תנועת המזרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המזרחי
אפיון:	מפלגה דתית לאומית
כנסות:	מועצת המדינה הזמנית, 1, 2, 3
ממשלות:	הממשלה הזמנית, 1, 2, 3, 4, 5*, 6*, 7** *הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה **הייתה חברה בקואליציה; הפועל המזרחי חברתה לסיעה המשותפת חזית דתית לאומית יוצגה בממשלה
מנהיגים:	יצחק יעקב ריינס, יהודה ליב מימון, מרדכי נורוק, דוד-צבי פנקס
שיא כוחה:	4 מנדטים (הכנסת ה-1)
נוצרה מתוך:
התמזגה לתוך:	החזית הדתית המאוחדת (כמפלגה עצמאית ברשימה משותפת), עצמאית, ולבסוף המפד"ל

הסתדרות המזרחי היא תנועה פוליטית ציונית דתית, שקמה בשנת 1902. לאחר החלטת הקונגרס הציוני שעל הציונים לעסוק בחינוך ציוני חילוני, קבעה קבוצת ציונים דתיים בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס והרב שמואל מוהליבר שרק בשמירת המצוות יישמר העם היהודי. הקבוצה החליטה להמשיך ולפעול על-פי עקרונותיה במסגרת התנועה הציונית. בתקופה מאוחרת יותר הפכה 'המזרחי' לחלק מן המפלגה הדתית לאומית.

תוכן עניינים 1 הקמת המזרחי 2 רעיונות התנועה 2.1 הדרכים לפתרון הבעיה היהודית 3 פעילויות מעשיות של המזרחי 4 נציגי המפלגה בכנסת 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים

[עריכה] הקמת המזרחי

סיעת המזרחי הוקמה כסיעה במסגרת ההסתדרות הציונית בשנת תרס"ב (1902). הקמתה הייתה אחת התגובות של היהדות האורתודוקסית לציונות החילונית: הסיעה הדמוקרטית שקמה בקונגרס הציוני החמישי תבעה להקדיש משאבים לחינוך חילוני, דבר שפגע בעקרונות הדת, איים על כספי החלוקה, יותר מכל - איים להותיר את היהודים החרדים של אירופה מחוץ לגוף הגדול ביותר שטוען לייצוג העם היהודי. הרב יצחק ניסנבוים, נשיא המזרחי בפולין, טען באותה תקופה כי קבוצה של ציונים מדיניים פנו לרב ריינס, וביקשו ממנו להקים סיעה דתית שתתמוך בקו הפעילות המדיני.

את תנועת ה"מזרחי" הגה וייסד הרצל כמו שמספר אחד מראשיה הרב יהודה לייב מימון: "הרצל הוא שיזם את הקמת ה"מזרחי", הארגון המדיני הדתי בתוך התנועה הציונית, עובדה זו גילה הרב יהודה לייב מימון במסיבה שנערכה לכבודו בהגיעו לגבורות, בדבר תשובתו למברכיו סיפר הרב מימון כי הוא שמר את הדבר בסוד כפי שגזר עליו הרב ריינס, אולם אחר שעבר מאז זמן רב התיר לעצמו לגלות את הסוד ברבים. ומעשה שהיה כך היה: הרצל הרגיש צורך בהקמת גוף "מדיני דתי" בתנועה הציונית כמשקל נגדי לחובבי ציון הרוסיים שגילו התנגדות לעמדת הציונות המדינית של הרצל, הוא חשב כי בקרב היהדות הדתית ימצא תמיכה לעמדתו, ולכן פנה אל הרב מימון שיטפל בהקמת ארגון ציוני בין היהדות הדתית, הרב מימון מסר את הטיפול להרב ריינס וכעבור חצי שנה נקרא כינוס היסוד של המזרחי. אולם כדי לקיים את הכינוס זקוק היה הרב ריינס לתקציב של שמונה מאות מארק, הרצל נתן לו את הסכום מכיסו". (הובא במקבילים נפגשים, אהוד לוז, עמ' 304 על פי כתבה מהארץ מיום י"ג כסלו תשט"ז ). מקור המילה מזרחי הינו נוטריקון של שתי מילים: "מרכז-רוחני".

