אנתוני ויינר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: חלק גדול באופן בלתי פרופורציונלי לחלוטין מוקדש לתיעוד של כל בדל פעולה שלו בנושא ישראל. כמו כן הערך כולל משפטים רבים המנוסחים באופן גרוע ולעתים אף בלתי מובן. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
| אנתוני ויינר | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 4 בספטמבר 1964 ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
| דת | יהודי |
| לאום |  ארצות הברית |
| תפקיד | חבר בית הנבחרים של ארצות הברית |
| מחוז ייצוג | המחוז ה-9 של מדינת ניו יורק |
| סטטוס | מכהן |
| מפלגה פוליטית | המפלגה הדמוקרטית |
| אתר אינטרנט | http://www.house.gov/weiner/ |
אנתוני דייויד ויינר (באנגלית: Anthony David Weiner, נולד ב-4 בספטמבר 1964) הוא פוליטיקאי יהודי-אמריקני. הוא מכהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית המייצג את המחוז ה-9 של מדינת ניו יורק משנת 1999.
אנטוני ויינר הוא יהודי שתומך בישראל, וידוע בהתנגדותו המתמדת ל"מפת הדרכים" כמו גם ביוזמתו ל"חוק ההכרה בבירת ישראל" [1].
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת חייו
ויינר נולד בברוקלין, ניו יורק למורטון "מורט" ויינר ופרנסס "פראן" ויינר. במהלך ילדותו התגורר לפרק זמן בפרויקט שיכון ציבורי ברוצ'דייל ויליג', מהפרויקטים שהקים הממשל בערים ומתגוררים בהם אנשים במעמד סוציו-אקונומי נמוך, שמשלמים שכירות נמוכה יחסית למגורים בתוך העיר. למד בבתי ספר ציבוריים בניו יורק, כולל בתיכון הטכנולוגי של ברוקלין ורכש תואר ראשון באוניברסיטה של מדינת ניו יורק בפלאטסברג. לאחר הקולג' היה שותפו לדירה של ג'ון סטיוארט, מארח התוכנית הדיילי שואו, והוא הפוליטיקאי היחיד שקיבל מסטיוארט תרומות מתועדות לקמפיין בחירות. ויינר עבד בצוות של מי שהיה אז חבר בית הנבחרים וכיום הסנאטור צ'אק שומר מ-1985 ועד 1991. ויינר הוא רווק, אשר במשך כמה שנים יצא עם מגישת הטלוויזיה אלי ג'וזף.
[עריכה] מועצת העיר של ניו יורק
ויינר נבחר למועצת העיר של ניו יורק ב-1991. בגיל 27, הוא היה האיש הצעיר ביותר אי פעם לכהן בגוף זה עד לנקודה זו. הוא זכה למוניטין של לוחם למען השכונות של ניו יורק. הוא יזם תוכניות כגון התמודדות עם "איכות החיים", יוזמה להכניס נוער בסיכון לעבודה בניקויי גראפיטי שנקראו "המנקים של ויינר", הוביל תוכניות פיתוח לשיפשד ביי והאזור ונלחם נגד נטישת סופרמרקטים בשכונות אלו. הוא זכה להכרה גם כיושב ראש ועדת המשנה לשיכון ציבורי על עמידה עבור האינטרסים של שכבת האוכלוסייה המתגוררת בפרויקטים אלו, לחימה על העלאת המימון לדיור הציבורי, לאסור על כניסת כלבים מסוכנים לפרויקטים ותוספת שוטרים למקומות אלו [2].
[עריכה] בית הנבחרים של ארצות הברית
ב-1998, מאמצע הדרך ועד הקדנציה התשיעית, הבוס שלו לשעבר, שומר, העדיף בסופו של דבר קמפיין מוצלח לסנאט של ארצות הברית על פני המשך כהונה בבית הנבחרים של ארצות הברית. ויינר אז רץ וניצח למינוי הדמוקרטי בפריימריס למושב זה בבית הנבחרים עבור הבחירות הכלליות. ניצחון בפריימריס הדמוקרטים משול לניצחון בבחירות הכלליות במחוז הדמוקרטי הכבד הזה, מה שהבטיח לו את מקומו בבחירות הכלליות למחוז ה-9. הוא רק הבן אדם החמישי לייצג מחוז זה מאז שיצרו אותו ב-1920 (הוא היה ממוספר כמחוז ה-10 מ-1920 ועד 1945, המחוז ה-15 עד 1953, המחוז ה-11 עד 1963, המחוז ה-10 עד 1973, המחוז ה-16 עד 1983, שוב המחוז ה-10 עד 1993 ומאז הוא המחוז ה-9).
