חבקוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בנביא חבקוק. אם התכוונתם לישוב, בתנועה חברתית או בפרויקט צבאי, ראו חבקוק (פירושונים).
חֲבַקּוּק היה אחד מנביאי התנ"ך מתקופת הבית הראשון. נבואותיו של חבקוק מצויות בספר חבקוק בן שלושת הפרקים, שהוא אחד מספרי התרי עשר, והן עוסקות בשאלת צדיק ורע לו על רקע עלייתם של הכשדים - הם הבבלים, כנראה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חבקוק הנביא
כמעט דבר אינו ידוע על חייו האישיים. לא נמסר בספר על זמנו, מקומו או שם אביו, בניגוד לכמה נביאים אחרים. בשל העובדה שהפרק האחרון הוא מזמור הלל, סביר להניח שחבקוק היה בן לשבט לוי אשר עבד במקדש.
[עריכה] שמו
השם חבקוק מופיע פעמיים בספר חבקוק, ואף לא פעם אחת מחוצה לו. כמו כן, לא ידוע על תנא או אמורא בשם זה. משערים שהשם נובע מן המילה חיבוק, כבפסוק: "לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ (כתיב:אתי) חֹבֶקֶת בֵּן" (מלכים ב ד 16), אולם אין זו קביעה ודאית. ישנה גם השערה כי מקור השם בשמו של צמח ריחני שנקרא Khabbaququ באכדית. על כל פנים, לפי שתי ההצעות זהו שם כללי בלבד ואין ללמוד פרטים חדשים על אופיו או אופייה של נבואתו מתוכו.
[עריכה] ספר חבקוק
הספר נפתח בכותרת "הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא", אשר מספקת מעט מידע על חבקוק. זוהי נבואה מסוג "משא" - בדרך כלל (אם כי לא תמיד) נבואות משא הן נבואות פורענות על עמים זרים מסוימים, וכך גם כאן.
בשלושת הפסוקים הבאים (א 2-5) מעלה חבקוק שאלות קשות כלפי השמיים לגבי און, שד וחמס, אך ללא ציון סיבה כלשהי וללא הסבר מהי הרעה שבשלה הוא זועק. בהמשך (א 6-11) עובר הוא לתיאור הצבא הבבלי, כיבושיו ועוצמתו, ואז (א 12-17) שואל הוא מדוע מצליחים הבבלים וה' לא מתערב: "לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים, תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?!" (א 13).
בתחילת פרק ב' מתאר הנביא את תשובת ה' לשאלותיו: "וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר: 'כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ'" (ב 2). ה' מספר לחבקוק שבסופו של דבר (גם "אִם-יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה-לוֹ כִּי-בֹא יָבֹא" – ב 3) ינצח הצדק, "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (ב 4). הכשדים שבעבר כבשו את העולם ושלטו בו, יהיו למשל ומליצה בפי הגויים שנכבשו. כאן מתחיל הנביא בשירה בת חמישה בתים, בה כל בית מתחיל במילת הקריאה 'הוֹי'. הבתים הראשונים עוסקים ברשעים שייענשו, תוך רמיזות עבות מאוד לכיוון הכשדים (כנראה). הבית האחרון (וגם הפסוק האחרון של הבית הרביעי, 18, שנראה כאילו איננו נמצא במקומו הטבעי, שנמצא לאחר פסוק 19) לועג לעבודת אלילים: "הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם! הוּא יוֹרֶה?! הִנֵּה-הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל-רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ" (ב 19).
פרק ג' הוא מזמור הדומה מאוד במבנהו, תוכנו וצורתו למזמור תהילים, ונפתח בכותרת: "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת". השימוש במילה 'סֶלָה' שלוש פעמים במזמור מחזק את הקשר למזמורי התהילים - שזולת המזמור בחבקוק, הם המקום היחיד בתנ"ך בו נכתבת מילה זו. חלקו הראשון והעיקרי הוא תיאור של עוצמת ה': "לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו; עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם" (ג 5-6), ונקמתו בגויים הרשעים: "בְּזַעַם תִּצְעַד-אָרֶץ, בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם... מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע, עָרוֹת יְסוֹד עַד-צַוָּאר סֶלָה" (ג 12-13).