עם הקמתה, הכריזה המזרחי על עצמה כסיעה של יהודים דתיים, שפועלים בתוך המנגנון החילוני של ההסתדרות הציונית. אחרי ועידת מינסק, שהתקיימה בשנת ייסודה של המזרחי, אמר הרב ריינס כי מטרתה של המזרחי היא "לכבוש את ההסתדרות מבפנים" על ידי הצטרפות של המוני חרדים ממזרח אירופה. האידאולוג הראשון של התנועה היה זאב יעבץ, והוא זה שניסח את ה"קול קורא" להצטרפותם של ההמונים.

עם זאת, היהדות האורתודוקסית ביקרה קשות את הקמת המזרחי. הביקורת התמקדה בשתי פנים: האשמה "בדחיקת הקץ" - כלומר פעולה לקירוב הגאולה וביאת המשיח, למרות שהאמונה היהודית המסורתית גרסה כי האל הוא שישלח את המשיח בזמנו - והמשיח הוא שיעלה את היהודים לארץ ישראל; והאשמה בשיתוף פעולה עם עוברי עבירה.

ריינס השיב להאשמה הראשונה בתשובה דיאלקטית. מחד גיסא, אמר שהציונות החילונית אינה קשורה לגאולה אלא להצלת יהודים ותו לא. מאידך גיסא, הסביר כי גם פעולה פוליטית מונעת בידי האל, וכי אם מתרחש תהליך היסטורי שנדמה כעליה בחומה - האל הוא שמניע אותו מבפנים. להאשמה השנייה השיב ריינס בהסבר שאין שיתוף פעולה אמיתי בין המזרחי לבין הציונות החילונית, אלא רק שיתוף פעולה פרקטי, לצורך שמירה על האינטרסים של היהדות הדתית.

[עריכה] רעיונות התנועה

• ישנו קשר חזק בין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל: שלושה מרכיבים אלה משלימים זה את זה - השאיפה היא לא רק להחזיר לעם את חירותו המדינית בארצו ואת לשונו אלא גם את תורתו.
• התנועה הציונית קמה משום שהגלות אינה יכולה לשמש מקום מושב ליהודים אך תפקיד התנועה אינו רק בשמירה על קיומו הפיסי של העם אלא הציונות היא תנועת תשובה והיטהרות ליהדות המסורתית ומהווה תרופה גם למצוקה הרוחנית של העם.
• רעיונותיה ותוכניותיה של התנועה הציונית מבוצעים ומונהגים אמנם בידי חילוניים, אך יש להם ערך דתי חשוב. יישוב ארץ ישראל והניסיון להקים בה מדינה יהודית הם מצוות דתיות חשובות. הצלחת הציונות תוביל לפריחה של הדת היהודית כיוון שהיישוב בארץ ישראל יהווה מחסום בפני התבוללות.
• הרב ריינס שלל את העמדה החרדית המסוגרת בפני הלאומיות החילונית כמו גם את המתבוללים המתנכרים לעם. הוא ראה בציונות משהו שיכול לתקן את המצב ולכן סבר כי תפקידה של הציונות הדתית לפשר בין היהדות החרדית לבין היהדות החילונית.
• רוב חוגי הציונות הדתית ראו, כהרצל, בהתעוררות הלאומית בראש ובראשונה כלי להציל את העם היהודי שנמצא בסכנה בגולה ולכן תמכו בהצעה להתיישב באוגנדה כשלב ביניים.

[עריכה] הדרכים לפתרון הבעיה היהודית

1. גאולת עם ישראל תתחיל על ידי יישוב א"י (אתחלתא דגאולה).
2. השיבה לארץ ישראל תחזק את אחדות עם ישראל.
3. על הציונות הדתית להבטיח את צביונה היהודי דתי של המדינה היהודית החדשה שתקום בא"י (שמירת שבת, קיום מצוות דתיות וכו')
4. אנשי המזרחי ביקשו לחזק ולהרחיב את רגש הדת בתוך הציונות ולהפיץ את רוח הציונות בתפוצות. בהחלטות המזרחי נקבע כי התורה היא מרכזו של העם היהודי וכי הציונות היא הכלי המשמר את התורה הזו - הם ביקשו להרחיב את הרגש הדתי בתוך הציונות ולהפיץ את הקשר המיסטי שקיים בין עם ישראל, ארץ ישראל והתורה.

