מאפיה (פשע מאורגן)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המאפיה היא כינוי לארגון העוסק בפשע מאורגן. מקור השם בסיציליה, בארגון עממי המבוסס על קודים של כבוד שנלחם בשחיתות של השלטון המקומי המחובר לשלטון זר. משמש גם ככינוי לארגוני פשע במדינות שונות, מהם בעלי זיקה ליוצאי איטליה ומהם חסרי זיקה כזו. חבר במאפיה נקרא מאפיוזו (בעברית: מאפיונר), או גנגסטר (משורש gang-כנופייה).
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
בספרו "במלוא מובן המילה" מספר שלום אורן כי המאפיה היא במקור שם לתנועת התנגדות של תושבי סיציליה, איטליה, שנלחמו בפולשים הערבים שכבשו את האי סיציליה במאה התשיעית. מקור המילה מאפיה אינו ברור, אך רוב החוקרים סבורים שמקורו בערבית ומשמעותו בסיציליאנית הוא "אומץ" או "התרברבות". במרוצת הזמן, העסיקו בעלי אחוזות עשירים בסיציליה את חברי התנועה בשמירה על אחוזותיהם.
השערה אחרת על מקור השם מייחסת אותו לאירוע המכונה ערבית סיציליאנית, על שם הפעמונים הקוראים לקהל המתפללים לתפילת הערב (בנצרות).[1] היה זה שמה של התקוממות עממית של העם בסיציליה נגד שארל ד'אנז'ו מלך נפולי. המרד פרץ ב-30 במרץ 1282 בכנסיית הכס הקדוש לרגל חג הפסחא מחוץ לעיר פלרמו. החל מ"צלצול הפעמונים" בכנסייה זו, נרצחו אלפי חיילים צרפתיים במשך שישה שבועות. אחת ההשערות לסיבת פרוץ המרד טוענת שכאשר תושבי סיציליה חגגו את הפסחא, קבוצה של קצינים צרפתיים בקשו להצטרף אליהם ושתו לשוכרה. סמל בשם דרואה (Drouet) גרר אישה נשואה צעירה מהקהל ונענע את חזיתה. בעלה שהותקף בידי הצרפתי, הרג את הקצין הצרפתי. כאשר שאר הקצינים קמו להגנתו, הקהל הסיציליאני הרג אותם. אז, לפי האגדה, אמהּ של האישה החלה לזעוק "מיה פיא", בניב סיציליאני "הבת שלי" ומכאן המקור של המונח מאפיה.
המושג "מאפיה" מכוון כיום לכל קבוצה גדולה של אנשים העוסקת בפשע מאורגן (המאפיה הרוסית, היאקוזה היפנית והטריאדות הסיניות) אבל עדיין רוב הפעמים מיוחס לארגון הסיציליאני/אמריקני המקורי.
אומרטה (Omerta) הוא מנהג של אי שיתוף פעולה עם השלטונות. נוהג זה מקובל למדי בחברות בהן אין אימון בשלטון. עובר על "חוקי האומרטה" על פי מנהג המאפיה הסיציליאנית יתגלה תוך זמן קצר בשדות עם הלשון הכרותה בפיו - אחד השיטות להמחיש את החטא ועונשו.
[עריכה] היסטוריה
יש טענה שהתנועה המשיכה להתקיים עד ימי הביניים, אז הצטרפו לוחמים אלה להגנת האי מפני הטורקים והנורמנדים שהקיפו את האזור.
המאפיה המודרנית התחילה לפעול במאה ה-19 בשם "קוזה נוסטרה" (העניין שלנו) כארגון שהגן על בעלי אחוזות עשירים תמורת תשלום ולאחר מכן סחט אותם תמורת דמי חסות וכופר נפש. המאפיה הופיעה מאזור סיציליה שהוא עדיין המרכז שלה. היא התמקדה באזור בו גרו עשירי סיציליה עד לאזור החורשות ליד פאלרמו.
פאלרמו הייתה המרכז של האי המרוחק למדי ובעל חשיבות משנית (בעיני המעמדות השולטים באיטליה), כוחו ועושרו עזרו לבסס את המאפיה ולפתח את פעולותיו: היטלי הגנה ("פרוטקשן"), רצח, שליטה טריטוריאלית ואיחוד עם כנופיות. לכן, בצורה איטית אך בטוחה, המאפיה החלה לבסס את עמדתה בשלטון המקומי. הסכמי שותפות וחוזים בין המאפיה לבעלי הקרקעות היו שכיחים. המאפיה נזקקה לבעלי הקרקעות באותה מידה שהם נזקקו למאפיה. השלטון המקומי היה לעתים קרובות מעורב גם הוא בסידורים אלו. המאפיה נהפכה לראשות הכנופיות, האנשים שעבדו והאנשים ששלטו בנכסים, ומתוך בסיס הכוח שלהם גדול להיקף בינלאומי שצמח מאזור זה.
המאפיה התפשטה גם לארצות הברית בזמן ההגירה של תחילת המאה ה-20 מאיטליה.
המאפיה התחילה לצבור תאוצה בארצות הברית, עד סדרה של חקירות FBI בשנות ה-70 וה80 שהורידו את השפעתה של המאפיה. המאפיה גם הפכה להיות חלק מהתרבות ונכנסה לסרטים, תוכניות טלוויזיה ואפילו פרסומות.
