ברית ערי הנזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברית ערי הָנזֶה (Hanse בגרמנית) הייתה ברית של ערי מדינה בצפון אירופה ובאגן הים הבלטי, אשר התאגדו מסוף המאה ה-12 מטעמים מסחריים בעיקר.

במאות ה-17-13, שלטה ברית הערים על כל אזור צפון אירופה, הים הבלטי ודרום הים הצפוני. הקמתה מהווה נקודת מפנה בתולדות צפון אירופה; לפניה לא היה מסחר בינלאומי של ממש באזור. הברית שינתה את פני הדברים ושמה את הערים החברות על מפת הכלכלה העולמית.

מספר הערים שנכנסו לארגון לתקופה קצרה ואז יצאו ממנו, או שקיבלו תוארי משנה של "ערי הנזה נספחות", גדול מאוד; לפיכך לא ניתן ליצור רשימה מדויקת של כל ערי הנזה בכל הזמנים. שמונה ערים בלבד נשאו את התואר הרשמי "עיר הנזה", ונותרו ערי הנזה לכל אורך חיי הארגון: המבורג (Hamburg), ברמן (Bremen), ליבק (Lübeck), גרייפסוולד (Greifswald), ויסמר (Wismar), רוסטוק (Rostock), דמין (Demmin) ושטראלזונד (Stralsund).

[עריכה] תחילת הדרך

המושג הנזה במובן של גילדת סוחרים הוזכר לראשונה בכתב בשנת 1267, אם כי גילדות הוקמו כבר לפני כן. מטרתן הייתה להקים קשרי מסחר עם ערים רחוקות, במיוחד באזור הבלטי, אשר היה עשיר באוצרות טבע, כגון עץ וחיטה. הגילדות פעלו לקבלת היתרים מיוחדים והטבות לחבריהן; לדוגמה, גילדת סוחרי קלן הצליחה בשנת 1157 לשכנע את הנרי השני, מלך אנגליה, להעניק לה זכויות מיוחדות בשיווק מוצריה ובקניית סחורות במדינה זו.

בהדרגה החלו גילדות מערים שונות להקים ארגוני-על כדי לחזק את האינטרסים שלהן. ב-1356 התכנסו בליבק נציגיהן של שמונה ערים בצפון גרמניה והקימו את ברית ערי ההנזה באופן רשמי. ליבק, אשר באותה תקופה הייתה העיר הגדולה בצפון גרמניה, שימשה כמפקדת הארגון עד לפירוקו.