אדמונד אלנבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אדמונד אלנבי

פילדמרשל אדמונד הנרי היינמן אלנבי, הוויקונט הראשון אלנבי ממגידו (באנגלית: Edmund Henry Hynman Allenby;‏ 23 באפריל 1861 - 14 במאי 1936) היה איש צבא בריטי, שהתפרסם בשל פעילותו במלחמת העולם הראשונה וכמי שכבש את ארץ ישראל וירושלים שהיו בשליטת האימפריה העות'מאנית. בערים שונות בישראל ישנם רחובות הקרויים על שמו.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
- 1.1 השנים הראשונות
- 1.2 שירות פעיל
2 מלחמת העולם הראשונה
3 קידומים
4 הצהרת ירושלים
5 ראו גם
6 קישורים חיצוניים
7 לקריאה נוספת
8 הערות שוליים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] השנים הראשונות

אדמונד אלנבי נולד ב-23 באפריל 1869 בברקנהורסט שבאנגליה, שם התחנך במכללת "הייליבורי" ובמכללה הצבאית המלכותית, "סאנדהארסט". ב-1882 מונה לגדוד הדראגונים השישי (6th Inniskilling Dragoons).

[עריכה] שירות פעיל

אלנבי נכנס לשירות פעיל בשנת 1884, תחילה באזור בוטסואנה של היום, ואחר-כך (1888) ב"זולולנד" (אזור בדרום אפריקה של ימינו). הוא שב עם יחידתו לבריטניה ב-1890 ובין השנים 1896-1869 למד במכללה הצבאית בקמברלי. הוא קודם לדרגת מייג'ור (רב-סרן) ב-1897. ב-1898 הצטרף לחטיבת הפרשים השלישית (3rd Cavalry Brigade), ששירתה אז באירלנד. הוא חזר לדרום אפריקה כדי להלחם במלחמת הבורים השנייה מ-1899. הוא סיים את המלחמה בדרגת קולונל (אלוף משנה) ושב לבריטניה ב-1902, לפקד על יחידת עילית של הפרשים הבריטים (5th Royal Irish Lancers) עד 1905, ואז על חטיבת הפרשים הרביעית (4th Cavalry Brigade) עד 1910. ניסיונו הרב בחילות פרשים הוביל למינויו למפקח על חילות הפרשים (Inspector of Cavalry).

[עריכה] מלחמת העולם הראשונה

כניסת אלנבי לירושלים דרך שער יפו

טקס כיבוש ירושלים על ידי אלנבי ב-11 בדצמבר 1917, בכניסה למגדל דוד. מתוך ספריית הקונגרס האמריקני

כתובת הקדשה במצפור על שם מייקל אלנבי בחיפה

מפת קרב מגידו שבשלה קיבל את תואר האצולה אלנבי איש מגידו

[עריכה] החזית המערבית

במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בתחילה בחזית המערבית. בפרוץ המלחמה מונה למפקד דיביזיית פרשים וזכה לשבחים רבים כשיחידתו חיפתה על הנסיגה האנגלית במהלך קרב מונס. לאות הוקרה על פעילותו מונה למפקד חיל הפרשים של חיל המשלוח הבריטי לצרפת. ב-1915 פיקד על הקורפוס החמישי (V Corps) בקרב איפר השני (קרב בבלגיה בו השתמשו הגרמנים לראשונה בנשק כימי בקנה מידה גדול בחזית המערבית). באוקטובר של אותה השנה קיבל פיקוד על הארמיה השלישית (British Third Army), אולם בקרב אראס כוחותיו לא השכילו לנצל פריצת-דרך, והוא הוחלף בידי יוליאן בינג ב-9 ביוני.

[עריכה] מצרים ופלסטינה

אלנבי נשלח למצרים וב-27 ביוני 1917 החליף את סר ארצ'יבלד מאריי כמפקד העליון של חיל המשלוח המצרי, שנשלח לפתוח חזית כנגד הטורקים ממזרח למצרים ולהרחיקם מתעלת סואץ, עורק החיים של האימפריה. אחד ממהלכיו הראשונים היה תמיכה במאמציו של לורנס איש ערב בקרב הערבים בתקציב של 200,000 ליש"ט לחודש.

