הדיילי שואו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדיילי שואו (The Daily Show), ששמה הרשמי כיום הוא "הדיילי שואו עם ג'ון סטיוארט", היא תוכנית טלוויזיה סאטירית המשודרת ארבעה ימים בשבוע בערוץ הקומדי סנטרל בארצות הברית. התוכנית, כיום בהנחיית ג'ון סטיוארט, מציגה גישה ביקורתית, סאטירית ומשעשעת על חדשות ואקטואליה, ומרבה לבקר את תוכניות החדשות ה"אמיתיות". התוכנית היא אחת מתוכניות הדגל של הערוץ וההשפעה התרבותית שלה נחשבת גדולה בהרבה מהרייטינג שלה (שאמנם גבוה לתוכנית כבלים, אך בינוני במידרוג הכללי). מבקריה טוענים שהיא שמאלנית מדי, ליברלית מדי ולא מאוזנת בהתקפותיה על הקשת הפוליטית.

תוכן עניינים 1 ההתחלה עם קרייג קילבורן 2 הדיילי שואו עם ג'ון סטיוארט 2.1 פורמט התוכנית 2.2 כתבי המשנה 3 הדיילי שואו כמקור חדשות 4 אמריקה - הספר 5 הביקורת על התוכנית 6 ספין אוף של התוכנית 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] ההתחלה עם קרייג קילבורן

שידורי התוכנית החלו ב-22 ביולי 1996. קרייג קילבורן היה המנחה הראשון שלה. התוכנית הציגה קטעי חדשות פארודיים, ראיונות משעשעים, כתבות מוקומנטריות וראיונות עם אורחים. התוכנית קיבלה את השראתה מקטעי החדשות בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" והתוכנית "לא בהכרח חדשות" של HBO, אך במהרה פיתחה את הסגנון הייחודי שלה. בעונתה הראשונה הוקלטה התוכנית ללא קהל והוא צורף לתוכנית רק בעונתה השנייה. ב-1999 עזב קילבורן את התוכנית ועבר לתוכנית "הלייט לייט שואו" של CBS (התוכנית המשודרת אחרי "לייט שואו עם דייוויד לטרמן"). ג'ון סטיוארט החליף אותו.

[עריכה] הדיילי שואו עם ג'ון סטיוארט

סטיוארט הצטרף לתוכנית כמנחה הראשי, כותב ומפיק. סטיוארט הביא עימו גם סגנון אחר משל קילבורן, סגנון פוליטי יותר וסאטירי יותר. הזינוק בפופולריות של התוכנית החל בשנת 2000 עם סיקור הבחירות לנשיאות ארצות הברית ("Indecision 2000"), בעקבותיו עלה הרייטינג באופן דרמטי, התוכנית קיבלה ביקורות מצוינות ממבקרי הטלוויזיה ואף זכתה בשבעה פרסי אמי ושני פרסי פיבודי מאז.

[עריכה] פורמט התוכנית

משך פרק בתוכנית הוא כ-25 דקות. התוכנית מתחילה בדרך כלל במונולוג של סטיוארט הסוקר את ענייני השעה, ממשיכה לפינה או כתבה בהנחיית סטיוארט או אחד מכתבי התוכנית ונחתמת בראיון בודד עם ידוען וב"רגע של זן".

המונולוג: במונולוג התוכנית יושב סטיוארט מאחורי שולחן חדשות ומקריין את חדשות העולם בצורה סאטירית ומבדרת. לעתים כולל המונולוג "פריצה" של אחד מכתבי השטח של התוכנית ודיאלוג בינו לבין סטיוארט. הכתב תמיד מתואר כמומחה בתחום אותו הוא מסקר, לעתים עד אבסורד כדוגמת "כתב ראשי לענייני ג'קולוגיה" בסיקור המשפט של מייקל ג'קסון.

פינות וכתבות: אחרי המונולוג מתחילות הפינות של התוכנית. בדיילי שואו ישנם עשרות סוגי פינות, אך בכל תוכנית יש בין פינה אחת לשלוש פינות. בין הפינות הידועות של התוכנית: "מס-או-פוטמיה", בה סוקר סטיוארט את התקדמות מלחמת עיראק, "השבוע באלוהים", בה סוקר אחד מכתבי המשנה את ההתפתחויות בעולם הדת ו"בק אין בלק", בה מציג הקומיקאי האמריקני לואיס בלק את פרשנותו הצינית והכועסת לענייני השעה.

הראיון: בסוף התוכנית ישנו ראיון עם ידוען כמקובל בתוכניות לילה בארצות הברית. בעוד קילבורן היה מזמין רק אנשים מתחום הבידור (מוזיקאים, שחקני קולנוע וכו'), סטיוארט נוטה בשנים האחרונות להזמין גם סופרים, פוליטיקאים ועיתונאים.

"רגע של זן": בדקה האחרונה של התוכנית סטיוארט מציג את ה"רגע של זן" של היום - בדרך כלל קטע וידאו מצחיק ללא פרשנות נוספת.

[עריכה] כתבי המשנה

חלק בלתי נפרד מהתוכנית הם כתבי המשנה. לעתים הם מרואיינים ב"התפרצויות מיוחדות" מה"שטח" או כמומחים בתחום מסוים, ולעתים הם מגישים כתבות שטח משעשעות. בדיאלוג עם סטיוארט, הוא מגלם את "קול ההגיון", ואילו הם מנווטים את השיחה למחוזות הומוריסטיים, לעתים על גבול הנונסנס. כתבות השטח תמיד מלווות בנימה אירונית ברורה. לדוגמה: כתבה על אישה הסובלת מאפליה בגלל היותה מעשנת וחתימת הכתבה בתקוות הכתב ש"יום יבוא וישפטו אותנו על סמך תוכן האישיות שלנו ולא על סמך צבע הריאות שלנו".

