קרב רומני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרב רומני

הכוחות הבריטיים בנווה מדבר סמוך לרומני

עימות:	מלחמת העולם הראשונה
תאריך:	3 באוגוסט 1916 - 5 באוגוסט 1916
קרב לפני:	הקרב על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה
קרב אחרי:	קרב רפיח
מקום:	רומני בצפון חצי האי סיני
תוצאה:	הבריטים הדפו את הטורקים ממערב חצי האי סיני

הצדדים הלוחמים

הממלכה המאוחדת, אוסטרליה, ניו זילנד

האימפריה העות'מאנית

מפקדים

ארצ'יבלד מאריי

קרס פון קרסנשטיין

כוחות

10,000 רגלים

18,000 רגלים

אבדות

1,130

9,200

קרב רומני היה קרב חשוב בחצי האי סיני במלחמת העולם הראשונה. הקרב התרחש ב-3 באוגוסט - 5 באוגוסט 1916. על הצבא הבריטי הוטל להגן על מסילת רכבת וצינור מים מתוקים שתוכנן מקנטרה שבסיני, על גדות תעלת סואץ, מזרחה, לקראת המערכה על כיבוש ארץ ישראל. במרץ 1916, הוקם חיל המשלוח המצרי והגנרל ארצ'יבלד מאריי מונה למפקדו והחל בהכנות לפלישה לארץ ישראל. מולו עמד, עדיין במדבר סיני, הצבא העות'מאני בפיקודו של הקצין הגרמני קרס פון קרסנשטיין אשר הגיע לתעלת סואץ, ניסה לחסום אותה, נכשל ועתה היה בתהליך נסיגה במדבר. הצבא הטורקי ניסה לשבש את התקדמות הצבא הבריטי מזרחה. הוא תקף אותו בדרך העולה לארץ ישראל והציב לו מכשולים בבניית מסילת הברזל והנחת צינור המים. בנוסף לכך המדבר לא הסביר פנים לצבא הבריטי: סופות חול, שמש לוהטת ורוחות החמסין הפריעו להתקדמות העבודות. וכך ניתן היה לקבוע כי: "כל קטע של צינור שולם בחייו של חייל בריטי וכל פס רכבת מבריק הונח תמורת גסיסתו של מחנה שלם." ^[1] בסופו של דבר הצבא הבריטי הצליח במשימה ובקרב החשוב שהיה ברומני, הוא נחל הצלחה ונפתחה בפניו הדרך לכיבוש סיני וארץ ישראל.

[עריכה] ההכנות

רומני והסביבה - 1916

בסיום הקרב על תעלת סואץ, שהיה קצר מאד, 2 בפברואר - 3 בפברואר 1915, היה הצבא הבריטי יכול לרדוף אחרי הצבא העות'מאני "ולעשות בהם כַּ‏‏לָ‏ה. ולמנוע מכך הרבה מרעין בישין לעתיד לבוא. אולם כושר תנועה היה חסר לנו" ^[2] ואז במרץ 1916 הוקם חיל המשלוח המצרי בפיקודו של הגנרל ארצ'יבלד מאריי, שהיה לפני כן, תקופה קצרה, ראש המטה הכללי של הצבא הבריטי האימפריאלי (Chief of the Imperial General Staff). חיל המשלוח המצרי כלל את היחידות הבאות:

הגיס הבריטי ה-20 (British XX Corps)
גיס חיל רגלים ה-21 (XXI Infantry Corps)
ארבע דיוויזיות של חיל פרשים אוסטרליות

וכן כוחות מהודו, אוסטרליה וניו זילנד - אנז"ק ונציגויות מהמדינות :צרפת ואיטליה

חיל המשלוח החל במשימתו בחצי האי סיני, התקדם לארץ ישראל והביא את המשימה לסיומה בסוריה.

[עריכה] העיתוי

שנה וחצי לאחר ההתקפה הטורקית על תעלת סואץ, הצבא הבריטי היה שבע רצון מההגנה שהעניק לתעלת סואץ. הצבא העות'מאני היה עסוק בלחימה נגד הרוסים בקוקז. הצבא הבריטי היה עסוק בקרב גליפולי ובמערכה במסופוטמיה. ביולי 1916 ניסה הצבא העות'מאני לבצע התקפה נוספת על תעלת סואץ.

[עריכה] הנחת המסילה וצינור המים

מפה של צפון ומרכז סיני - 1917

התוכנית הייתה להניח צינור מים בעובי 12" אינץ'. במדבר סיני, ללא מים לשתייה לא ניתן להתקיים ובוודאי לא לנוע . בחול הטבעני לא היה קל לחפור תעלה לצנורות ומשטח להנחת פסי הרכבת. כאשר בקשו להקים סוללה של 90 ס"מ, נאלצו לכרות חפירה של 4,50 מטר ולייצב אותה באמצעות כלונסאות קנבוס. וכל זה בחום של 43°-54° ותחת התקפות של חיילים טורקים, בחיפוי תותחי שדה.

מהנדס בשם המינגווי מצא שיטה לזירוז סלילת המסילה: יישור משטחי החול והנחת רשת ברזל על משטח החול המהודק. המכוניות עם פסי הברזל, אדני עץ ושאר הציוד הדרוש עברו על פני הרשת וכך המשיכו להתקדם בהנחת המסילה. במקביל, המציאו נעלים מיוחדות שלא שקעו בחול.

הלחימה עם הכוחות הטורקיים התרחשה לאורך נתיב הבנייה של המסילה: מאגיבּ‏רה, כוואתיה ובאוגראטינה. (ראו מפה) בשני המקומות האחרונים הטורקים ניצחו והשמידו חלק מהמסילה ומצינור המים. הקרב הבא היה בדואידיר, שם התהפך הגלגל והבריטים ניצחו.

מידע שהגיע מלונדון הבהיר כי "איינה גרוסה איכספידיציון" (ההתקפה הגדולה) טרם בוצעה וכל מה שהיה עד עכשיו הייתה רק העמדה במבחן של הכוח הבריטי.

ההתקפה הגדולה הייתה ברומני. כאן עמד להיערך הקרוב הגדול במדבר סיני. הערבים פרצו בבצעקה:"אללה, שפוך חמתך על אוסטרליה!" ותקפו. המערכה נמשכה ימים אחדים: החיילים עלו וירדו בים החול. ^[3] בסופו של דבר הניצחון היה בריטי. האבדות הבריטיות היו - 1,100 איש ואילו הטורקים איבדו 6,000, השאירו אחריהם מיליון כדורים ונסוגו אחורנית.

בנסיעה לאורך המסילה הבנויה אפשר להבחין בציונים לקברות חיילים בריטיים. ההערכה הייתה שהם לא יחזיקו מעמד. "המצבה המתמדת היחידה, שניתן להקים לבחורים האלה, היא עבודתנו... ולכן מוטב לעשות אותה בשלמות.^[4]