[עריכה] החלשה והתעוררות
במרוצת השלטון הפשיסטי של מוסוליני באיטליה הוצאה לפועל מלחמת חורמה במאפיה. התובע הכללי של האי קסרי מורי (Cesare Mori) קבל סמכויות מיוחדות להנמכת רמת פעילותם. הוא גרם לרבים מהם להגר לארצות חוץ, בייחוד לארצות הברית. ביניהם ג'וזף בוננו (Joseph Bonanno), המכונה ג'וי בַּנַנַס (Joe Bananas), שמונה לראש המאפיה בארצות הברית. השאר, הועמדו לדין וחלקם הוגלו לאיים הליפריים. כאשר מורי החליט לפעול נגד אנשי המאפיה אשר חדרו להיררכיה הפשיסטית, הוא הודח מתפקידו והשלטון הפשיסטי הכריז כי הרשת הובסה. זאת, למרות שלמוסוליני היה מעריץ בולט במאפיה של ניו יורק ויטו ג'נובסה (Vito Genovese). יחד עם זאת נדמה היה כי הרשת העתיקה נחלשה, לפחות על פני השטח.
לאחר התקופה הפשיסטית, המאפיה חזרה לאיתנה אחרי כניעת איטליה לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה בשנת 1945. ארצות הברית נעזרה בקשרים שהיו לאנשי המאפיה עם מולדתם, בעת ההכנות לפלישה לסיציליה בשנת 1943. צ'רלי "לאקי" לוצ'יאנו (Charles "Lucky" Luciano) ואחרים מראשי המאפיה בארצות הברית שהיו בכלא האמריקאי מסרו מידע רב תועלת לקראת הפלישה לאי. המודיעין של הצבא האמריקאי (U.S. military intelligence ) נעזר בהם על מנת להצליח בפלישה ולאחר מכם בהשלמת הכיבוש של האי. בעקבות החיילים האמריקאיים, הגיע מימשל אזרחי על מנת לשלוט על האי. כמובן, הייתה עדיפות באיוש מישרות המימשל ליודעי איטלקית בכלל ולשולטים בניב הסיציליאני בפרט, אשר קשה להבנה גם בקרב יודעי השפה האיטלקית. לאקי לוצ'יאנו הפעיל את השפעתו ופיקח כי לא יבצעו חבלות בנמלי סיציליה, אשר שימשו עורק תחבורה חיוני לאספקת מזון ונשק לחיל הפלישה האמריקאי לסיציליה. החבלות תוכננו על ידי מדינות הציר, איטליה וגרמניה, אשר היו במצב מלחמה עם בעלות הברית.
השרותים האסטרטגיים של ארצות הברית (The U.S. Office of Strategic Services), ובראשם הסי.אי.אי. (CIA), הירשו למאפיה לבסס מחדש את מעמדם החברתי כלכלי באי, למצב המוגדר כאנטי רשות ממשלתית. וכך, בשנות ה-60חזרה המאפיה למעמדה הקודם והוקמה מחדש רשת המאפיה. יש לכך ביטוי בקטעים אחדים של סדרת סרטי הסנדק.
[עריכה] ארצות שבהן חשודה פעילות מאפיה
הרשימה הבאה היא של מדינות שבהן חשודה, או ברורה, פעילות של ארגון מאפיה. בדרך כלל, כל קבוצה מכל ארץ קושרת קשרים עם קבוצות מארצות אחרות. לקבוצות רבות קשרים עם המאפיה האיטלקית.
[עריכה] המאפיה בעולם הבידור
סדרות וסרטים רבים הוקדשו לנושא המאפיה, ביניהם:
- הסנדק - הטרילוגיה המפורסמת בנושא המאפיה.
- כלבי אשמורת, ספרות זולה, קיל ביל, ג'קי בראון ורומן על אמת - סרטיו של הבמאי קוונטין טרנטינו.
- הסופרנוס - סדרת טלוויזיה הסוקרת את חייו של ראש משפחה במאפיה.
- החבר'ה הטובים - סרט המבוסס על סיפור חייו של המאפיונר הנרי היל מכניסתו לעולם הפשע המאורגן ועד להפיכתו לסוכן מטעם ה-FBI.
- הסרט ללכת על הכל וסרט ההמשך ללכת על הכול 2 - בנושא המאפיה
- הסרט בואו נדבר על זה וסרט ההמשך בואו נדבר על זה פעם שנייה - סרט על מאפיונר שנזקק לטיפול פסיכולוגי והייחס בין התרפיסט למאפיונר.
- Mafia - The City Of Lost Heaven - אחד ממשחקי המחשב המצליחים והפופולרים ביותר בנושא.
- הבורר סדרה ישראלית המספרת על משפחת פשע ישראלית.
- קזינו- סרט הסוקר את חייהם של 2 חברים במאפיה ואת קורותיהם בלאס-וגאס של שנות ה-70.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ האירוע קיבל תעודה גם על ידי אופרה שחוברה לכבודו בימי " התחיה הלאומית האיטלקית" היא RISORGIMENTO - זה תאם את רוח התקופה בה חוברה האופרה - המחצית השנייה של המאה ה-19