לדיילי שואו היו עשרות כתבי שטח בעשור פעילותה. הנה מספר בולטים:

• סטיבן קולבר: כנראה כתב המשנה הפופולרי ביותר בקרב צופי התוכנית, והמחליף של סטיוארט בהיעדרו. בעל מראה של איש חדשות רציני, פרצוף קר ונטול רגש והגשה קרה בהתאם, העומדים בסתירה לדברי הנונסנס והשטויות אשר הוציא מפיו במאות הכתבות והדיאלוגים שלו עם סטיוארט וכתבי משנה אחרים. בסוף 2005 פרש מהתוכנית והחל להגיש תוכנית סאטירה משלו, "The Colbert Report", המשודרת מיד אחרי ה"דיילי שואו".

• סטיב קארל: עוד כתב פופולרי במיוחד מהתוכנית, זכור במיוחד מפינות הבישול שלו וה"דיווחים" מעיראק. עזב בסוף 2004 וזכה להצלחה רבה עם סרט הקולנוע בו כיכב, "בתול בן 40", והגרסה האמריקנית לסדרת הטלוויזיה "המשרד".

• אד הלמס: הלמס הממושקף מנסה לגלם את הכתב האינטלגנטי בתוכנית עם פינות על טכנולוגיה וחידושים. למרות חזות החנון שהוא עוטה על עצמו הוא גם הכתב בעל הנטייה החזקה ביותר לבצע מעשים כמו הליכה ברחובות ניו יורק כשרק חולצה לגופו.

• רוב קורדרי: קורדרי משחק בתוכנית את הכתב הלוזר וחסר המזל. אחרי עזיבתו של קולבר הפך קורדרי לכתב המשנה המוביל בתוכנית ובאמתחתו גם עשרות כתבות שטח. זכורה במיוחד כתבה בה יצא לבדוק את משק האנרגיה האמריקני בהאמר-לימוזינה תוך תידלוקה לעתים קרובות מאוד.

• סמנתה בי: בי היא עוף זר בחבורת הכתבים, הן בגלל היותה אישה והן בגלל היותה קנדית. הדבר מהווה נושא לבדיחות רבות שהיא משלבת בכתבות בנסיונותיה להבין את ה"ילידים" בארצות הברית.

• לואיס בלק: לואיס מגיש את הפינה "בק אין בלק" מאז תחילת התוכנית והוא הכתב היחיד אשר נשאר בתוכנית מתחילתה.

[עריכה] הדיילי שואו כמקור חדשות

בסקרים שנערכו בשנים האחרונות, התגלה שהדיילי שואו משמשת כמקור חדשות עיקרי לכ-25% מקבוצת הגיל 18-36 שנים בארצות הברית. במחקר שנערך על ידי אוניברסיטת פנסילבניה התגלה שצופי הדיילי שואו יודעים יותר עובדות על המירוץ הנשיאותי ב-2004 מאשר צופי חדשות "אמיתיות". טד קופל מהתוכנית "נייטליין" אף הביע את דאגתו מכך, והוא וסטיוארט אף התווכחו על הנושא בשתי התוכניות.

[עריכה] אמריקה - הספר

עם סיום המירוץ לנשיאות ב-2004, הוציאו חברי צוות ה"דיילי שואו" את "אמריקה - הספר, המדריך לאזרח בנבכי הדמוקרטיה בפעולה" ספר הומוריסטי על הדמוקרטיה בארצות הברית והעולם. הספר זכה להצלחה רבה ואף עורר סערה זוטא בגלל הצגת תשעת שופטי בית המשפט העליון עירומים. הדבר גרר מחאות מצד אזרחים רבים והספר הוסר ממדפי הרשת הקמעונית וול מארט ומהספריות הציבוריות במיסיסיפי.

[עריכה] הביקורת על התוכנית

מבקריה של התוכנית, רובם ככולם מהימין האמריקני טוענים שהתוכנית היא תוכנית שמאלנית, ליברלית ובעלת מטרה ברורה של תקיפת ממשל בוש הנוכחי. סטיוארט עצמו אישר את הטענות האלה מספר פעמים בראיונות טלוויזיונים ועיתונאיים שונים, באומרו שזוהי תוכנית חדשות מזויפת והיא אינה מחויבת לכללי האתיקה של תוכניות חדשות. סטיוארט מרבה לתקוף את רשת החדשות "פוקס ניוז", וטוען שהיא רשת ימינית-קיצונית באצטלה של אובייקטיביות לכאורה.

[עריכה] ספין אוף של התוכנית

• הקולבר ריפור (The Colbert Report), שהתחילה באמצע 2005, היא תוכנית בהנחיית סטיבן קולבר. קולבר משחק בתוכנית מנחה דעתן, גס רוח ומלא חשיבות עצמית אשר באופן קבוע מעליב את אורחיו, צועק אליהם ולא נותן להם לדבר יותר ממספר שניות ברצף. התוכנית היא פארודיה על המנחה ביל או'ריילי של רשת החדשות פוקס. התוכנית משודרת מיד אחרי הדיילי שואו בערוץ קומדי סנטרל וזוכה להצלחה רבה.

• יומני המדינה האדומה, שאמורה להתחיל באמצע 2006 היא סדרה בה לואיס בלק יוצא למסע סאטירי ברחבי המדינות האדומות בארצות הברית (מדינות אשר נוטות להצביע לרפובליקנים), בניסיון להבין את המחלוקת ביניהן לבין המדינות הכחולות (מדינות בעלת אוריינטציה דמוקרטית).

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרישמי