יצחק יעקב ריינס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יצחק יעקב ריינס (ה'תקצ"ט - ה'תרע"ה, 1839 - 1915) - מגדולי רבני ליטא ומייסד תנועת המזרחי. נודע כעילוי תלמודי עוד בצעירותו.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
אביו של הרב ריינס, שלמה נפתלי, עלה לארץ בצעירותו בעליית תלמידי הגאון מווילנה. מצוקת החיים בארץ והתעמרות השלטונות הכריחוהו לחזור לחו"ל. משפחתו נותרה בארץ ונספתה ברעידת האדמה בצפת, 1837. משנישא שנית והתחתן נולד לו בנו יצחק יעקב.
מגיל קטן ניכר בילד כישרון גדול והוא העיד על עצמו שבגיל 16 כבר הספיק להעלות על הכתב כמות עצומה של חידושי תורה.
התחתן בגיל 19, עם בתו של הרב יוסף רוזין, רבה של הורדוק ואחר כך טלז. בגיל 28 היה לרב עיר, בשוקיאן, ואחר כך בשווינציאן [1].
פיתח דרך לימוד תלמודית ייחודית, המתבססת על ניתוח כללי ההיגיון שנעשה בהם שימוש. בכך דיבר גם אל לבם של חוגים משכילים.
בשנת 1882 העלה הצעה בכינוס רבנים בדבר הקמת ישיבה בה למדו גם לימודים כלליים (בדומה לישיבה תיכונית בימינו), אבל זו נדחתה. הוא החליט להגשימה בעצמו, והיה ראשון לבסס מודל זה. רדיפת הקנאים שהובילה אף למעצרו בידי השלטונות הכריחה אותו לסגור את הישיבה ולעבור לעיר לידא, אחרי שהות קצרה בבריטניה. בעיר לידא כיהן ברבנות עד סוף ימיו. בסופו של דבר הצליח להקים מחדש גם את הישיבה התיכונית עליה חלם. לאחר פטירתו מילא את מקומו בעיר לידא, חתנו הרב אהרן רבינוביץ, שנספה בשואה.
[עריכה] פועלו הציוני
מששמע על רעיונות יישוב ארץ ישראל של הרב קלישר החל עימו בחליפת מכתבים. מאוחר יותר הצטרף לחיבת ציון ושיתף בתוכניותיו את הרב שמואל מוהליבר.
כנגד החרדים, שלא היו מרוצים מישוב הארץ בידי חילונים, טען שאין פסול במצוות שמקיימים אותם מצד המוסר הטבעי ("הרגש והשכל" כלשונו). כפי שצדקה וגמילות חסדים שנעשות מתוך תחושה פנימית הן כשרות, כך גם יישוב הארץ, אף כשמניעיו אינם דתיים טהורים. עמדה זו מציבה אותו בין תומכי המוסר האוטונומי בהגות היהודית על המוסר.
הוא העיד על עצמו שהוא אדם זהיר ועל כן לא מיהר להצטרף לקונגרס הציוני הראשון, והצטרף לתנועה הציונית רק כשמצא חיוב בה ובמנהיגה, תיאודור הרצל.
הרב פישמן מספר על שיחה ארוכה שהייתה לרב ריינס עם ה"חפץ חיים", שבה הזהיר אותו החפץ חיים, כי תמיכתו בציונות (כמו גם שילובם של לימודי חול בישיבתו), תוביל להתרחקות ממנו ומנה באוזניו טיעונים דתיים כנגד הציונות. הרב ריינס השיב לו, כי "חוב קדוש על כל אחד ואחד להצטרף לתנועה" ואמר שלדעתו תומכים בדעתו רבנים רבים, אלא שחוששים הם מהמתנגדים ואינם מביעים דעתם.
ב-1902 ייסד את "המזרחי", כפלג נפרד בתנועה הציונית, כתגובת מחאה על רצונה של ההסתדרות הציונית להיכנס לפעילות בתחומי התרבות, ולא להסתפק בפעלתנות מדינית. הוא האמין שהקמת זרם נבדל תשקיט את הזעם החרדי, תקווה שהתבדתה.
מסופר שבאחת הפעמים כשעלה למסור דרשה, בא קנאי וקרע את בגדו.
תמך בתוכנית אוגנדה, כחלק מאמונתו שמטרת הציונות בראש ובראשונה היא להציל חיי יהודים.
נפטר בי' אלול ה'תרע"ה.
זכרו של הרב ריינס שקע בעולם התורני, כיוון שהחרדים התעלמו ממנו בשל השקפתו הציונית ואילו בציונות הדתית, הרב ריינס לא השאיר תלמידים מובהקים, כך שהשפעת מורשת הרב קוק גברה, בעיקר בהובלתו של בנו, הרב צבי יהודה קוק.
בשנים האחרונות מתגבר העניין בתורתו, כחלק מהתעניינות גוברת בהגות הציונית דתית המוקדמת כמו משנתם של הרבנים חיים הירשנזון, צבי הירש קלישר ואחרים. על שמו המושב הראשון של הפועל המזרחי בארץ, שדה יעקב שבמערב עמק יזרעאל.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ד"ר יוסף שפירא, הגות, הלכה וציונות - על עולמו הרוחני של הרב יצחק יעקב ריינס. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002
- דוד שמש, הרב יצחק יעקב ריינס - מחולל הציונות הדתית, משרד החינוך והתרבות, אגף החינוך הדתי, תשל"ז
