עובדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספר עובדיה הוא הספר הקצר ביותר בתנ"ך והוא כולל פרק אחד ובו 21 פסוקים. זהו הספר הרביעי בתרי עשר, אחרי הושע, יואל ועמוס. הוא סודר במקום זה כנראה בגלל שנבואתו, העוסקת באדום, משלימה את נבואתו האחרונה של עמוס.

תוכן עניינים

1 זמנו של הספר
2 תוכנו של הספר
3 מקבילות לספרים אחרים
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] זמנו של הספר

בנבואה נזכר רק שמו של הנביא - עובדיה - ותו לא. נתון זה לא יכול לעזור לנו, כיוון שיש במקרא רבים שנקראים בשם זה ובתקופות שונות.

בחז"ל (סנהדרין לט) יש דעה שעובדיה הנביא הוא "עובדיהו אשר על הבית" המוכר לנו מימי אחאב, שמסופר עליו שהיה בקשר עם 'בני הנביאים'. וכן תרגום השבעים ויוסף בן מתתיהו מתייחסים אליו כנביא. האבן עזרא דחה סברה זו, וקבע כי אין דרך לדעת דורו. בדורות האחרונים טענו חוקרים אחדים, שעובדיה ניבא לאחר חורבן בית המקדש הראשון, מפני שהוא מאשים את אדום בהתנכלות ליהודה בשעה שזו הובסה, נשבתה ונחרבה. בתקופה זו ברור שאדום סייעו לחורבן יהודה, אולם הפסוקים יכולים להתפרש גם על תקופות אחרות, כיוון שאין ציון מדויק של האויבים ורמת החורבן. ישנן קביעות נוספות לגבי זמנה של נבואת עובדיה, והן שונות זו מזו עד כדי פער של חמש מאות שנים ויותר ביניהן.

[עריכה] תוכנו של הספר

הספר מהווה נבואה אחת המתחלקת לשלושה חלקים:

א-ט: נבואה על חורבן אדום, בניגוד ליהירותם. הנביא מספר שה' קרא למלחמה כנגד אדום והיא תחרב גם "אִם-תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים"(פסוק ד).
י-יד: תוכחה לאדום על יחסם לממלכת יהודה בעת צרתם. אנשי אדום ייענשו על שלא סייעו ליהודה במלחמתם, ולא זו בלבד אלא שצחקו ושמחו לאידם ובסופו של דבר אף הצטרפו למנצחים ופגעו בשרידים האחרונים.
טו-כא: תיאור יום ה' הכולל ישועה לעם ישראל וחורבן לאדום. הנביא אומר לאדום "כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ" (פסוק ט"ו), האדומים יובסו על ידי ישראל עד שלא יישאר לצבאם שריד. לעומת זה לישראל הנביא מוסר שינצחו, ירחיבו את גבולם ואף ישלחו שופטים (מושלים) לארץ אדום.

[עריכה] מקבילות לספרים אחרים

פסוקים א-ח מופיעים, בשינויים מעטים, בירמיהו מ"ט ז-טז.
הרבה דמיון יש בין סגנונו של עובדיה לזה של יואל ובעיקר סופו.
שימושו של עובדיה במושג יום ה' מופיע אצל יואל פעמים רבות וכן בישעיהו י"ג, עמוס ה', צפניה א' ומלאכי ג'.