ויינר מתגורר בפורסט הילס (שכונה בסנטרל פארק) שהיא חלק מרובע קווינס בניו יורק, אך נחשב בבית הנבחרים לנציג של רובע ברוקלין מטעם המפלגה הדמוקרטית.
[עריכה] ועדות
- ועדת האנרגיה והמסחר
- ועדת המשפטים
- ועדת המשנה לבתי משפט, האינטרנט וקניין רוחני
- ועדת המשנה לפשע, טרור וביטחון פנים
- ועדת המשנה להגירה, אזרחות, פליטים, ביטחון הגבול והחוק הבינלאומי
- צוות העבודה של האנטי-טרסט ומדיניות תחרותית
[עריכה] הקמפיין לראשות העיר של ניו יורק 2005
ויינר הריץ קמפיין בלתי מוצלח בפריימריס הדמוקרטים לראשות העיר של ניו יורק ב-2005 כנגד שלוש דמוקרטים אחרים.
ויינר התחיל את הכל אחרון בהרבה מן הסקרים, אבל צבר תאוצה בשבועות האחרונים של הקמפיין. האסטרטגיה המוצהרת פומבית של הקמפיין שלו הייתה לצאת מקום שני בפריימריס הדמוקרטים, לנצח את הסיבוב השני ואז לרוץ נגד המועמד הרפובליקני המכהן מייקל בלומברג. מכשהגיעו דיווחי הקלפיות הראשונות, פרננדו פרר, יצא עם רק משהו שקרוב מאוד ל-40% שנדרשו כדי להימנע מסיבוב שני, 39.95% מהקולות וויינר קיבל 28.82% מהקולות. בהצהרה עם תוקף חוקי, אך בלתי מחייבת, ויינר אז הצהיר שהוא פורש מהמרוץ ותומך בפרננדו פרר, כשהוא מציין שצריך אחדות מפלגתית. בסופו של דבר, הסיבוב השני הוכרז כמיותר כשהקלפיות הנפקדים (קלפיות הצבעה מוקדמת דרך שליחת הצבעה בדואר) שמו את פרר מעל ה-40% הנדרשים. ויינר הכחיש שמועות שכמה מהדמוקרטים הבכירים של ניו יורק כגון שומר והתובע הכללי של מדינת ניו יורק דאז, אליוט ספיצר דירבנו אותו לוותר.
[עריכה] הקמפיין לראשות העיר של ניו יורק 2009
לאור העובדה שפרר הפסיד בבחירות הכלליות לבלומברג, הצעד הכין את הקרקע לויינר כמועמד חזק במרוץ לראשות העיר 2009. העיתון היומי הניו יורקי, "איי אם ניו יורק" מיקם את ויינר כאחד מארבעת המתחרים הראשיים במרוץ לראשות העיר ב-2009 [דרוש מקור].
[עריכה] הפרות של ועדת הבחירות הפדראלית
ועדת הבחירות הפדראלית, שבתחום סמכותה לחשוף מידע בנושא מימון קמפיינים, לאכוף סעיפים של החוק כגון הגבלות ואיסורים על תרומות ולפקח על המימון הציבורי של הבחירות הנשיאותיות, היו לה שני תיקים (בשניהם הנושא כרגע בסטטוס משפטי של "תחת בדיקה") לגבי ויינר. בשני התיקים מופיע אותו שם, חברים של ויינר, התיק "תחת בדיקה 4995" יצא עם קנס של 47,000 דולר ("קנס אזרחי") כנגד ויינר בגלל איזה התנהגות כספית בלתי הולמת באחד מהמרוצים שלו לבחירה מחדש. תיק "תחת בדיקה 5429" מעורב בו הלוואה בלתי חוקית של 28,000 דולר שהוריו של ויינר נתנו לאחד מועדות הקמפיין שלו.