[עריכה] השפעה מורלית

על השפעתו המורלית של כניסת אלנבי לתפקיד מספרים לואיס תומאס וקנת בראון קולינגס בספרם : "עם אלנבי בכיבוש הארץ":

	בערבות עזה קברנו את מתינו. הכומר אמר: בלע המוות לנצח, ומחה דמעה מכל פנים. ואז בא אלנבי - והריני אומר לך, לואיל" ניבא הכומר וידע מה ניבא. כל צעד ושעל של אלנבי נטע אמונה בלבך; די היה להביט על האיש כדי לבטוח בו ובמעשיו. היה זה איש הצבא ההדור ביותר., שראיתי מימי. גבה-קומה ורחב-כתפים היה ; ולמראו הרהרתי בעוד אחד, איש עזה: הוא שמשון, אשר קם בחצי הלילה, "ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות, וישאם עם בריח, וישם על כתפיו, ויעלם אל ראש ההר". קראו לו אלנבי האביר ויכולת לשמוע את קול שאגתו מ"דן ועד באר שבע". הןא הפיל חיתתו על הגנרלים אבל החיילים הפשוטים אהבו אותו. בקי ורגיל בתכסיסי מלחמה. באצבע זריר זה היה מותח תנועות צבא על פני מפה. הוא לא ירא מפני אנשים ושֵדים, אפילו לו ממינסטריון המלחמה בלונדון בסוף טלגרמה ששלח הוא הוסיף: "לא אזוז מכאן עד שאקבל כל אלה".
-- לואיס תומאס וקנת בראון קולינגס, עמ' 67-68

הוא שלח לחזית ארץ ישראל את הקצינים מהמפקדות בקהיר. הוא העמיד אותם בפני הברירה יציאה לקרב או פיטורין משרות צבאי.

לאחר שארגן מחדש את הכוחות הסדירים זכה אלנבי בקרב עזה השלישי (31 באוקטובר עד 7 בנובמבר 1917) בכך שהפתיע את הכוחות העות'מאנים בהתקפה על באר שבע. לאחר מכן הם המשיכו להתקדם לעבר ירושלים. העות'מאנים הובסו בקרבות במהלך נובמבר, וירושלים נכבשה בידי הבריטים ללא קרב ב-9 בדצמבר 1917 (ערב חנוכה תרע"ח) לאחר שהעות'מאנים פינו אותה בחשאי.

[עריכה] אלנבי חולק כבוד לירושלים

למרות שהיה רב-אמן בלוחמה על סוס, בחר אלנבי לרדת מסוסו לפני שנכנס לירושלים, והוא וקציניו נכנסו לעיר ברגל דרך שער יפו - מתוך כבוד לעיר הקדושה ליהדות, לנצרות ולאיסלם (ראו את הכרזת המשטר הצבאי להלן). לאחר מכן ציין בדו"ח הרשמי:

"נכנסתי לעיר רשמית ב-11 בדצמבר בצהרי היום, עם כמה מאנשי הסגל שלי, מפקדי הדיוויזיה הצרפתית והדיוויזיה האיטלקית, ראשי המשלחת הפוליטית, והנספחים הצבאיים של צרפת, איטליה ואמריקה.

התהלוכה הייתה רגלית בלבד, ובשער יפו התקבלתי בידי השומרים המייצגים את אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, וויילס, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, צרפת, ואיטליה. האוכלוסייה קיבלה את פני יפה..." (מתוך Source Records of the Great War, עורך: Charles F. Horne, כרך V).

לכבודו של אלנבי הוקמה בירושלים כיכר אלנבי (ראו בערך זה תיאור מפורט של כניעת העיר לאלנבי).

[עריכה] ניצחון במזרח התיכון

בשל ההתקפה הגרמנית על החזית המערבית נותר אלנבי ללא תגבורת, ולאחר שכוחותיו כשלו בניסיונות לכבוש את עמאן במרץ ובאפריל 1918, עצר את המתקפה. קו העצירה של אלנבי היה קו שתי העוג'ות, קו הנמתח בין העוג'א המזרחית (ואדי עוג'א מצפון ליריחו) לבין העוג'א המערבית (נחל הירקון). לאחר שהגיעו כוחות חדשים (בעיקר מאוסטרליה, ניו זילנד, הודו, ודרום אפריקה) חודשה המתקפה באוגוסט 1918. למול אלנבי עמד הגנרל אוטו לימן פון סנדרס שניסה לשחזר את ניצחונו בקרב גליפולי. לאחר סדרה ארוכה של מהלכי הטעייה נשבר הקו העות'מאני בקרב מגידו (19 עד 21 בספטמבר 1918), שנחשב לקרב הפרשים הגדול והאחרון בהיסטוריה, וחיל הפרשים של כוחות הברית עבר וחסם את הנסיגה הטורקית. משלב זה התקדם צבאו של אלנבי בקצב אדיר, ללא התנגדות כמעט. דמשק נכבשה ב-1 באוקטובר, וחאלב ב-25 באוקטובר. טורקיה נכנעה ב-30 באוקטובר 1918.

