היסטוריה של הסחר הבינלאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה מועמד לאיחוד לתוך הערך סחר בינלאומי ערך זה דן בנושא של הערך סחר בינלאומי וככל הנראה מוסיף עליו מידע. מסיבה זו, ייתכן שיש לאחד את שני הערכים. (דיון)

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: יש צורך להפוך מנקודות לפסקאות או לחילופין להחליף את שם הערך ל"נקודות ציון בסחר הבינ"ל", אירופוצנטריות, נפסק באמצע המאה ה-19. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

להלן תקופות ואירועים משמעותיים בהיסטוריה של הסחר הבינלאומי (לגבי התקופות לפני צמיחתן של מדינות הלאום, המונח סחר בינלאומי מתייחס פשוט למסחר בין אזורים גאוגרפיים מרוחקים):

תוכן עניינים 1 הסחר הבינלאומי בעת העתיקה 2 הסחר הבינלאומי בימי-הביניים 3 הסחר הבינלאומי בעת החדשה 3.1 1775-1500 3.2 1843-1776

[עריכה] הסחר הבינלאומי בעת העתיקה

• באלף השלישי לפה"ס הופיעו לראשונה נתיבי סחר בינלאומי; הם שימשו למסחר בין השומרים שבארם נהריים לתושבי עמק האינדוס שבדרום אסיה. באותה אלף המצרים ייבאו לארצם חומרים ששימשו לייצור תכשיטים.
• באלף הראשון לפה"ס הפיניקים שלטו על הסחר הבינלאומי בים התיכון והקימו לחופי ערי-מסחר ותחנות מסחר. הם גם הרחיקו עד לחופי בריטניה לייבוא בדיל, ששימש לייצור ברונזה.
• מהמאה ה-5 לפה"ס התקיים סחר בינלאומי בתבלינים, שיובאו לאירופה מארצות המזרח, בין השאר מסין.
• במאות ה-1-2 לפה"ס שגשג הסחר הבינלאומי לחופי האוקיינוס ההודי והים הערבי; גם הרומאים היו שותפים למסחר באמצעות הפרובינקיות המזרחיות שלהם.
• מסוף המאה ה-5, עם נפילת האימפריה הרומית והיחלשותן של הערים, במערב אירופה השתרר חוסר-יציבות, שפגע קשות במסחר.

[עריכה] הסחר הבינלאומי בימי-הביניים

• במאות ה-10-7 סוחרים יהודים, הרדהנים, שלטו על המסחר בין אירופה הנוצרית למזרח התיכון המוסלמי.
• במאות ה-11-8 הויקינגים המערביים שלטו על המסחר בים הצפוני, ואילו הויקינגים המערביים, הורנגים, על המסחר עם רוסיה.
• במאה ה-13 עיר-המדינה של ונציה שגשגה הודות לשליטתה על המסחר בים התיכון.
• במאות ה-17-13 ברית ערי הנזה שלטה על המסחר במרבית צפון אירופה ובאגן הים הבלטי.
• 1498 - וסקו דה גמה חידש את הסחר הבינלאומי בתבלינים בין אירופה לדרום אסיה.