[עריכה] עמדות פוליטיות
ויינר קיבל ציון "A", בתעודת ההשיגים של הקונגרס (Congressional Scorecard) לשנת 2005 מארגון "דראם מייג'ור אינסטיטיוט" (הארגון לזכויות אדם ולענייני מעמד הביניים), על נושאי מעמד הביניים.
ויינר, שהוא דמוקרט, יצא באופן חוזר בקריאה שלו המתנגדת ל"מפלגה הרפובליקנית" במליאה של בית הנבחרים. המושג "המפלגה הרפובליקנית" נתפסת בניגוד לכינוי של "המפלגה הדמוקרטית" (בניגוד לשם "המפלגה של הדמוקרטים", השם התקין מבחינה דיקדוקית). הביטוי יש לו שימוש נפוץ בעיקר על ידי אנשים מפלגים מהמפלגה הדמוקרטית, במיוחד במיוחד במהלך עונת בחירות אמצע הקדנציה של שנת 2006.
[עריכה] הפלות
ב-2003, ויינר דורג על ידי הארגון לפעילות ציבורת למען אמריקה עם הפלות, נאראל (NARAL), בציון של 100%, שהוביל לדירוג של 0% מהארגון שנקרא הוועדה הלאומית של הזכות לחיות (NRLC), ארגון פוליטי נגד הפלות. הוא הצביע נגד האיסור על הליך להפלה מאוחרת ובשמו הפלה של "לידה חלקית" (כשעובר בשלמותו מופל דרך צוואר הרחם ונושא ההפלות הוא נושא חם עבור השמרנים מבחינה דתית).
[עריכה] המלחמה בעיראק
ויינר הצביע בעד מלחמת עיראק ב-2002 ומאוחר יותר אמר שהוא מתחרט לגבי זה. בשיחה בתוכנית האירוח של ביל אוריילי בתוכנית "הפאקטור של אוריילי", ויינר הציע נסיגה מעיראק. כשהוא נשאל על ידי אוריילי לגבי איך הוא מציע לעצור את איראן מהשפעה גדולה בעיראק אחרי נסיגה אמריקנית, ויינר הציע שהכוחות האמריקנים ילכו לגבולות של אירן וסוריה כדי למנוע מלוחמים זרים מלהיכנס לעיראק בזמן שהם יהיו מוגנים הרחק מאש צולבת של מה שהוא רואה כמלחמת אזרחים בעיראק.
[עריכה] לחימה בגביה ציבורית
ויינר היה הנבחר הציבורי הראשון להתנגד להצעתו של ראש העיר מייקל בלומברג להציג מדיניות של גבייה ציבורית בעיר ניו יורק. תוכנית הגבייה הציבורית מובנית על תוכנית הגבייה הציבורית של לונדון, תוכנית גבייה ציבורית על כלי רכב הנכנסים למרכז העיר של לונדון. התוכנית של לונדון הביאה להפחתה של 17% בתנועת כלי הרכב ול-35% עליה בנהיגה מואצת של כלי רכב במחוזות של מרכזי עסקים בלונדון.
[עריכה] מדיניות החוץ והיחס לישראל
ב-2001, הקונגרס של ארצות הברית העביר את חוק ההכרה בבירת ישראל, שנכתב על ידי ויינר ומביא עימו דרישה ממחלקת המדינה של ארצות הברית להכיר בירושלים כבירתה של ישראל ומצהיר שאחרי המלחמה הישראלית-ערבית ב-67, ישראל סיפחה באופן חוקי את מזרח ירושלים ובכך הבטיחה שהעיר הקדושה לעולם לא תחולק יותר [3].
ביוני 2002, הוא הוביל קואליציה דו מפלגתית של מחוקקים שלחצו על מזכיר המדינה דאז, קולין פאוול ללחוץ לשחרור החיילים החטופים מהר דוב, במהלך פגישתו עם שר החוץ הסורי, פארוק אשרע [4]. חודש לאחר מכן הוא נפגש אישית עם משפחות חיילים ועם השר לעניניי הכנסת דני נווה, כדי לדון בקידום הנושא [5].
18 במאי - 7 הרוגים בפיגוע התאבדות באוטובוס בירושלים ואנטוני קורא "לדחות את מפת הדרכים עד שתפסק האלימות" כי "הטרוריסטים עדיין נמצאים בשליטה ברשות הפלסטנית" ו"האלימות היא מחסום הדרכים היחיד למפת הדרכים" [6].
11 ביוני 2003 - 17 הרוגים בפיגוע התאבדות בקו 14 בירושלים, ויינר מגיב בהודעה רשמית ומנצל את ההזדמנות להביע את התנגדותו העקבית למפת הדרכים: "זה מה שקורה" הוא אומר, "כשאנחנו שמים דיפלומטיה מפוקפקת לפני ביטחון. התיזמון של מפת הדרכים הוכיחה שהיא טעות ענקית" [7]. יום לפני הפיגוע הוא הספיק לתת ביקורת על אבו מאזן והאלימות המתמשכת: "אם להיות ראש ממשלה היה מבחן שבעל פה, אבו מאזן היה בטוח עובר אותו משום שהוא אומר את הדברים הנכונים. אבל המבחן האמיתי של מנהיגותו היא האם האלימות נפסקת וזה המבחן שהוא נכשל בו" [8] [9] [10].
בנובמבר 2003, שלי ויינר חתם על מכתב המיועד לנשיא ג'ורג' וו. בוש יחד עם הנציגים היהודים שלי ברקלי, סטיב ישראל ואליוט אנגל ואחרים המביע דאגה לגבי ההצעה לחתוך ב-290 מיליון דולר מחבילת הלוואות הערבון בסך 9,000 מיליארד דולר לישראל בתגובה לבניית גדר הביטחון, מפציר בבוש לחדול מלחץ על ישראל ומדגיש גם את הצורך ללחוץ על יאסר ערפאת לסיים את ההסתה והאלימות [11]. באותו חודש, כמבקר ווקלי של תוכנית מפת הדרכים, הוא הפציר בנשיא בוש להורות לציר ארצות הברית באו"ם דאז, ג'ון נגרופונטה להטיל וטו אמריקני על החלטת האו"ם, שהוגשה על ידי רוסיה הקוראת לאישור האו"ם של התוכנית. "אל תחזירו את העצה החולה הזו מפת הדרכים" נאמר בהודעתו [12].
בינואר 2004, הציג ויינר הצעת חוק להמרת הסיוע הצבאי של ארצות הברית למצרים בסיוע אזרחי, כמחאה על הקיצוניות המתגברת במצרים. הצעת החוק הקרויה: "חוק נגד טרוריזם ולמען רפורמה פוליטית במצרים", מציינת את הימנעותה של מצרים לעצור הברחת נשק מעֵבר לגבולה עם עזה שהיה בשליטתה של ישראל, את תמיכתה הפומבית בהתקפות החיזבאללה נגד ישראל, את ההסתה המתמשכת נגד ארצות הברית וישראל בעיתונות הנשלטת על ידי הממשלה, את ההפרה הבוטה של זכויות האדם על ידי מצרים, ואת סירובה לנורמליזציה של היחסים עם ישראל, למרות התחייבויותיה לפי הסכם השלום בין ישראל למצרים מ- 1979 [13].
ב־22 במרץ 2004, נורו אל השיח אחמד יאסין טילים ממסוקי קרב של חיל האוויר הישראלי. מהירי נהרגו יאסין ועוד 5 משומרי ראשו. הריגתו של יאסין זכתה לגינוי נרחב בעולם ולתמיכה מסויגת של ארצות הברית ואוסטרליה. למועצת הביטחון של האו"ם הוגשה הצעת החלטה לגנות את ישראל על פעולה זו אך וטו של ארצות הברית מנע את אישורה. בתגובה ויינר יצא בהודעה רשמית: "הבין לאדן של ישראל נהרג. המוות של שיח יאסין עשה את ישראל בטוחה יותר ושיפר את הציפייה לשלום באזור. תחת הנהגתו של השיח יאסין, חמאס הוציא בהערכה 425 התקפות טרוריסטיות כנגד ישראל במשך הארבע שנים האחרונות כשזה הורג 377 ופוצע 2076. מותו, ועריפת הראש של חמאס, אלו חדשות טובות מאוד" [14].
