הנרי קיסינג'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הנרי קיסינג'ר
הנרי קיסינג'ר
למניין	מזכיר המדינה ה-56 של ארצות הברית
תקופת כהונה	22 בספטמבר 1973 - 20 בינואר 1977
הקודם בתפקיד	ויליאם רוג'רס
הבא בתפקיד	סיירוס ואנס
מקום לידה	פירט, גרמניה
מקצוע	פרופסור בתחומי מדיניות וממשל
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
תחת הנשיא	ריצ'רד ניקסון, ג'רלד פורד

הנרי אלפרד קיסינג'ר (באנגלית: Henry Alfred Kissinger; נולד ב-27 במאי 1923) הוא מדינאי אמריקאי. נולד בפירט שבגרמניה למשפחה יהודית מסורתית. משפחתו נמלטה בגלל רדיפות הנאצים ב-1938 לארצות הברית.

תוכן עניינים 1 השכלה 2 קריירה פוליטית 3 רקע ואידאולוגיה 4 מספריו 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] השכלה

בוגר אוניברסיטת הרווארד בתחום מדיניות וממשל. עבודת הדוקטורט שלו הייתה בנושא "ארגונה של אירופה אחרי תבוסת נפוליאון". בעקבות עבודתו זו שימש לו מטרניך כמודל של מדינאי היוצר סדר מדיני המבוסס על מאזן כוחות כבסיס ליציבות בעולם. מודל זה שימש אותו בעת כהונתו כשר החוץ של ארצות הברית.

כיהן כפרופסור בתחומי מדיניות וממשל באוניברסיטה החל מ-1962, וכן עמד משנה זו בראש מוסדות ומכונים בארצות הברית שעסקו בתחומים אלה.

[עריכה] קריירה פוליטית

בין השנים 1955-1968 היה יועצם לענייני ביטחון של הנשיאים ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון. הוא הגיע למעמדו בזכות ספרו "מלחמה גרעינית ומדיניות חוץ", שהפך לספר פולחן לגורמים המשפיעים על האסטרטגיה המדינית באמריקה.

קיסינג'ר המציא את מושג "התגובה הגמישה" במסגרת מלחמה גרעינית, לעומת אלה שהחזיקו באופציה של מה שהוגדר כ"תגובה המאסיבית" שבין מיצגיה היה שר החוץ ג'ון פוסטר דאלס.

כשעלה ריצ'רד ניקסון לנשיאות, שימש קיסינג'ר כראש המועצה לביטחון לאומי ולמעשה היה הקובע המוביל של מדיניות החוץ של ארצות הברית, בהתעלותו על מזכיר המדינה ויליאם רוג'רס. מעמדו זה בא לידי ביטוי בין היתר בעת הסכם סאל"ט 1 (SALT) מ-1969 בנושא הגבלת הנשק הגרעיני. השפעתו על תהליך הדטאנט בין ארצות הברית וברית המועצות הייתה ניכרת. הוא השפיע על ניקסון להתקרב לסין בעת המהלך שלווה במשחק טניס השולחן המפורסם בין ארצות הברית לסין. היה נציג ארצות הברית שחתם ב-1973 בפריז על הפסקת האש שהייתה אמורה לסיים את מלחמת וייטנאם (מה שלא קרה מיד בפועל), כשמולו ישב ראש המשלחת של צפון-וייטנאם, לה דוק תו. על הסכם זה זכה קיסינג'ר לקבל את פרס נובל לשלום (לעומת לה דוק תו שסירב לקבל את הפרס).

בספטמבר 1973 מונה על ידי ניקסון לתפקיד מזכיר המדינה והיה היהודי הראשון שכיהן בתפקיד זה בארצות הברית.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ביצע מה שכונה "מסע דילוגים" כדי להביא להפסקת אש בין ישראל ומצרים. הוא הצליח להביא לידי הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים ובין ישראל לבין סוריה.

לאחר התפטרותו של ניקסון עקב פרשת ווטרגייט המשיך בתפקיד שר החוץ של הנשיא ג'רלד פורד. בתקופה זו היה אחראי למסע דילוגים נוסף בין ישראל ומצרים שבסופו, ב-1975, נחתם הסכם הביניים בין ישראל למצרים. לאחר שפורד הפסיד בבחירות לנשיאות ב-1976 לג'ימי קרטר, חזר קיסינג'ר לקתדרה האקדמאית ושימש כפרשן לאמצעי התקשורת בנושאים על סדר היום בתחום הפוליטיקה. ב-1977 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית.

[עריכה] רקע ואידאולוגיה

תפיסת העולם של קיסינג'ר הושפעה מהדיפלומטיה של מטרניך שניסה לערוך סדר פוליטי חדש באירופה השסועה לאחר תקופת נפוליאון והיה הדמות המובילה בקונגרס וינה ב-1815. המדיניות שלו עוצבה תוך כדי התחשבות במאזן הכוחות הגלובאלי. מאזן כוחות בין המעצמות הוא לדידו הבסיס לשלום עולמי וליציבות בעולם.

הנרי קיסינג'ר היה צריך להתמודד עם רקעו היהודי ובשאלה שעלתה לגביו באיזו מידה הוא יכול להיות אובייקטיבי בשאלות הנוגעות לגורל ישראל ומעמדה במזרח התיכון בו כלולות גם מדינות ערב.

בעת "מסע הדילוגים" שלו לאחר מלחמת יום הכיפורים זכה דווקא להפגנות מחאה נגדו בישראל, כשהמסר בהם היה שהוא כיהודי מוביל למהלכים הפוגעים בישראל. "MR KISSINGER NO" היה מנוסחי השלטים שהונפו אז נגדו. תגובתו האירונית אז הייתה "טוב לפחות שהם פונים אלי בתואר מר!". קיסינג'ר גם טבע את המימיקה האלמותית, שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים.

זכור בכיו בשידור בטלוויזיה האמריקאית לאחר רצח יצחק רבין, שידור בו הספיד את רבין באופן חם ונרגש במיוחד.

[עריכה] מספריו

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הנרי קיסינג'ר

• הנרי קיסינג'ר - נשק גרעיני ומדיניות חוץ; תירגם יוסף עוזיאל, תל אביב: הוצאת סדן, 1969.
• הנרי א. קיסינג'ר - מדיניות החוץ האמריקאית; תירגם יוסף עוזיאל, תל אביב: עם עובד, תשל"ה 1974.
• הנרי קיסינג'ר - שנותי בבית הלבן; תירגם אהרן אמיר. תל אביב: ידיעות אחרונות, תשמ"א 1980.
• הנרי קיסינג'ר - משבר: ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם. הוצאת שלם, 2004.
• הנרי קיסינג'ר - דיפלומטיה, הוצאת שלם, 2007.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אבי פרימור, ההיסטוריה על פי הנרי קיסינג'ר, בעיתון הארץ
• ארנה קזין, מי אתה, הנרי קיסינג'ר, בעיתון הארץ