הסתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסתה היא נסיון לשכנע אדם או קבוצת בני אדם לבצע מעשה שלילי, בדרך כלל פשע. במקרים רבים מבדילים בין שידול המתייחס לשכנוע אדם בודד, להסתה המתייחס לשכנוע ציבור של אנשים. בשיח הציבורי בישראל ובמדינות אחרות דוגמת צרפת, משתמשים במונח הסתה גם כנגד ביקורת חריפה שאין בה קריאה ישירה לביצוע מעשה כלשהו, במיוחד כאשר מדובר על ביקורת כנגד ציבורים (אנטישמיות, גזענות).

במדינות רבות (במיוחד באירופה) חוקים כוללניים המגדירים כעבירה כל נסיון הסתה לביצוע מעשה הנוגד את החוק.

בישראל, בנוסף לעבירה כללית של שידול, חוק העונשין מציין במפורש מעשים אחדים אשר הסתה לעשותם מהווה עבירה פלילית.

להוכחת אשמת הסתה נדרש להוכיח הסתברות אובייקטיבית שהדיבורים ייהפכו למעשים. כמו כן, נדרש להוכיח שהמתבטא התכוון במפורש לתוצאות הפליליות אליהן הסית.

בארצות הברית, עבירת הסתה (solicitation) חלה בין אם העבירה בוצעה ובין אם לא בוצעה. לעומת זאת, באירופה, כאשר העבירה לא התרחשה השידול מכונה (incitement) וכאשר העבירה בוצעה, המסית מועמד לדין על קשירת קשר.

[עריכה] בישראל

[עריכה] חקיקה

חוק העונשין ^[1], בסעיף 33 קובע שהעונש על שידול לעשות עבירה הוא מחצית העונש על העבירה עצמה. בנוסף, החוק מציין במפורש סוגים אחדים של הסתה המהווים עבירה פלילית:

הסתה להשתמטות משירות צבאי (סעיף 109)
הסתה של חייל לאי ציות לפקודה חוקית (סעיף 110)
הסתה לגזענות (סעיף 144ב): פרסום דבר במטרה להסית לרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה עוינות או אלימות או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי - אתני. קיים סייג שאומר כי פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה או שמירה על פולחן של דת לא יתפס כהסתה אם הציטוט לא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות.
הסתה לאלימות או טרור (סעיף 144ד2): משמעותה פרסום קריאה, דברי שבח, אהדה או עידוד לעבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה, ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לביצוע המעשה.
הסתה למעשי איבה כלפי מדינה ידידותית (סעיף 166)
הסתה להימנע מתשלומי חובה (סעיף 289).

בחוק יסוד: הכנסת נקבע כי "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע ... הסתה לגזענות".

בשנת 2005 הוצע לתקן את חוק העונשין כך שיהיה ניתן להרשיע אדם בהסתה לאלימות גם אם אין ודאות קרובה שהשומעים את דברי ההסתה יפעלו על פיהם [1].

[עריכה] אכיפה

בגלל הרגישות באכיפת עבירת ההסתה אל מול חופש הביטוי, נדרשת המשטרה לאישור הפרקליטות לפתיחת חקירה בעבירת הסתה.

במכתב הנחיות למשטרה מספטמבר 2004 קבע היועץ המשפטי לממשלה שהמשטרה תוכל לפתוח בחקירה מלאה לגבי הסתה, ללא אישור הפרקליטות, כאשר אדם קורא מול קהל בצורה מפורשת לאלימות כנגד נבחר ציבור. כאשר הקריאה היא באמצעי התקשורת ולא אל מול קהל, קובע המכתב שניתן לנהל חקירה אך אין לחקור את החשוד ללא אישור הפרקליטות. לעומת זאת, כאשר הקריאה לאלימות היא מרומזת, קובע המכתב שאין לפתוח בחקירה ללא אישור הפרקליטות [2].

היועץ מזוז הביע את דעתו, שיש להשתמש בחוק נגד הסתה רק במקרים קיצוניים [3].

במכתב מיוני 2005 לחבר הכנסת אריה אלדד קבע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שכרזות דוגמת "שרון דיקטטור", "הטרנספר לא יעבור" ו"ההתנתקות קורעת את העם" אינן מההות הסתה [4].

[עריכה] בעיתיות העבירה

עבירת ההסתה, כעבירות אחרות הקשורות בדיבור בלבד, נתונה במחלוקת ציבורית על היקפה ועצם קיומה. במדינות טוטאליטריות, ושלטונות כיבוש, השתמשו בעבירת ההסתה להעמדה לדין של מתנגדי המשטר. אנשים שהועמדו לדין בעוון הסתה כוללים את ויסר ז'יטי באלבניה, נתן שרנסקי בברית המועצות ומוהנדס קרמצ'נד גאנדי על ידי השלטון הבריטי בהודו. במדינות דמוקרטיות משתדלים להימנע מלהעמיד אנשים לדין על הסתה, בגלל הפגיעה שיש בה בחופש הביטוי.