ב-17 באפריל 2004, חודש לאחר הסיכול הממוקד של יאסין, חוסל עבד אל-עזיז א-רנתיסי באמצעות ירי טילים לעבר המכונית שבה נסע. בתגובה ויינר יצא בהודעה רשמית: "השיח אחמד יאסין היה הבין לאדן של ישראל ורנתיסי היה המולה עומר שלהם. ישראל הרגה את שני הראשים של ארגון הטרור חמאס הבהמי. ישראל בטוחה יותר וארצות הברית גם כן" [15].
ב-17 במאי 2004, בעקבות הצהרות של מזכיר המדינה דאז קולין פאוול, שתיאר את מדיניות ישראל בחפירות לאיתור מנהרות בבתים על גבול מעבר רפיח כ"לא פרודוקטיביות", ויינר ועוד שמונה חברי קונגרס הפצירו בנשיא בוש לעצור את הביקרות של הממשל שלו על מאמציה של ישראל לפרק מנהרות אלו שמשתמשים בהם על מנת להבריח לתוך עזה אמל"ח [16].
באוקטובר 2004, ויינר יזם מכתב להדחת ראש אונר"א, פיטר הנסן. המכתב, לו היו שותפים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, נשלח למזכ"ל האו"ם דאז קופי אנאן וקרא לענאן בעקבות התבטאויותיו של הנסן כי ארגונו מעסיק ביודעין אנשי חמאס, "לסלק מתפקידו את פיטר הנסן, ראש סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, שהודה בהעסקת חברים בארגון הטרור חמאס" נאמר במכתב. עוד נטען כי "ההצהרה של הנסן לטלוויזיה הקנדית מהווה כושר שיפוט דל בצורה מדהימה ובמקרה הרע, אהדה עם ארגון טרור. בכל מקרה אסור לאפשר לו להמשיך לעבוד בתפקידו הנוכחי". ראש אגף המבצעים בצה"ל, האלוף ישראל זיו, אמר כי "יש מעורבות של אנשי חמאס שמקבלים משכורת מהאו"ם בפעילות טרור ובימים אלה יש 13 אנשים כאלה שנגדם מוגשים כתבי אישום". בהתייחסו למארעות הגיב פיטר הנסן ואמר: "אין לנו בעיה שחברי חמאס יעבדו בארגון" [17].
ביוני, 2005, ויינר כתב לתובע הכללי של ארצות הברית דאז, אלברטו גונזאלס, בנוגע ליונתן פולארד. במכתבו כתב ויינר, כי גזר דינו של פולארד חסר פרופורציה לפשע שבוצע. ויינר טען כי עורכי דינו של המרגל למען ישראל זכאים לקבל את החומר המסווג כדי שיוכלו לייצגו כראוי. פולארד טען כי התביעה במשפטו הראשון הונתה אותו וכי שוכנע להודות באשמה בעסקת טיעון, תוך כדי הבטחה שהתביעה לא תדרוש להטיל עליו מאסר עולם, אולם הבטחה זו הופרה [18].
במאי של 2006, הוא עורר ויכוח בניסיונו לאסור על משלחת הפלסטינית מלהגיע לאו"ם. ויינר טען כי נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, איננו מייצג את אש"ף ורמז שזה בגלל היות הקבוצה רשומה ברשימת הטרור כארגון טרור על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית. מבחינה פורמלית, הרשות הפלסטינית לא הייתה רשומה ברשימת ארגוני הטרור מאז 1988 וויינר המשיך והצהיר בצדק שהמשלחת "צריכה להתחיל לארוז את המזוודות הטרוריסטיות הפלסטיניות שלהם". ויינר המשיך בטיעוניו ואמר שארגון "יומן רייט ווטש" , עיתון ניו יורק טיימס ובמיוחד ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל הם בעלי דעות קדומות כנגד ישראל. תלונות שגם מגיעות מהישראלים והממשלה הישראלית לגבי ארגונים כמו אמנסטי, יומן רייט ווטש וכדומה [19]. ביוזמתו של ויינר הוועדה המשפטית של בית הנבחרים אישרה למרות התנגדות הממשל את הסעיף לפיו אסור על פי חוק "כל קשר אמריקני ישיר עם הרשות הפלסטינית בשליטת החמאס, עד שהחמאס יוותר על טרור ויכיר בזכותה של ישראל להתקיים". החוק המתוקן הוגש ביוזמת יושב ראש הוועדה הרפובליקני, ג'יימס סנסנברנר, ועליו חתומים 293 מחברי מליאת בית הנבחרים (מתוך 435) [20].