[עריכה] הסחר הבינלאומי בעת החדשה

[עריכה] 1775-1500

• ~1588-1500 - אנטוורפן, הייתה מרכז הסחר בצפון-מערב אירופה.
• 1580 - ספרד מספחת את פורטוגל והופכת לבעלת המונופול הסחר הבינלאומי בתבלינים, שמיובאים מ"הודו המזרחית" (דרום-מזרח אסיה); הספרדים ניצלו את כוחם הצבאי כדי לא לאפשר להולנד, מעצמת הסחר הימי בהתהוות, דריסת רגל בסחר בתבלינים. המונופול אפשר לספרדים להעלות את מחירי התבלינים בסחר שלהם עם אירופה.
• 1588 - בעקבות כניעתה של אנטוורפן לספרדים, אמסטרדם הופכת למרכז הסחר של צפון-מערב אירופה.
• 1592 - יפן מייסדת מנגנון רישוי של סוחרים במסגרת המאבק במבריחים ושודדי-ים.
• 1602 - מוקמת חברת הודו המזרחית ההולנדית.
• 1604 - הוגו גרוטיוס ההולנדי מפרסם את חיבורו "Mare liberum" ("הימים החופשיים"), שבו הניח את יסודות התפישה, שלפיה הים צריך להיות שטח בינלאומי משותף, שבו אוניות של כל אומות העולם יפליגו בחופשיות למטרות מסחר. הפרלמנט האנגלי נוטה לאמץ את גישת הסחר החופשי, אך מתנגד לזכויות הפלגה בלתי-מוגבלות; האנגלים חוששים שלא יוכלו להתחרות בהולנד - מעצמת הסחר הימי של המאה ה-17.
• 1651 - הפרלמנט האנגלי מקבל את "חוק ההפלגה"; החוק אסר על ספינות סחר שלא היו אנגליות, או לא השתייכו למדינה שייצאה את הסחורות שעליהן, להפליג בשטח הימי של אנגליה.
• 1654-1652 - מלחמת אנגליה-הולנד הראשונה; האנגלים פתחו במלחמה כדי ליישם את "חוק ההפלגה" ולהרחיק ספינות סחר הולנדיות מקרבת בריטניה.
• 1654 - הולנד מנוצחת במלחמה הימית ונאלצת לקבל את מגבלות החוק האנגלי בהסכם ווטסמינסטר.
• 1667-1665 - מלמחת אנגליה-הולנד השנייה; המלחמה פרצה בגלל הרצון האנגלי להשתלט על הנתיבים הימיים של הסחר הבינלאומי, שהיו ברובם בידיה של הולנד. בנוסף לכך, אחיו של המלך האנגלי צ'ארלס השני - ג'יימס, שהיה בין השאר ראש חברת אפריקה המלכותית, רצה להשתלט על אחזקותיה של חברת הודו המזרחית ההולנדית ועל המושבות היצאוניות של הולנד באפריקה. האנגלים גם חששו, שההולנדים ירחיבו את המונופול שלהם על הסחר מ"הודו המזרחית" לדרום הודו, אחרי שגירשו משם את הפורטוגלים.
• 1667 - אחרי פעולה מוצלחת של נחתים הולנדים בסמוך ללונדון, המלחמה מסתיימת כאשר ידם של האנגלים על התחתונה. נחתם הסכם ברדה; לא רק שהאנגלים לא השיגו את מטרותיהם במלחמה, אלא אף נאלצו להגמיש את "חוק ההפלגה" מ-1651 לטובתם של סוחרים הולנדים.
• 1685 - האנגלים ייסדו את תחנת המסחר הראשונה שלהם ב"הודו המזרחית" (דרום-מזרח אסיה) - על האי סומטרה.
• 1713 - במסגרת הסכם אוטרכט, שסיים את מלחמת הירושה הספרדית, השתפרה מעמדה של בריטניה כמעצמת סחר ימית; צרפת השלימה עם שליטתה של חברת מפרץ הדסון הבריטית בניו אינגלנד ודרום-מזרח קנדה ועם המונופול של החברה הזאת על סחר הפרוות ממזרח קנדה. בנוסף לכך, ספרד הסכימה שגם סוחרים בריטים יספקו עבדים אפריקאים למושבות הספרדיות שביבשת אמריקה במשך 30 השנים הבאות.
• 1733 - בפרלמנט הבריטי מתקבל "חוק הסוכר והדבשה", המטיל מכס על דבשה שמיובאת מאיי הודו המערבית הצרפתית. מטרת החוק היא שיפור ייצוא הדבשה מאיי הודו המערבית הבריטית. המושבות האמריקאיות התחמקו בדרך-כלל מתשלום מס זה באמצעות תשלום שוחד. לדעת האמריקאים היה מדובר במיסוי ללא מוצדק של נתינים חסרי ייצוג פרלמנטרי.
• 1751 - בנג'מין פרנקלין קורא בחיבורו "תפציות על גידול האנושות ואכלוס הארצות" להכנסת שותף שלישי בייבוא הסחורות למושבות באמריקה. לטענתו, תחרות כזו תמנע מהבריטים למכור למושבות את סחורותיהם מעל מחיר השוק. למרות שלכאורה תמך בסחר חופשי, הוא הושפע מהלך הרוח האירופי במאה ה-18 וקרא גם להנהגת מדיניות מרקנטיליסטית במושבות.
• 1755 - בצרפת פורסם "מסה כללית על טבעו של המסחר", פרי עטו של רישאר קנטיון, מייסד האסכולה הפיסיוקרטית בכלכלה. במסה נמתחה ביקורת על המרקנטיליזם ועל הנחתו שהשגשוג הכלכלי תלוי בעודפים במאזן המסחרי. לטענתו של קנטיון, הדבר החשוב ביותר הוא עודפים בתוצרת החקלאית, שמופנים לייצוא ולהזנה של האוכלוסייה המקומית.
• 1764 - בפרלמנט הבריטי התקבל "חוק הסוכר", שהוריד את תעריפי המכס על ייבוא הדבשה מאיי הודו המערבית הצרפתית. הצעד נעשה כדי להקל על גביית המכס שהונהג ב-1733 האמריקאים בכל זאת ראו בעין לא יפה את המיסוי, מה גם שאיי הודו המערבית הבריטית לא עמדו בביקוש לדבשה והאמריקאים נאלצו להבריח את הסחורה הצרפתית ללא מכס. ההתמרמרות על "חוק הסוכר" והזלזול בסמכות הבריטית היו מניצני המהפכה האמריקאית.
• 1770 - הכלכלן הצרפתי אן רובר ז'אק טורגו מפרס "מכתבים על חירות הסחר בתבואה", שבו דורש להנהיג סחר חופשי בתוצרת החקלאית. לטענתו, סחר חופשי בתבואה יועיל לבעלי האדמות, לאיכרים ולצרכנים כאחד.
• 1774 - טורגו, כשר האוצר של צרפת, פרסם צו שביטל את המכסים על התבואה והמשיך ברפורמות אחרות; רפורמות אלה פגעו באנשי חצר שנהנו ממונופולים במסחר ובבורגנים שהרוויחו ממדיניות מרקנטיליסטית. כוחות אלה אילצו אותו להתפטר כעבור שנתיים. הקפאון הכלכלי אחרי לכתו החיש את המהפכה הצרפתית.

