הפועל המזרחי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במפלגת פועלים דתית שהייתה ביישוב ובישראל. אם התכוונתם לארגון עובדים דתיים הקשור למפלגה, ראו הסתדרות הפועל המזרחי.
| הפועל המזרחי | |
|---|---|
| אפיון: | מפלגה דתית לאומית |
| כנסות: | מועצת המדינה הזמנית, 1, 2, 3 |
| ממשלות: | הממשלה הזמנית, 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7 |
| מנהיגים: | חיים משה שפירא |
| שיא כוחה: | 9 מנדטים (הכנסת ה-3) |
| נוצרה מתוך: | הוקמה כמפלגה אחות של תנועת המזרחי |
| התמזגה לתוך: | החזית הדתית המאוחדת (כמפלגה עצמאית עיקרית ברשימה משותפת), ולבסוף המפד"ל |
הפועל המזרחי (או בראשי תיבות: הפועמ"ז) היא תנועה פוליטית שהתקיימה החל מ-1922, עשרים שנה אחרי ייסוד המזרחי, ועד התאחדותה עם תנועת המזרחי ב-1956 לשם הקמת המפד"ל.
תנועת הפועל המזרחי הוקמה מתוך תנועת המזרחי, ולעומתה היא הדגישה ערכים הסוציאליסטיים. התנועה פעלה בשיתוף עם תנועת העבודה הציונית הסוציאליסטית, אף על פי שהייתה חלק מן הציונות הדתית. המפלגה דגלה בבניין הארץ ובסוציאליזם המשולבים בשמירת מצוות, לימוד תורה וחינוך דתי, זאת לאור הסיסמה "תורה ועבודה".
תנועת הפועל המזרחי נחשבת למייסדת תנועת הנוער בני עקיבא וארגון הספורט אליצור.
על מייסדיה ומנהיגיה הראשונים נמנה שלמה זלמן שרגאי (שהיה ראש עיריית ירושלים בשנים 1950-1952) ומנהיגה המובהק היה חיים משה שפירא שלפני הקמת המדינה כיהן כחבר הנהלת הסוכנות וחבר מנהלת העם מטעמה ועם הקמת המדינה היה חבר הממשלה הזמנית מטעמה ואחר כך שר בממשלות הבאות. מנהיג נוסף שזוהה עמה היה זרח ורהפטיג.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] בתקופת היישוב
הפועהמ"ז הוקם לאחר התלכדות של קבוצות פועליים דתיים שהגיעו ארצה בימי העלייה השלישית (1919-1923). רובם היו יוצאי ארגון "צעירי המזרחי" בפולין ואחרים הגיעו מליטא, בלארוס ואוקראינה. רבים מהם עזבו את ספסלי הישיבות במזרח אירופה, ובבואם ארצה ביקשו להשתתף כחלוצים בבניין הארץ תוך שמירה על תורה ומצוות. סיסמתם הייתה "תורה ועבודה". כשהגיעו ארצה התארגנו קבוצות פועלים דתיים אלו ועסקו בעבודות כפיים שונות ברחבי הארץ, כגון סלילת כביש טבריה וניקוי בריכות שלמה ליד בית לחם. הם נאצלו להתמודד עם סטיגמה שעל פיה הפועל הדתי אינו מתאים לעבודה פיזית קשה, שכן הוא ורגיל לספסלי הישיבה. הפועלים הדתיים התקשו להשתלב בתנועת "המזרחי" שכללה בעיקר רבנים ואנשי המעמד הגבוה. הפועלים הדתיים טענו שהמזרחי היא תנועה דתית המזניחה אספקטים סוציאליים.
לאחר מספר אסיפות הכנה בירושלים, פתח תקווה וראשון לציון, התכנסה בחול המועד פסח תרפ"ב (1922), בירושלים, מועצה ראשונה שבה הונחה אבן היסוד להסתדרות "הפועל המזרחי" בארץ ישראל. בחוקת המפלגה הוגדרו מטרותיה: בניין הארץ ברוח התורה על ייסוד העבודה, וביסוס מצב החברים בה בחומר - תנאים סוציאליים, וברוח - שיעורי תורה, לימוד היסטוריה ועוד.
המזרחי והפועהמ"ז פעלו במשותף בתוך התנועה הציונית, בתחום המדיני ובשדה החינוך.
