השבת השחורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בשבת השחורה בארץ ישראל. אם התכוונתם למשמעויות אחרות של מושג זה, ראו השבת השחורה (פירושונים).
השבת השחורה - כינוי שניתן ליום שבת, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים (תל אביב, ירושלים, חיפה, רמת גן, נתניה ועוד) קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו. המבצע, שכונה על ידי הבריטים "אגאתה" היה גרסה מצומצמת של "מבצע ברודסייד", אותו תכננו הבריטים זמן מה לפני כן במטרה לשבור את כוחו של הפלמ"ח, להשאיר את ההגנה ללא הנהגה, ולמצוא מסמכים שיוכיחו את פעולותיה הלא חוקיות של הסוכנות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע למבצע
פעולה זו של הבריטים באה בעקבות פעולות נרחבות אחדות של תנועת המרי העברי, שהבולטת בהן הייתה ליל הגשרים. כבר למחרת ליל הגשרים, ביצע הצבא הבריטי חיפושים נרחבים בקיבוצים מצובה ובית הערבה שבצפון ים המלח בחשד ששימשו כבסיס יציאה לפעולות ליל הגשרים. למחרת צרו הבריטים על קיבוץ כפר גלעדי.
אמנם הבריטים תכננו את מבצע ברודסייד בסודיות, אך פרטי התוכנית הגיעו לש"י בזכות צבי זהבי. זהבי, תושב ראשון לציון, קיבל מקצין חינוך של החטיבה הבריטית שחנתה בבסיס סרפנד (צריפין) את המסמך ובו היעדים לחיפוש, ורשימה של 5,000 מבוקשים. צבי זהבי העביר את המידע תוך סיכון עצמי רב, ובזכות הוצאת המסמך קיבלו רבים מראשי היישוב התראה בזמן והם הסתתרו ולא נאסרו. כמו כן, הועבר חלק מהנשק למקומות מסתור אחרים.
מפקדת ההגנה פרסמה את פרטי התוכנית בתחנת השידור שלה קול ישראל, בתקווה שחשיפת התוכנית תמנע את ביצועה. אך הבריטים לא נרתעו מהחשיפה המוקדמת.
[עריכה] מהלך המבצע
במבצע השתתפו 17,000 חיילים, ובסך הכול נעצרו בו יותר מ-2700 איש, שהועברו ברובם לרפיח ובחלקם למחנות המעצר בעתלית ובלטרון.
בירושלים, נתפסו בנייני הסוכנות היהודית וחברי ההנהלה שהיו מזוהים עם הקו האקטיביסטי - משה שרת, יצחק גרינבוים, דב יוסף, דוד רמז והרב י.ל. פישמן (מימון) - נעצרו. דוד בן-גוריון, ששהה באותו הזמן באירופה, ניצל ממאסר. כמו כן, החרימו הבריטים מסמכים רבים, שהובלו בשלוש משאיות גדולות למלון המלך דוד בירושלים, שם שכנה מזכירות הממשלה והמפקדה הראשית של הצבא. מסמכים אלו הוכיחו בעליל את חלקה של הסוכנות היהודית בהנהגת תנועת המרי העברי.
בקיבוץ יגור נערכה סריקה יסודית, כנראה בעקבות מידע מוקדם שהיה לסורקים על המצאות מחסני נשק במקום. ואכן, בתום שבוע נמצא ("סליק") ובו נשק ותחמושת רבים: יותר מ-300 רובים, 100 מרגמות למעלה מ-400,000 כדורים ו-78 אקדחים. זמן מה לאחר מכן, הצליחו אנשי ההגנה להשיג בחזרה כ-80% מהנשק, תמורת שוחד של כ-1000 לירות.
בקיבוץ מזרע פרצו החיילים למטה הפלמ"ח והחרימו מסמכים רבים, בהם כרטסת הפלמ"ח שהייתה כתובה בצופן שאותו לא הצליחו הבריטים לפענח.
