פרידריך ליסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

פרידריך ליסט (6 באוגוסט 1789 - 30 בנובמבר 1846), כלכלן גרמני, נחשב לכלכלן מוביל בכלכלה העולמית אשר דגל בשיטה הלאומית ועליה גם כתב את ספרו המפורסם "השיטה הלאומית של הכלכלה הפוליטית".

ליסט נולד במחוז וירטמברג, בחלקה הדרום מערבי של גרמניה.

ליסט הושפע רבות מאלכסנדר המילטון, שהיה שר האוצר הראשון של ארצות הברית שאופן פעולתו ודרך חשיבתו הייתה מנוגדת ואף ביקורתית ביותר כלפי הדוקטרינה של אדם סמית. ליסט המשיך את דרך חשיבתו שהייתה במיוחד נגד העיקרון הכלל עולמי העכשווי של השיטה הכלכלית שעליה הוא מחה ואשר הייתה קשורה בקשר הדוק לדוקטרינת השוק החופשי, אותו עקרון שסמית פיתח וקידם. ליסט שם דגש על הרעיון הלאומי והתעקש על הצרכים המיוחדים של כל אומה בהתחשב בנסיבות ובעיקר ברמת התפתחותה. השפעתו של ליסט על התפתחות אומות הייתה משמעותית ביותר, כך יפן לדוגמה במאה ה-19 נהגה לפי המודל שלו.

ליסט מדורג מבחינה היסטורית באחד מהמקומות הגבוהים ביותר במחשבה הכלכלית. ספרו העיקרי שפורסם ב 1841 תורגם לאנגלית כ"השיטה הלאומית של הפוליטיקה הכלכלית" ולמעשה פיתח אסכולה שקיימת עד היום. עד 1914 ליסט וקרל מרקס היו שני הכלכלנים והתאורטיקנים הגרמנים המשפיעים ביותר. ליסט למעשה רתם את הלאומיות הגרמנית לאיחוד הכלכלה הגרמנית תוך כדי שהוא מתחשב ברמת התפתחותה המדינית כלכלית וכמובן גם בצרכיה של גרמניה. על ידי מערכות של חינוך מקצועי אותם הציע ורעיונו לגבי מערכת רכבות מסועפת הביא לאיחוד גרמניה כולה. בעקבות אנגליה בתקופתה המרקנטיליסטית ולא בעקבותיו של אדם סמית. כך למעשה תמך ליסט בתורה המרקנטיליסטית תוך שהוא שולל מכל וכל את הלסה פר (Laissez faire). וכך גם קרא לגרמניה להגביל את המסחר הבינלאומי המבוסס על ייבוא ולהגדיל את ייצואה וכך צרכיה יענו באופן טוב יותר. ליסט ראה את המרקנטיליזם כהקזת כספה וזהבה של האומה, ולכן תמך במחסומים לסחר בדמות מסים ומכסים ובמיוחד מכסי מעבר.

ב-1841 פרסם ליסט את "השיטה הלאומית של הכלכלה הפוליטית"; בחיבור זה הוא שלל את ההשוואה בין יחידים למדינות בכל הקשור למסחר. ליסט חשב, שסחר חופשי בין מדינות מכשיל את תיעושן של המדינות החקלאיות. ליסט סבר, שמדינה מתפתחת שסוחרת ללא מגבלות עם מדינה מתועשת, תיקלע לקיפאון כלכלי, שכן ייבוא המוני של מוצרי תעשייה יבלום את התפתחות הכושר היצרני שלה; לפיכך, ליסט תמך בהגנה על התוצרת התעשייתית של המדינות החקלאיות באמצעות מכסי-מגן, עד אשר מדינה זו תהפוך למתועשת. הוא השווה בין פרק-זמן, שבו מדינות בתהליך תיעוש זקוקות להגנה פרוטקציוניסטית, לתקופת-חיים אנושית המוקדשת לחינוך. למרות התנגדותו לסחר החופשי הדגיש ליסט שהוא מכיר ביתרונותיו של סחר בינלאומי חופשי וקרא להחזרת השיטה אחרי ש"החינוך התעשייתי" של גרמניה תושלם.

במהלך המאה השמונה עשרה הופיעו התאוריות של האסכולה הפיסיוקרטית והלסה פר בצרפת ובאנגליה, שכפרו לחלוטין בטענות המרקנטיליסטיות. הוגים כרישר קנטיון ואדם סמית טענו כי מחסומי הסחר לא רק שאינם מועילים לצבירת העושר של אומה, הם גורמים לדלדולו. הפתרון, על כן, טמון ב"לסה פר" ו"לסה פסה" (laissez passer) מילולית הכוונה ל: תנו לנו לעשות, תנו לנו לעבור, הפחיתו את המכסים ותנו לסחר הבינלאומי להתקיים. פיתוח נוסף לתאוריה העניק דייוויד ריקרדו, שהראה באמצעות עקרון היתרון היחסי שלו כי סחר בינלאומי חופשי מתגמל לא רק את המדינה המפותחת והחזקה כי אם גם את המדינה החלשה והמפותחת פחות. לאחר התפתחויות אלו ניתן היה להבחין בהשפעתו הרבה של ליסט על המדינות הגרמניות וזאת היה ניתן לראות גם עשרות שנים רבות לאחר מותו. כך כאשר אסכולת הלסה פר נטמעה באופן חזק החל מאמצע המאה ה- 18 ואפילו בריטניה שהזדהתה יותר מכל עם התאוריה המרקנטיליסטית(וכפי שצוין היוותה דוגמה לליסט) החלה לנוע לכיוון הלסה פר על ידי כך שהחלה להפחית את מסי המעבר, המכסים והגבלות הסחר שהטילה, למרות כל אלו המדינות הגרמניות המשיכו לדגול בזרם המרקנטיליסטי שקידם ליסט בגרמניה (יחד עם ג'ון סטיוארט מיל באנגליה והנרי קליי בארצות הברית).בנוסף במסורת הזרם המרקנטיליסטי טען ליסט שיש להגן על "תעשיות צעירות" או לא מפותחות עד שיבשילו. אפילו בסוף המאה ה-19 אימץ ביסמרק את מדיניותו של ליסט המתנגדת לסחר בינלאומי.

ימיו האחרונים של ליסט היו שחורים וקשים, ראשית הוא איבד את הונו האמריקני במשבר כלכלי שתקף אותו, בנוסף מחלות בריאותיות תקפו אותו עד ששם קץ לחייו ב-30 בנובמבר 1846.