מדליית החירות הנשיאותית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדליית החירות הנשיאותית היא אחד משני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארצות הברית (השני הוא מדליית הזהב של הקונגרס). תפקידה להכיר ב"תרומה משובחת במיוחד לביטחון או לאינטרס הלאומי של ארצות הברית, שלום עולמי, לתרבות או יוזמות ציבוריות או פרטיות אחרות".
המדליה הוכרזה לראשונה על ידי הנשיא הארי טרומן ב-1945, כדי לכבד בה כמה מוותיקי מלחמת העולם השנייה. הענקת המדליה חודשה והורחבה בצו נשיאותי של ג'ון קנדי ב-1963. היא מוענקת מאז פעם בשנה, ב-4 ביולי או בסמוך לו, או מעת לעת לפי שיקול דעתו של הנשיא.
מקבלי המדלייה נבחרים על ידי הנשיא מיוזמתו או על פי המלצה. המקור העיקרי להמלצות היא מועצה העוסקת בפרסים על שירות ציבורי מכובד, שנוסדה בכח אותו צו של קנדי.
אדם יכול לזכות במדליה יותר מפעם אחת: ג'ון קנת גלבריית קיבל אותה פעם אחת מהנשיא טרומן ופעם נוספת, חמישים וארבע שנים לאחר מכן מהנשיא ביל קלינטון. גם אלסוורת' באנקר וקולין פאוול זכו לכבוד הכפול.
רשימת מקבלי הפרס ארוכה. היא כוללת אישים מכל תחומי החיים: בדרנים כבוב הופ ולוסיל בול; מדענים כיונה סאלק ואדוארד טלר לצד עיתונאים כוולטר קרונקייט ואדוארד מורו ושופטים כארתור גולדברג, ואף פוליטיקאים כדיק צ'ייני והנשיא לינדון ג'ונסון. כעניין של שגרה מעניקים נשיאים את המדליה לחברים בולטים של מפלגתם. מצב שכיח אחר הוא הענקת המדליה לאישים ידועים הנוטים למות, כמו במקרה של ג'ון פוסטר דאלס. במקרים נדירים יותר היא מוענקת לאחר המוות, כפי שהוענקה למשל לנשיא קנדי עצמו.
ב-15 בדצמבר 2006 קיבל ח"כ לשעבר נתן שרנסקי את המדלייה מידי ג'ורג' בוש, והיה לישראלי הראשון וללא אמריקני הרביעי, אחרי נלסון מנדלה, האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והאם תרזה, שקיבל את שני העיטורים האמריקניים החשובים ביותר של הנשיא והקונגרס - מדליית הזהב של הקונגרס ומדליית החירות הנשיאותית.