הפלמ"חניקים מגבעת-חיים התכוננו באותה שבת לחג תנובת החלב במשק, כאשר בשעה 5 לפנות בוקר הקיפו את הקיבוץ שריוניות בריטיות ועשרות חיילים תפסו סביבו עמדות וחיכו שם לאות כדי להסתער ולערוך בתוכו חיפושים אחרי נשק בלתי-חוקי. אנשי פלוגה ה' ניסו להסוות במהירות את ה"סליקים" שהיו פזורים ברחבי הקיבוץ.
מחשש לשפיכות דמים, קבעה מפקדת ההגנה כי ההתנגדות לחיפושים תהיה סבילה בלבד. בקיבוצים עין חרוד תל יוסף פתחו הבריטים באש ממנה נהרגו שלושה אנשים.
[עריכה] תגובת היישוב היהודי
"תנועת המרי העברי" תכננה פעולות גמול אחדות בעקבות "השבת השחורה", אך פנייתו של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, מנעה פעולות אלה. משה סנה, שהיה ראש המפקדה הארצית של ההגנה, התפטר מתפקידו לאות מחאה. במכתב לבן-גוריון הציג סנה את עמדתו:
- "לא ראיתי ואינני רואה בהתקפה זו של ה-29 ביוני, הנמשכת למעשה עד היום הזה, לא אסון ולא כישלון. אדרבה, ההתקפה הוכיחה כי השלטון רואה בכוחנו הפעיל גורם רציני, ולכן הוא הגיע לכלל מסקנה, שהוא מוכרח את הכוח הזה לשבור. ההיגיון המדיני חייב להפעיל שוב את כוחנו מיד לאחר ה-29 ביוני, כדי להוכיח, כי כוחנו לא נשבר ואף רצוננו להשתמש בו לא נשבר."
מתוך חשש קיומי לקיומן של המחתרות היהודיות בארץ ישראל, החליטו ראשי "תנועת המרי" לשנות את עמדתם לבדלנית, תוך מתן דגש על הפעלת לחץ בינלאומי בשילוב הגברת הפעילות לעלייה והתיישבות בארץ. הנהגת התנועה קבעה איסור על ניהול פעילויות טרור כנגד הבריטים. חרף זאת, ב-22 ביולי 1946, החל האצ"ל, בביצוע פעולת גמול: פיצוץ מלון המלך דוד. לאחר הפעולה, שעלתה בחייהם של 91 קרבנות: יהודים, ערבים ובריטים, הוחלט על פירוק "תנועת המרי העברי", מתוך תפישה כי המחלוקת במדיניותם של ההגנה למול האצ"ל והלח"י, לא ניתנת לגישור.
בחקירה שערכו אנשי הש"י ביגור, העידו כמה מילדי הקיבוץ כי הבחינו במהלך הפעולה הבריטית בעולים מצ'כוסלובקיה - אוטו פרוינד וברנרד פפנק, משוטטים בקיבוץ, לבושים במדי צבא בריטי. השניים נחטפו על ידי ההגנה ב- 3 ביולי 1946 ועונו בחקירתם במטרה להודות בשיתוף פעולה עם הבריטים, פרוינד הוכיח כי לא היה בקיבוץ כלל ושוחרר, ואילו על פפנק (פלגי) הוטל עונש מוות, אולם הוא הצליח להמלט וחזר לצ'כוסלובקיה, משם עלה בשנית ב-1964 לישראל.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מרדכי נאור, השבת השחורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יהודה לפידות, "השבת השחורה", באתר "דעת"
- השבת השחורה, באתר האצ"ל
- "השבת השחורה" באתר "ההגנה"
- אוסף ציורי מים של הצייר יעקב (יעקוש) זן, מקיבוץ עין החורש, שנכלא בשבת השחורה, במחנה המעצר בלטרון
