קז'ישטוף פנדרצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קז'ישטוף פנדרצקי (בפולנית: Krzysztof Penderecki;‏ נולד ב-3 בנובמבר 1933) הוא מלחין ומנצח פולני.

פנדרצקי נולד בדמביצה ולמד קומפוזיציה באופן פרטי. הוא המשיך בלימודי מוזיקה באוניברסיטה של קרקוב ובאקדמיה למוזיקה שם. אחרי סיום לימודיו בשנת 1958, קיבל משרת הוראה באקדמיה.

יצירותיו המוקדמות של פנדרצקי מגלות השפעה מצד אנטון וברן ופייר בולז (ניכרת גם השפעתו של איגור סטרווינסקי). פנדרצקי התחיל לזכות בהכרה בינלאומית בשנת 1959, בפסטיבל הסתיו בוורשה, שם בוצעו לראשונה אחדות מיצירותיו. אבל היצירה שהביאה אותו לכלל מודעות בינלאומית של ממש הייתה "קינה לקורבנות הירושימה", שנכתבה ל-52 כלי מיתר. ביצירה זו מרחיב פנדרצקי את אופני השימוש בטכניקות אינסטרומנטליות (למשל, נגינה על צדו האחר של הגשר, משיכת קשת על הקצה). יש הרבה מרקמים חדשניים ביצירה, שמרבה להשתמש בצבירי טון (צלילים סמוכים, המנוגנים בבת אחת) (ראו Sound mass בוויקיפדיה האנגלית). כותרת היצירה הייתה במקור "8 דקות, 37 שניות", אולי כקריצה לג'ון קייג', אבל פנדרצקי שינה את השם בהשפעת המו"ל שלו, שהציע לתת ליצירה שם ססגוני יותר.

"סנט לוקאס פאסיון" (1963 - 1966) חיבבה את פנדרצקי על הציבור, לא במעט על שום היותה יצירה דתית חשובה, בשפה מוזיקלית חדשנית, שחוברה בתוככי אירופה המזרחית הקומוניסטית. קהל המאזינים המערבי ראה בכך קריאת תגר על השלטונות הסובייטיים, שזכתה לתמיכתם הנלהבת. מגוון סגנונות מוזיקליים מופיע ביצירה. המרקמים הנסיוניים, כמו אלה שנראו ב"קינה", מתאזנים בצורת הבארוק של היצירה ובשימוש, מדי פעם, בכתיבה הרמונית ומלודית מסורתית יותר. פנדרצקי עושה שימוש בסריאליזם ביצירה זו ואחת משורות הצלילים שהוא משתמש בה כוללת את מוטיב BACH, הפועל כגשר בין יסודות מקובלים לאחרים, נסיוניים יותר. פרק ה"סטאבט מאטר" לקראת סוף היצירה מסתיים באקורד מז'ורי פשוט של רה מז'ור, ומחווה זו חוזרת בסיום היצירה ממש, הנסגרת באקורד מי מז'ור חוגג ניצחון. אלה הן ההרמוניות הטונאליות היחידות ביצירה, ושתיהן באות כהפתעה למאזין; השימוש שעושה פנדרצקי בטרצות טונאליות כאלה עודנו היבט שנוי במחלוקת של היצירה.

בערך באמצע שנות ה-70 התחיל סגנונו של פנדרצקי להשתנות. הקונצ'רטו לכינור מס' 1 מותיר מאחוריו, במידה רבה, את מקבצי הצלילים הדחוסים שנקשרו בשמו של פנדרצקי ומתמקד תחת זאת בשני מרווחים מלודיים: חצי-טון וטריטון. היו פרשנים שהרחיקו לכת עד כדי להשוות את הכיוון החדש הזה אל אנטון ברוקנר.

מגמה זו נמשכה בסימפוניה השנייה, "חג המולד" (1980), הגלויה ופשוטה מנקודת ראות הרמונית ומלודית, יחסית למלחין, שהיה מן הניסיוניים ביותר באירופה. בסימפוניה נעשה שימוש רב בנעימת מזמור חג המולד, "לילה שקט".

בשנת 1980 הזמינה תנועת סולידריות אצל פנדרצקי יצירה שנועדה ללוות את הסרת הלוט מעל פסל במספנות של גדנסק, לזכר הנספים בהפגנות נגד הממשלה, שהיו שם בשנת 1970. פנדרצקי נענה ב"לקרימוזה", שאותה הרחיב בהמשך לאחת היצירות הנודעות ביותר של תקופתו המאוחרת, "הרקוויאם הפולני" (1980-84), שעובד בשנת 1993. גם כאן ההרמוניות עשירות, אם כי יש גם רגעים, המעלים בזיכרון את יצירותיו המוקדמות, משנות ה-60. בשנים האחרונות, מכל מקום, הוא נוטה לעבר רומנטיות שמרנית יותר, כפי שאפשר לראות ביצירות כמו הקונצ'רטו לצ'לו מס' 2 וה"קרדו".

ב-1987 זכה בפרס וולף באמנות על הישגיו וחידושיו בשדה ההלחנה.

[עריכה] עוד מיצירותיו

• "גן העדן האבוד" (אופרה) (שיקגו, 1978)
• "שיר השירים אשר לשלמה" (ליסבון, 1973)
• מגניפיקט, (קתדרלת זלצבורג, 1974)
• סימפוניה מס' 1 (קתדרלת פטרבורו, 1973)
• קונצ'רטו לכינור (באזל, 1977)
• פעולות להרכב ג'אז (פסטיבל דונאואשינגן, 1971)
• קונצ'רטו לחליל (לוזאן, 1993)
• סימפוניה מס' 5 (מינכן, 1995)

[עריכה] ראו גם

רשימת יצירות מלאה בוויקיפדיה האנגלית.