גוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוי הנו מושג יהודי להגדרתו הגורפת של כל מי שאינו יהודי.
בשפה המקראית המילה "גוי" התייחסה לעם. אברהם התברך בכך שאלוהים יעשה אותו לגוי גדול. המילה גוי הייתה נייטראלית ויש לה משמעות חיובית כאשר היא נכללת בתוך ברכה. בפרשת שופטים מופיעה המילה בהקשר זה בביטוי "אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי".
לאחר גלות בבל ושיבת ציון חלה טראנספורמציה במילה והיא קיבלה גוון בדלני. כיום הביטוי גוי מייצג את היות האדם הלא יהודי נבדל ממי שנולד יהודי.
בברכות השחר אומר היהודי המתפלל את ההודיה "ברוך שלא עשני גוי" - פירוש: היהודי מברך על כך שנשאר יהודי ולא נכרת מן העם כשם שהוא מתפלל בשאר ברכות השחר "שהחזרת בי נשמתי, המחזיר נשמות לפגרים מתים, רופא כל בשר ומפליא לעשות". בהגדה של פסח מופיע הטקסט המתחיל במילים "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך" (תהילים ע"ט ו'). פירוש הפשט: הפנה את חמתך אל הגויים שאינם מכירים בקיומך ושאינם מתירים לך להתנהל על פי מנהגיך בעולם.
כמו כן, התורה מצווה בפירוש להתייחס אל הגר (הגוי החי תחת שלטון יהודי) בכבוד: "וכי יגור איתך גר בארצכם ולא תונו אֹתו: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים" (ויקרא טז, לג, לד).
