פטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בעיר בירדן. אם התכוונתם לעיר ביוון, ראו פטרס.

_{קואורדינטות: 30°19′43″N 35°26′31″E}

פטרה
אתר מורשת עולמית
בית האוצר בפטרה (אלחיזנה)
מדינה	ירדן
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 3, 4

פטרה (ערבית البتراء; מלשון פטרוס - "סלע" ביוונית) היא עיר נבטית קדומה המפורסמת בארמונות הקבורה שלה החצובים באבן החול של הרי אדום, ומכאן שמה בעברית "הסלע האדום". האתר שוכן בדרום ירדן, כמאה ק"מ צפונית לאילת. היא מכונה גם "העיר הוורודה" בפי התושבים המקומיים בשל גוון המסלע.

[עריכה] האתר

פטרה נמצאת בקניון "סיק", בגובה של 885 מטר מעל פני הים. היא סגורה לחלוטין בין הרים והגישה אליה אפשרית רק דרך הקניון מכיוון מזרח. הקניון עצמו צר למדי ורוחבו לא עולה על מטרים ספורים, בעוד שקירותיו מגיעים לגובה של כמאה מטרים. צלעות הקניון עשויות אבן חול נובית בצבע אדמדם.

פטרה מפורסמת כיום בזכות המבנים החצובים במורדות ההר שנשתמרו היטב עד ימינו. הידוע מכולם הוא קבר מלכותי מפואר בשם "אוצר פרעה" (אלחיזנה), שלצורך פיסולו הוזמנו אומנים מאלכסנדריה. גובהו 33.77 מטר ורוחבו 24.90 מטר, והוא נחצב מלמעלה כלפי מטה. את הרווח שבין העמודים הצדדיים מפארים פסלי ענק של רוכבי סוסים. מכיוון שלא נמצא קשר עם פרעה, יש החושבים שאוצר פרעה הוא חלק מן הזהב הרב וכלי הכסף שהביאו בני ישראל ביציאת מצרים. הבדווים שמרו על האוצר האגדי בקנאות והרגו כל מי שקרב למבנה.

[עריכה] זיהויה במחקר המקרא

השער הרומי

עד העת האחרונה זוהתה פטרה כקדש המקראית. הזיהוי התבסס על התרגום לארמית בו נקראה קדש בשם רקם וקדש ברנע בשם רקם גיאה או רקם גיעה: "מהלך חד עשר יומין מחורב אורח טורא דשעיר עד רקם גיאה". (תרגום אונקלוס על דברים א' ב: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ").

יוסף בן מתתיהו המשיך את גלגול השם רקם לפטרה: "ורקם (מלך מדין), אשר שמו היה כשם העיר, המרכז והבירה של כל ערב, אשר עדיין נקראת על ידי האומה הערבית בשם א-רקם על שם המלך שבנה אותה. אבל היוונים כינוה פטרה" (קדמוניות ספר רביעי פרק שביעי). מכאן שקדש היא פטרה, הסלע האדום בירדן.

בשנת 1840 חשבו החוקרים כי מצאו מיקום חדש לקדש לפי הדמיון בשם לעין גדייס בנגב. אולם כשהתברר שאין קשר בין השמות ו"גדייס" היא "שוקת" בערבית, על שם השוקת שהייתה במקום, "העבירו" את המיקום לעין קודיראת הסמוכה ופטרה נעלמה מן התנ"ך. כיום עין קודיראת מסומנת במפות כקדש ברנע.

[עריכה] היסטוריה

המנזר

לפי המסורת הבדווית בפטרה, זה המקום בו הכה משה בסלע, כאן נקברה מרים, אחות משה, וכאן גם מת אהרון על הור ההר, ג'בל הרון בערבית. הנחל העובר בפטרה נקרא ואדי מוסא, על שמו של משה רבנו, וכך גם שם העיר הסמוכה. מכיוון שבני ישראל שהו באזור קדש 38 שנים, דרך של ימים ספורים בלבד, ייתכן שחלק גדול מהמערות החצובות בסלע נחצבו על ידם ושמשו למגורים:

	"וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה"
-- דברים ב, יד

מאוחר יותר, נבנתה פטרה על ידי האדומים במאה ה-9 לפנה"ס והייתה לבירת הנבטים, לאחר שאלה השתלטו עליה במאה ה-3 לפנה"ס. בעת העתיקה שימשה פטרה כצומת דרכים אזורי חשוב, אליה הגיעו אורחות גמלים של סוחרי קטורת ולבונה. בשנת 106 נכבשה העיר על ידי הרומאים. ההשפעה ההלניסטית והרומית ניכרת בשרידי מבניה המפוארים. בימי הצלבנים היה בה "מבצר עמק משה" ולאחר הכיבוש הערבי נעלמה מההיסטוריה עד שנתגלתה מחדש בשנת 1812 על ידי בורקהרט.

בראשית שנות ה־50 של המאה ה־20 החל משתרש מנהג הרפתקני בקרב צעירים נועזים מישראל לחצות את הגבול לשטח האויב, כדי לראות במו עיניהם את סוד פלאה של פטרה. מרבית הסיירים הללו לא שבו בחיים אל המולדת. בארץ אף אסרו את השמעת השיר "הסלע האדום" ששר אריק לביא המהלל את המקום.

ב-1985 הכריזה אונסקו על פטרה כאתר מורשת עולמית. ב-7 ביולי 2007 נבחרה פטרה כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.