ביולי 2006, בתחילת מלחמת לבנון השנייה, הוא היה מבין הנואמים המרכזיים בהפגנת תמיכה בישראל מול האומות המאוחדות, יחד עם הילארי קלינטון ואחרים, "לאחדים, כמו ידידינו 'החלושים' באירופה, זה נושא מורכב, נושא של ניואנס. אבל זה אינה העת לדו משמעות. זו העת להיות קולניים וברורים שאנחנו עומדים לצד ישראל" הוא אמר והאשים את נפילת הטילים בתחום ישראל לדמשק [21]. באותו החודש, הוא והנציגה היהודייה שלי ברקלי, שלחו מכתב ליו"ר בית הנבחרים המבקש ממנו לשלוח משלחת של הקונגרס לישראל כדי להראות סולידריות עם מדינה במלחמה [22] [23]. ב-8 באוגוסט 2006, בהמשך המלחמה, הוא נחת בישראל במטרה להביע הזדהות עם עם ישראל במאבקו מול החיזבאללה. הוא נפגש עם ראש הממשלה אהוד אולמרט ודן עמו בנושא העימות, נפגש עם שר המשפטים, שר התיירות והשיכון וביקר אצל ראש עיריית חיפה [24].
ב-12 במרץ 2008, ויינר שיגר מכתב לנשיא בוש בו הוא קורא לו לחון את יונתן פולארד [25].
[עריכה] לחימה באנטי ישראליות
בתחילת מאי 2002, ויינר הפציר במכתב חתום על ידי 25 מחוקקים לנשיא פיפ"א לדחות את בקשת המדינות הערביות, ביוזמת איגוד הכדורגל הסעודי, להוציא את ישראל מהמונדיאל המתקרב בשל הסכסוך הישראלי-פלסטיני [26].
ב-25 בספטמבר 2002, בית הנבחרים העביר את חקיקה 1643, שויינר חיבר ובשמו "חוק ההכרה בבירתה של ישראל". שלוש נקודותיו המרכזיות: להביא את הקונסוליה בירושלים תחת פיקוח של השגרירות האמריקנית בתל אביב, כמו בכל קונסוליה אמריקנית אחרת במדינה זרה, יידרוש ממחלקת המדינה לרשום את ירושלים כבירת ישראל בכל מקום היכן ומתי שהיא עושה רשימות של מדינות ובירותיהם, יגרום למזכיר/ת המדינה לרשום את ישראל כמדינה המוצא של אזרחים אמריקנים שנולדו בירושלים על דרכונים, תעודות לידה ותעודות לאום [27] החוק נחתם על ידי הנשיא בוש ובכך הפך לחוק מדינה [28] [29] [30].
ב-25, ביולי, 2003, לאחר הפגישה המתוקשרת של בוש עם אבו מאזן, שבה הוצגה המצגת ההסברתית המפורסמת של הפאוור פוינט שמציגה את חיי הפלסטינית תחת גדר הביטחון ובוש יצא לתקשורת עם הצהרה כי "יש בעיה עם הגדר" וכי היא מתפתלת סביב חיי הפלסטינים, ויינר הגיב בהודעה רשמית : "אני מוטרד עמוקות מהגררות והדחיפה שהובילה למפת הדרכים לשלום, עכשיו דרישות סיכון פוטנציאליות חדשות נעשות כלפי ישראל. האירוניה של לבקש מישראל להסיר את גדר הביטחון שהורמה כדי לעצור התקפות התאבדות וזה הצליח, הוא גילויי דעת. אפילו תומכים של מפת הדרכים אומרים כי שזה לא חכם כרגע להוסיף תנאים חדשים בשעה מאוחרת זו" [31].
בנובמבר, 2003, הוא קיבל את פרס "לשבור את השתיקה", של ארגון יהודי ישראלי בשם קרן ההשבחה לילדי רחל (RCRF) (על שם קבר רחל), המוקיר אותו על היותו מגן איתן לישראל וליהודי אמריקה בקונגרס. "זה קריטי, בזמנים קשים אלו שאנחנו נספק לישראל הגנה איתנה" הוא אמר והוסיף: "אחינו בארץ הקודש זקוקים לנו עכשיו יותר מתמיד" [32].