[עריכה] פעילויות מעשיות של המזרחי

1. בין המזרחי לבין ההסתדרות הציונית היו מתיחות שנבעה בעיקר מהדרישה של מזרחי לקיים מצוות הדת במוסדות התנועה ומפעיליה כך למשל דרשה מזרחי להפסיק בשבת את העבודה במוסדות המרכזיים של התנועה.
2. תנועת המזרחי הפכה לחלק מהותי וחשוב בתנועה הציונית ברוסיה ובנתה ארגון מסועף שבו היו אלפי תומכים - טקטיקת התנועה הייתה ניהול מלחמת תרבות סימטרית עם החילוניים בתנועה - ליד כל ועדת תרבות חילונית דרשה המזרחי לקיים ועדת תרבות דתית.

פעילות מזרחי הגיעה אף לא"י שנראה היה להם כי הגימנסיה העברית ביפו מנהלת אופי לימודי לא דתי ריינס ואנשיו הקימו את ביה"ס " תחכומוני " שאופיו היה לאומי דתי ובו יצרו מסגרת חינוכית מקבילה , בכלת אופי דתי לאומי . כך נוצרו מסגרות חינוך נפרדות חילוניות ודתיות שהיו אמורות להכיר זו בזו ולהיתמך על ידי ההסתדרות הציונית.

ביקורת ריינס על הרצל ופעולותיו :

• הציונות הדתית בניגוד לציונות המדינית שואפת לא רק להחזיר את עם ישראל לארצו אלא גם לתורתו .
• הציונות היא כוח טבעי ולאומי אשר לא רק יציל פיזית את עם ישראל אלה גם יחזק את דת היהדות.
• התנגדות נחרצת לתביעתה של הסיעה הדמוקרטית - לעבודה חינוכית ברוח חילונית

עם מנהיגיה לאורך השנים נמנו הרב מאיר בר-אילן, הרב יהודה לייב מימון והרב יוסף דב סולובייצ'יק.

עם קום המדינה הייתה שותפה ל'חזית הדתית' ויוצגה בממשלה. ב-1956 הפכה לחלק מהמפד"ל.

[עריכה] נציגי המפלגה בכנסת

מועצת המדינה הזמנית (1948)
3 נציגים: זאב גולד, יהודה לייב פישמן מימון, דוד צבי פנקס

הכנסת ה-1 (1949) במסגרת החזית הדתית המאוחדת
4 מנדטים (מתוך 16 לרשימה כולה): יהודה לייב מימון, מרדכי נורוק, דוד-צבי פנקס, אברהם-חיים שאג

הכנסת ה-2 (1951)
2 מנדטים: שלמה-ישראל בן-מאיר, מרדכי נורוק, דוד-צבי פנקס ‏‏^[1]

הכנסת ה-3 (1955) במסגרת החזית הדתית לאומית ‏‏^[2]
2 מנדטים (מתוך 11 לרשימה כולה): שלמה-ישראל בן-מאיר, מרדכי נורוק

[עריכה] לקריאה נוספת

• י"ל מימון, ספר המזרחי (נכתב 30 שנה לאחר פטירת הרב ריינס)

[עריכה] קישורים חיצוניים

• המזרחי, באתר הכנסת

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ‏ב-14 באוגוסט 1952 נפטר דוד-צבי פנקס. החליף אותו שלמה-ישראל בן-מאיר.‏
2. ^ ‏ב-31 באוקטובר 1955 שינתה הסיעה את שמה ל"הפועל המזרחי-המזרחי". ב-22 בינואר 1957 שונה שוב שמה ל"מפלגה הדתית לאומית - המזרחי-הפועל המזרחי", בעקבות איחודן הסופי של המפלגות המזרחי והפועל המזרחי שהרכיבו את הסיעה. ‏