מנהיגה של הפועהמ"ז, שמואל חיים לנדאו (שח"ל), קרא להניף בגאון את נס "המרד הקדוש" – למרוד ברחוב המתנכר ל"תורה ועבודה" ולבנות חיי פרט וחברה בישראל המבוססים על ערכים אלה. המפעל הראשון שהקים הארגון היה פתיחת מטבח פועלים עצמאי על טהרת הכשרות בתל אביב ולאחר מכן גם בירושלים, בפתח תקווה ובחיפה. מפעל חשוב נוסף היה פתיחת לשכות עבודה עצמאיות שדאגו לסייע לחבריה הארגון למצוא עבודה ואף לרכוש מקצוע. אנשי הארגון ניסו לשדל את היהודים שלא להעסיק פועלים ערביים שהיו זולים יותר.
בוועידה הרביעית של הארגון, בשנת 1924, חל פילוג. השמאל, שייצג את הרוב, הצטרף להסתדרות הכללית, והימין נשאר מחוץ לה. שתי הקבוצות אוחדו שוב ב-1927, בראשות שני המנהיגים: שח"ל ומשה שפירא.
במהלך הוועידה השביעית בשנות ה-30, התפלגה התנועה שוב ל-3 סיעות, בשאלת היחס למזרחי:
- סיעת "יצירה ובנין" דגלה בהיפרדות מהמזרחי לשם שמירת דרכה הסגולית של הפועהמ"ז.
- סיעת "אל המקור" שהחזיקה בעמדות ימניות, תמכה בהתקרבות ל"תנועה האחות" - המזרחי, תוך שמירת אוטונומיה.
- סיעת "תורה ועבודה" דגלה בהשתלטות על המזרחי.
בהמשך התאחדו שוב הסיעות סביב האידאולוגיה של סיעת תורה ועבודה.
[עריכה] בתקופת המדינה
בכנסת הראשונה התמודדה במסגרת חזית דתית מאוחדת (שכללה גם את המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל), בה הייתה המפלגה הגדולה ביותר. בבחירות לכנסת השנייה התמודדה המפלגה באופן נפרד, תחת השם "תורה עבודה - פועל מזרחי", וזכתה בשמונה מנדטים. בבחירות לכנסת השלישית חזרה להתמודד ברשימה משותפת עם מפלגת המזרחי, תחת השם "חזית דתית לאומית". במהלך כהונת הכנסת התאחדו המפלגות סופית והקימו את המפד"ל, בה הייתה הפועל המזרחי המרכיב העיקרי. תנועת הפועל המזרחי שמרה על ייחודה כארגון עובדים דתיים (הסתדרות הפועל המזרחי שפעל במקביל להסתדרות וגם בשיתוף עמה) אך לא שבה להתמודד כמפלגה נפרדת.
[עריכה] נציגי המפלגה בכנסת
מועצת המדינה הזמנית (1948)
2 נציגים: זרח ורהפטיג, משה שפירא
הכנסת ה-1 (1949) במסגרת החזית הדתית המאוחדת
7 מנדטים (מתוך 16 לרשימה כולה): משה אונא, יוסף בורג, אליהו-משה גנחובסקי, אהרן-יעקב גרינברג, זרח ורהפטיג, משה קלמר[1], משה שפירא
1. ^ ב-11 במרץ 1949 פרש מהכנסת משה קלמר. החליף אותו אליהו מזור חבר אגודת ישראל.
הכנסת ה-2 (1951)
8 מנדטים: משה אונא, יוסף בורג, אליהו-משה גנחובסקי, זרח ורהפטיג, יעקב-מיכאל חזני, משה קלמר, יצחק רפאל, משה שפירא
הכנסת ה-3 (1955) במסגרת החזית הדתית לאומית
9 מנדטים (מתוך 11 לרשימה כולה): משה אונא, יוסף בורג, אהרן-יעקב גרינברג, זרח ורהפטיג, פריג`א זוארץ, יעקב-מיכאל חזני משה קלמר, יצחק רפאל, משה שפירא
1. ^ ב-31 באוקטובר 1955 שינתה הסיעה את שמה ל"הפועל המזרחי-המזרחי". ב-22 בינואר 1957 שונה שוב שמה ל"מפלגה הדתית לאומית - המזרחי-הפועל המזרחי", בעקבות איחודן הסופי של המפלגות המזרחי והפועל המזרחי שהרכיבו את הסיעה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הפועל המזרחי, באתר הכנסת
| התנועות המיישבות בישראל |
|---|
|
תנועת המושבים · הפועל המזרחי · הקיבוץ הארצי השומר הצעיר · הקיבוץ הדתי · העובד הציוני · פועלי אגודת ישראל · חרות בית"ר · האיחוד החקלאי · אמנה · משקי העובד הלאומי · המרכז החקלאי · התנועה הקיבוצית המאוחדת |