במרץ 2004, אתר הוועדה העליונה לתיירות (SCT), אתר התיירות הרשמי של סעודיה, הסיר הודעה "מביכה" על איסור כניסת יהודים למדינה. ויינר, אמר בתגובה כי על ארצות הברית לגנות את מדיניות מתן האשרות של סעודיה. "קשה שלא לראות את סעודיה כמדינה נחשלת", אמר ויינר והוסיף כי ארצות הברית צריכה לסגור את שעריה בפני הסעודים עד לקבלת הבהרות בנוגע למדיניות מתן האשרות שלה. שגריר סעודיה בארצות הברית הנסיך בנדר בין סולטן אמר כי "הופתע" מדבריו של ויינר, משום שכבר שיגר הודעה מטעם השגרירות אל לשכתו של ויינר, ובה ציין כי ההערה שהופיעה באתר אינה משקפת את המדיניות הרשמית הסעודית. לטענתו, ההערה גרמה ל"מבוכה" ומקורה בטעות. נוסף על איסור כניסת יהודים נכתב עוד באתר כי תיאסר גם כניסת נושאי דרכונים ישראליים או כאלו שדרכוניהם נושאים חותמת כניסה לישראל. דווח כי ההודעה הייתה כחלק מחוק התיירות החדש שהיה אמור להיכנס לתוקפו כמה שבועות לאחר מכן [33].
באוקטובר 2004, נערכה הקרנת הבכורה של הסרט "קולומביה הלא מחמיאה" (Columbia Unbecoming). הסרט, שהופק בידי הארגון היהודי "פרויקט דוד", מציג עדויות של תלמידים יהודים, אשר מתארים את מסכת ההטרדות וההתקפות שספגו בחוג ללימודי שפות מזרח תיכוניות, "מיל"ק" (MELAC). "הסיפור שלא נגמר", כינה אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר את פרשת גילוי האנטי-ישראליות באוניברסיטת קולומביה. מאז הקרנתו הסיפור אכן לא הפסיק להסתבך. ויינר ביקר את הפרופסורים של אוניברסיטת קולומביה אשר העירו הערות אנטי ישראליות ואנטישמיות. במאי 2005, הסרט הדוקומנטרי חזר מיד לכותרות, ושלושת העיתונים השמרנים בעיר - ה"פוסט", ה"דיילי ניוז" ו"הסאן" - הפכו את הנושא לאחד הדיונים החמים בארצות-הברית. ויינר ופוליטיקאים יהודים נוספים החלו לקרוא לפיטוריהם של המרצים הערבים, והשגריר הישראלי דני איילון ביטל השתתפות בדיון פוליטי שאמור היה להתקיים באוניברסיטת קולומביה. הוכחה לכמה בוערת הפכה הסוגיה ניתן היה לקבל באירוע השנתי של מועצת יחסי הציבור היהודית בניו יורק (JCRC) חודש קודם לכן. נציגי הסטודנטים היהודים מקולומביה נתקבלו בשאגות ובקריאות עידוד כאילו זה עתה שבו מאזור התופת [34].
בדצמבר 2005, הוא קרא יחד עם עוד שמונה חברי קונגרס, במכתב לנשיא הוועדה האירופית, לדחות במיידית את הדו"ח שהוגש על ידי נציגי האיחוד האירופי ברמאללה, המערער על זכות ישראל לתבוע את ירושלים כבירתה ודחיפת מדיניות אנטי ישראלית ופרו פלסטינית [35].
ב-24 באוקטובר 2006, הוא שיגר מכתב לקונדוליסה רייס ודרש מארצות הברית להתערב בשם העיתונאי הבנגלדשי, שפתח עיתון ב-2003 בשם "וויקלי בליץ" וכתב בו כתבות אוהדות לישראל, ולאחר מכן הועמד לדין עבור המרדה אחרי ניסיון לסוע לישראל לוועידה של כותבים לקידום הבנות דתיות פנים ישראליות. העיתונאי, סלח אודין שועייב צ'ודחורי עמד בפני עונש גזר דין מוות על קידום הבנה בין יהודים למוסלמים במדינתו [36].
