב סעיף א') וכך מנהג האשכנזים במזרח אירופה. ברם הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה, פרק א' הלכה ג') פוסק שאין מברכים שהחיינו ביום ובעקבותיו ר' יוסף קארו בשולחן ערוך, וכך נוהגים הספרדים, התימנים, האיטלקים וקהילות אשכנזיות רבות במערב אירופה.
לאחר קריאת המגילה יש לברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע" (נוסח זה שונה מעט מעדה לעדה); הנוסח הארוך הוא תוצאה של שילוב הצעות שונות של אמוראים לברכות המגילה, כאשר רב פפא פסק כדרכו, שבעקבות כך יש לומר את כל הנוסחים יחד. את הברכות שלפני קריאת המגילה מברכים גם אם קוראים את המגילה ביחיד, אך את הברכה שלאחריה מברכים רק בציבור.
לפני קריאת המגילה בלילה נהוג בקהילות רבות (אך לא באשכנז) לומר את הפיוט קוראי מגילה של ר' אברהם אבן עזרא או פורים פורים לנו. בקהילות אשכנז נהוג לומר את הפיוט אשר הניא לאחר קריאת המגילה בלילה, וביום אומרים רק את סופו הפותח במלים "שושנת יעקב".
[עריכה] זמן קריאת המגילה
המשנה עוסקת לא מעט ביום שבו יש לקרוא את המגילה, כאשר למעשה זהו זמנו של פורים במובנים רבים; דינים הקשורים לזמנה של המגילה בהקשר לתחולתו הכללית של החג ניתן לקרוא בערך על אודות פורים.
באשר לשאלה מתי בפורים יש לקרוא את המגילה, מובאת בתלמוד מימרא של רבי יהושע בן לוי: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר (תהילים כב) 'אלהי אֱלֹהַי--אֶקְרָא יוֹמָם, וְלֹא תַעֲנֶה; וְלַיְלָה, וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.". פסוק זה מופיע במזמור "למנצח על איילת השחר" אשר חז"ל דרשוהו על אסתר המלכה. בהקשר זה מספרת הגמרא שהיו שהבינו מדבריו שיש לקרוא את המגילה בלילה ולשנות את המשנה של מסכת מגילה ביום, אלא שבתגובה מבהיר רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא, שמדובר במצווה לקרות את המגילה בלילה וביום, וכך אכן נפסק להלכה. מכך ניתן לראות שוב עד כמה מנהגי קריאת המגילה לא התגבשו עד זמן מאוחר ביחס.
[עריכה] החייבים במצווה
נשים חייבות במצווה זו כמו גברים, "שאף הן היו באותו הנס", כדברי הגמרא. היו שהסבירו שהכוונה היא שלאישה, אסתר, היה תפקיד מכריע בנס, והיו שהסבירו שגם עליהן נגזרה הגזירה. ילדים מתחת לגיל בר מצווה פטורים מן המגילה כמו מכל המצוות, אך יש חובה לחנכם לשמוע מגילה.
קיימת מחלוקת האם נשים מוציאות ידי חובה גברים בקריאתן, כאשר ההלכה הרווחת היא שהדבר מותר, אך למעשה אין זה נהוג. כחלק מהפמיניזם הדתי המודרני, ישנן יותר ויותר קבוצות של נשים הקוראות לעצמן במגילה, למורת רוחם של כמה רבנים הנוקטים בקו שמרני יותר, אשר מודאגים בעיקר מהרוח הפמיניסטית הדוחפת יוזמות אלו.
קיימת מחלוקת בשאלה האם "מניין" לעניין קריאת המגילה יכול להיות מניין נשים גם כן, בניגוד להלכה הרגילה כי מניין כולל רק גברים, משום שנשים חייבות במצווה באותה המידה.
[עריכה] מטרת המצווה
אצל חז"ל ניתן לראות שתי מטרות למצווה: האחת, פרסום הנס של המגילה, והשנייה מובאת בתשובת רב נחמן לשאלה מדוע אין אומרים קריאת ההלל בחג - "קרייתא זו הלילא" (=הקריאה היא ההלל). ומכאן שיש לקריאת המגילה, אליבא דרב נחמן, גם ממד של הלל והודאה.
[עריכה] המנהג להכות ב"המן"
-
ערך מורחב – מחיית זכר עמלק
חז"ל קישרו את מצוות קריאת המגילה למצוות זכירת מעשי עמלק, על ידי זיהוי כינויו של המן כ"אגגי", כמתייחס לאגג מלך עמלק. באותו אופן, קישר המנהג העממי גם את מצוות מחיית זכר עמלק לפורים, ומחיית עמלק קיבלה גם ממד סמלי. כך, קיים מדרש אצל הראשונים המבטא מחיית סמלים, כביטוי למחיית עמלק: "תמחה את זכר עמלק - אפילו מעל העצים ומעל האבנים" (אבודרהם, הלכות פורים, כט) והדבר הוביל למנהגים שונים.
המנהגים כוללים השמעת קולות רעש עם השמעת השם המן בעת מקרא המגילה, כמחיית אזכור שמם, ואף כתיבת שמם על עצמים שונים ומחיקתם.
יש המשערים שהמנהג החל בכתיבת השמות 'המן' ו'עמלק' על אבנים והכאתן זו בזו לצורך מחיקת השם, ובהמשך נשכח הצורך במחיקת השם ונותר רק הרעש שנוצר מפגיעת האבנים זו בזו, וכך התקבל המנהג להשמיע רעש בעת אזכור השם המן. בימינו התפתח מאוד המנהג, ולצד הרעשן המסורתי משתמשים המוחים (בעיקר ילדים) גם באקדחי "קפצונים" למיניהם, ובאמצעי נפץ אחרים, חלקם מסוכנים.
למנהג זה קמו מתנגדים רבים, עקב היותו גורם לפעמים להשמטת מילים מקריאת המגילה, או לכך שציבור השומעים יפסידו שמיעת מילים מן המגילה. בפרט קמה התנגדות לאמצעים הנפיצים, בהיותם סכנה של ממש.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: הלכות מגילה בערוך השולחן |
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הלכות מקרא מגילה בקיצור שולחן ערוך
- רמב"ם, משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה
- הלכות קריאת המגילה, באתר אש התורה
- הלכות מקרא מגילה, באתר "תימני.נט"
- הרב אליעזר מלמד, נשים במצוות מקרא מגילה, ואם יכולות להוציא גברים.
- שמואל שמעוני, מצוַת מקרא מגילה - האומנם מדרבנן?, באתר ישיבת הר עציון
- אריאל פיקאר, מצות מקרא מגילה ופרסומי ניסא, "דף קשר", ישיבת הר עציון
- וידאו: קריאת המגילה בנוסח תימן - תיעוד וידאו מלא של הקריאה.
הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.