ביולי 1917 נהרג בנו היחידי מייקל הנרי היינמן אלנבי בחזית המערבית בקרב פשנדל.

בשנת 1934 הוקם בחיפה ברחוב פנורמה (כיום רחוב יפה נוף), מצפור לזכרו, ליד גן אלנבי.

[עריכה] קידומים

הרחוב המרכזי של תל אביב הוסב לכבודו מ'דרך הים' ל'רחוב אלנבי', והוא כיבד את הטקס בנוכחותו.

אלנבי קיבל דרגת פילדמרשל ב-1919, וב-6 באוגוסט של אותה שנה קיבל את תואר האצולה "הוויקונט הראשון אלנבי ממגידו". הוא נותר במזרח התיכון ומונה לנציב העליון של מצרים וסודאן עד 1925. את כהונתו שם פתח בדיכוי התקוממות לאומנית כנגד הבריטים, אך פעל לקידום מה שנקרא 'מודוס ויוונדי' וזאת כתוצאה מהכרזתה החד־צדדית של בריטניה על מתן עצמאות למצרים בפברואר 1922. לקראת סוף כהונתו במצרים עמד בפני משבר חמור ביחסים עם מצרים בשל רצח סר לי סטאק הבריטי המפקד הראשי של הצבא המצרי והמושל הכללי של סודאן האנגלו־מצרי (בנובמבר 1924). אלנבי ניסה לפתור את המשבר בתגובה חריפה, כאשר הגיש למצרים אולטימטום חריף ומשפיל. הוא הועבר מתפקידו עוד קודם שהמשבר נפתר.

עם חזרתו לאי הבריטי התמנה לחבר בבית הלורדים הבריטי. מ־1925 ועד מותו עסק אלנבי בדיג, מסעות ומחקר של ציפורים. אלנבי הפגין יחס של השתמטות מהמחויבות הבריטית כלפי היהודים והציונות. למרות זאת השתתף בטקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים. על שמו נקראו בירושלים מחנה אלנבי וכיכר אלנבי. ב־1936 בא לתל אביב כדי לקבל אזרחות כבוד של העיר.

אלנבי נפטר בלונדון ב-14 במאי 1936 בגיל 75.

[עריכה] הצהרת ירושלים

ההכרזה הרשמית של סר אדמונד אלנבי על משטר צבאי לאחר כיבוש ירושלים ב-9 בדצמבר 1917:

"לתושבי ירושלים והאנשים הברוכים המתגוררים בסביבתה,

התבוסה שנחלו הטורקים מידי הצבאות תחת פיקודי הובילה לכיבוש עירכם בידי כוחותי. לפיכך הריני מכריז בזאת כי העיר נתונה תחת משטר צבאי, והיא תשאר תחת משטר זה כל עוד יהיה בכך צורך צבאי.

אולם, לבל יחשוש איש מכם לאור הניסיון שהיה לכם בידי היריב שהסתלק, הריני להודיעכם כי ברצוני שיעסוק כל אדם בעסקיו החוקיים ללא חשש וללא מפריע.

יתר על כן, היות שחסידי שלוש הדתות הגדולות של האנושות חשים חיבה לעירכם, ואדמתה קודשה בתפילות ובמסעות העלייה לרגל של אנשים אדוקים משלוש הדתות הללו במשך מאות רבות בשנים, לפיכך, הריני לידע אתכם כי כל מבנה מקודש, יד זיכרון, מקום קדוש, מקדש, אתר מסורתי, הקדש, אתר ירושה דתית, או מקום תפילה מסורתי מכל צורה שהיא של כל שלוש הדתות יישמר, ויוגן על-פי המנהגים והאמונות הקיימים של אלו שלדתם הוא מקודש.

הוצבו שומרים בבית-לחם ובקבר רחל. מערת המכפלה בחברון הושמה תחת שליטה מוסלמית בלעדית.

הממונים על שערי כנסיית הקבר הקדוש התבקשו לקיים את חובתם המסורתית לזכרו של החליף עומר, שהגן על הכנסייה ברוחב ליבו."^[1].