ב-20, ביולי, 2007, ויינר ביחד עם הנציגה היהודייה שלי ברקלי שיחררו הודעה לעיתונות על כך שהם מבקרים את החרם של סעודיה על ישראל ולפיכך צריך לאסור עליה מלהיכנס לארגון הסחר העולמי. בהודעה נאמר שהם יזמו מכתב לשגריר סעודיה בארצות הברית עם "אכזבה עמוקה" על השתתפותה של סעודיה בפגישה של הליגה הערבית בדמשק להחרים את ישראל, בניגוד לתנאי הכניסה לארגון, שאוסר על חרם על מדינות החברות בה ותחת הבטחה שניתנה מסעודיה עם כניסתה לארגון ב-2005 לסיים את החרם על ישראל והבטחות אישיות של שר החוץ הסעודי סעוד אל פייסל לקונדוליסה רייס [37].
[עריכה] ההתנגדות לעסקת הנשק עם סעודיה
ב-29 ביולי 2007 הכריזו אנטוני ויינר והיהודי ג'רלד נדלר שהם יחתרו לעצור את עסקת הנשק בסך 20,000 מיליארד דולר שממשל בוש נשא ונתן עם ערב הסעודית. הם התנגדו לעסקה עקב אי-רצון לספק "נשק מתוחכם למדינה שהם לא מאמינים שעשתה מספיק לעצור את הטרור" וגם ציינו ש-15 מתוך 19 חוטפי המטוסים בפיגועי ה-11 בספטמבר היו מסעודיה. ויינר הכריז שמחוץ לקונסוליה של סעודיה בוושינגטון, "אנחנו צריכים לשלוח מסר חד וחלק לממשלה של ערב הסעודית שטקטיקת ההיתר של הטרור שלהם אינה יכולה להמשך ללא ענישה" [38]. ויינר, פעל ביחד עם כמה צירים בבית הנבחרים - בהם חברי הקונגרס היהודיים, רוברט וקסלר וג'רלד נדלר, לגבש גוש של חברי קונגרס משתי המפלגות כדי לבלום את עסקת הנשק עם סעודיה כשתוצג בגבעת הקפיטול [39]. ויינר ונדלר התכוונו להשתמש בסעיפים של חוק הפיקוח על הייצוא כדי לבדוק את כשרות העסקה ולהעביר החלטה משותפת של בית הנבחרים והסנאט של ארצות הברית בדחיה של העסקה [40] [41] [42].
[עריכה] אודות המחוז
המחוז ה-9 של מדינת ניורק, אותו מייצג אנתוני ויינר, כולל חלקים מברוקלין וקווינס כולל את קהילות קווינס של אבורנדייל, בייסייד, בל הארבור, בריזי פוינט, בראיירווד, ברוד צ'אנל, אלקטשטר, אלמהורסט, פלאשינג, פורסט הילס (היכן שהוא גר), פורסט פארק, פראש מידוויס, גלינדייל, הילקרסט, הילקרס אסטייטס, הווארד ביץ', ג'מייקה הילס, קו גארדנס, קו גארדנס הילס, לינדנווד, מאספצ', מידל ויליג', נפונסיט, אוקלנד גארדנס, אוזון פארק, פומונק, רגו פארק, ריצ'מונד היל, רידג'ווד, רוקאווי פארק, רוקאווי ביץ', רוקסבארי, וודהאוון ושכונות ברוקלין של ברגן ביץ', בייטון ביץ' וגריצן ביץ', קניסינגטון, מנהטן ביץ', מרין פארק, מילווד, מיל באסין ושיפשיד ביי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חבר בית הנבחרים אנתוני באתר בית הנבחרים
- מהעיתונות הזרה
- כתבה על חבר הקונגרס ויינר
- להפוך קשוחים עם איראן: רשימת מטלות לממשל בוש ולאו"ם מאמר מאת אנטוני ויינר
- מהעתונות הישראלית
- ויינר דורש במכתב למזכ"ל או"ם לפטר את ראש אונר"א מתפקידו ידיעות אחרונות, מדור פוליטי-מדיני.
- על היוזמה של ויינר להמיר את הסיוע הצבאי למצרים בסיוע אזרחי
- החוג למדעי האנטישמיות, על האנטי ישראליות ואנטישמיות באוניברסיטת קולמביה ותגובת ויינר מעריב, יואב פרומר מניו יורק