[עריכה] 1843-1776

• 1776 - אדם סמית' פרסם את "עושר העמים", שבו הוטל ספק בתבונתו של המרקנטיליזם. הוא טען שהתמחות העובדים במשימות שונות מועילה לכלכלה לא פחות מפעילות עסקית של חברות הסחר. סמית' חשב, שחלוקת העבודה בכל מדינה מוגבלת בהתאם להיקף המצומצם של הביקושים בשוק המקומי, שלא מחייב ייצור המוני; לפיכך, חלוקת עבודה נכונה תלויה בגישה חופשית לשווקים רבים ככל האפשר. לדעתו, ככל שהביקושים יהיו רבים יותר, הייצור יתייעל יותר על ידי התמחות גוברת, שמצידה תגרום לחלוקת עבודה יעילה. סמית' גם טען, שכל ניסיון לשליטה רציונלית בייבוא וייצוא הוא רמייה, שמיטיבה עם תעשיות מסוימות על חשבון האינטרסים המסחריים של כלל האומה.
• 1799 - חברת הודו המזרחית ההולנדית, לשעבר חברת הסחר הגדולה בעולם, פושטת את הרגל. אחת הסיבות לכך הייתה התחרותיות של הסחר החופשי.
• 1815 - בפרלמנט הבריטי מתקבלים חוקי הדגן, שמטילים מכס על ייבוא הדגנים לבריטניה; מטרת החוקים היא להגן על האינטרסים המסחריים של בעלי הקרקעות הבריטים. חקיקה זו נחשבת לגילוי השיא של המרקנטיליזם הבריטי.
• 1816 - הקונגרס האמריקאי הטיל לראשונה מכסי-מגן על מוצרי תעשייה מיובאים; מטרת החקיקה הייתה לסייע לתעשייה האמריקאית הצעירה בתחרותה עם מוצרי תעשייה בריטים, שמחיריהם ירדו מ-1812. הסיבה לכך הייתה המיתון הכלכלי באירופה עם סיומן של המלחמות הנפוליאוניות.
• 1817 - ג'יימס מיל, רובטר טורנס ודייוויד ריקרדו, הציגו את תאוריית היתרון היחסי, שלפיה סחר חופשי מטיל עם המדינות הלא-מתועשות כמו עם המדינות המתועשות (כאשר יצרנית בלתי-יעילה שולחת את הסחורה שהיא מיטיבה לייצר לארץ שיכולה לייצר אותה ביתר יעילות, שתי הארצות יוצאות נשכרות). בחיבורו "אודות הכלכלה הפוליטית והמיסוי", ריקרדו הציג דוקרטינה כלכלית, שעד ימינו נחשבת לקיצונית ביותר בהתנגדותה להתערבות הממשלה בכלכלה.
• 1824 - הקונגרס האמריקאי העלה את תעריפי המכס שהוטל ב-1816 על מוצרי תעשייה מיובאים.
• 1828 - בקונגרס האמריקאי התקבל חוק מכס חדש, שנועד להקשות עוד יותר על ייבוא מוצרי תעשייה מבריטניה. בתגובה למכס, הבריטים צמצמו את ייבוא הכותנה מארצות הברית; הדבר פגע במיוחד במדינות הדרום חקלאיות. ג'ון קלהון, סגן הנשיא הדרומי של ארצות הברית באותה תקופה, פרסם במחאה חוברת; הוא טען בה, שלכל מדינה בארצות הברית שמורה הזכות לבטל חוק פדראלי שפוגע בה. בחיבור הופיע גם איום הפרישה של דרום קרוליינה, מדינת-המוצא של קלהון, אם החוק החדש לא יבוטל.
• 1832 - בקונגרס האמריקאי התקבל חוק מכס נוסף, שעדכן את תעריפי המכס על הייבוא התעשייתי מבריטניה. למרות שהחוק החדש היה מתון בהשוואה לחוק המכס מ-1828, הוא גרם לפרוץ "משבר הביטול" בין הממשל הפדראלי למדינת דרום קרוליינה. המשבר החל כאשר דרום קרוליינה אימצה את הצעתו של קלהון והכריזה שחוק המכס הפדראלי החדש בטל ומבוטל בתחומי המדינה הזאת. דרום קרוליינה גם איימה בפרישה מן הברית. "משבר הביטול" העמיק את הקרע בין המדינות השונות בארצות הברית על רקע האינטרסים המסחריים המנוגדים של הצפון המתועש לדרום החלקאי. הקרע הזה הוביל בסופו של דבר למלחמת האזרחים האמריקאית (דרום קרוליינה, שמחתה בחריפות הרבה ביותר נגד חוקי המכס, הייתה גם המדינה הדרומית הראשונה שפרשה מארצות הברית, ב-1860).
• 1833 - "משבר הביטול" החריף עם התקבלותו של "חוק הכוח" בקונרס האמריקאי; החוק הסמיך את הממשל הפדראלי להפעיל במקרה הצורך כוח צבאי לאכיפת חוק המכס מ-1832. כדי לבלום את ההידרדרות לאלימות, הסנאטור הנרי קליי ניסח הצעת פשרה; על פי ההצעה, כל מכסי-המגן, ששיעורם עולה על 20% אחוז משווי הסחורה המיובאת, יורדו עד 1842 לשיעור שנקבע בחוק המכס מ-1816. ההצעה התקבלה בצורת חוק מכס חדש.
• 1842-1840 - מלחמת האופיום הראשונה; בריטניה תקפה את סין בתגובה להשמדת האופיום, שהוחרם מהסוחרים הבריטים בסין. ייצוא הסם היה חשוב לבריטים, כי זה איזן את הגרעון במאזן המסחרי שלהם עם סין.
• 1841 - הכלכלן הגרמני פרידריך ליסט פרסם את "השיטה הלאומית של הכלכלה הפוליטית"; בחיבור זה הוא שלל את ההשוואה בין יחידים למדינות בכל הקשור למסחר. ליסט חשב, שהשיטה הכלכלית הטובה ביותר לכל מדינה בתחומה היא שיטת השוק החופשי; לעומת זאת, סחר חופשי בין מדינות מכשיל לדעתו את תיעושן של המדינות החקלאיות. ליסט סבר, שמדינה מתפתחת שסוחרת ללא מגבלות עם מדינה מתועשת, תיקלע לקיפאון כלכלי, שכן ייבוא המוני של מוצרי תעשייה יבלום את התפתחות הכושר היצרני שלה; לפיכך, ליסט תמך בהגנה על התוצרת התעשייתית של המדינות החקלאיות באמצעות מכסי-מגן, עד אשר מדינה זו תהפוך למתועשת. הוא השווה בין פרק-זמן, שבו מדינות בתהליך תיעוש זקוקות להגנה פרוטקציוניסטית, לתקופת-חיים אנושית המוקדשת לחינוך. ליסט הכיר ביתרונותיו של סחר בינלאומי חופשי וקרא להחזרת השיטה אחרי ש"החינוך התעשייתי" של גרמניה תושלם.
• 1842 - אחרי שהבריטים כבשו את שנגחאי, מלחמת האופיום הראשונה הסתיימה בכניעתה של סין. הסינים נאלצו לחתום על חוזה חוזה נאנקינג, שהפלה אותם לרעה; הוא העניק לסוחרים הבריטים תנאי מסחר עדיפים וגישה חופשית לשווקים חדשים בקיסרות. חוזה נאנקינג היה נקודת ציון חשובה בהיסטוריה המסחרית והפוליטית של סין; הוא עודד מעצמות נוספות לנצל את חולשתה של סין כדי לחתום איתה על חוזים בלתי-שוויוניים.