בסופו של המזמור מתואר מצב של בצורת: "כִּי-תְאֵנָה לֹא-תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים, כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת, וּשְׁדֵמוֹת לֹא-עָשָׂה אֹכֶל. גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים" (ג 17). חלק מהפרשנים מניחים כי מדובר בארבה (הוא "עַם יְגוּדֶנּוּ" שמוזכר בפסוק הקודם) שגרם לבצורת, אולם לא ניתן לקבוע בוודאות. על כל פנים, הקשר בין חלקו הראשון של המזמור לחלקו השני לא ברור כל צרכו.
[עריכה] מיקום בתנ"ך וחלוקה
ספר חבקוק הוא הספר השמיני בקובץ תרי עשר. הוא מורכב מחמישים ושישה פסוקים, שחולקו לשלושה פרקים. בחלוקה היהודית הספר מהווה את הסדר הי"ג של התרי עשר כולו, ומחולק לתשע פרשיות, שש פתוחות ושלוש סתומות. מבחינה תוכנית (ראו לעיל) מחולק הספר לשלושה חלקים עיקריים: שאלתו-זעקתו של חבקוק כלפי שמיים (פרק א'), תשובת ה' (פרק ב'), ומזמור תהילה, הודיה ושבח לה' (פרק ג').
[עריכה] זמנו של הספר
בספר עצמו לא נמסר לנו שמו של המלך שבחייו נתנבא חבקוק, ועובדה זו נותנת פתח לדעות רבות בנושא. בית האחיזה העיקרי הנמצא בידינו הוא הזכרת הכשדים בספר (א 6) ותיאור צבאם באופן חי וציורי - "וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו; וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ - יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל... הוּא לְכָל-מִבְצָר יִשְׂחָק, וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ" (א, 8-10) - אך דבר זה, מסתבר, לא נותן בידינו את האפשרות לקבוע במדויק את זמנו של חבקוק. לשונו של הספר מצביעה על זמן יחסית קדום, אך לא ניתן לקבוע על פיה הערכה בדיוק סביר של התקופה.
- לדעתם של רבים מן החוקרים, חי חבקוק בימים בהם נזדמן לאנשי יהודה לחזות במו עיניהם בעוצמתם הצבאית של הבבלים. דבר זה אירע שנים מספר לאחר קרב כרכמיש (605 לפנה"ס), בו הביס צבא הבבלים את צבא אשור המתפוררת ויצא למסע "לְמֶרְחֲבֵי-אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא-לוֹ" (א 6). אין בידינו מידע מדויק לגבי הרגע שבו נכנסו הבבלים (כצבא כובש) ליהודה, אך דבר זה אירע שנים מועטות לאחר 605 לפנה"ס - ואם כך, אליבא דאותם חוקרים, זהו זמנו של חבקוק. באותן שנים מלך ביהודה המלך יהויקים.
- חלק מן החוקרים סבורים, כי חבקוק נתנבא בימי יאשיהו המלך - לפני קרב כרכמיש דווקא, וזאת מכמה טעמים: ראשית, עלייתם של הבבלים מתוארת בספר כאירוע יוצא מגדר הרגיל ובלתי ייאמן: "רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ - וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ, כִּי-פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר" (א 5). לאחר קרב כרכמיש אפשר היה להבין שמנצחי האשורים יהפכו לאימפריה, ויצאו למסעות כיבוש. שנית, נראה שבזמן חבקוק ממלכת יהודה לא הייתה תחת עולם של כובשים כלשהם - לא ניכר הדו של כיבוש זר בספר, והתלונות על כיבוש בבלי לא מקבלות עוצמה רבה אם באותו זמן הייתה יהודה כבושה כבר. שלישית, מדברי חבקוק ניתן להסיק שעליית הכשדים איננה רחוקה כל כך, כאשר הוא מבטיח לאנשי דורו "כִּי-פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם" (א 5). מכל הטעמים הללו חייב חבקוק, לדעת אותם חוקרים, להתנבא זמן קצר לפני הגעת הכשדים ליהודה, ובזמן שהיא משוחררת מעול זרים. דבר זה התרחש בסוף ימי יאשיהו, כאשר השליטה האשורית הייתה חלשה או בלתי מורגשת, ומצרים (שהשתלטה על יהודה לפרק זמן קצר ומיד אחריה באו הבבלים) טרם הספיקה למלא את ה"וואקום השלטוני". אם כך, קל להבין את מרירותו של חבקוק בשאלת 'צדיק ורע לו': בימי יאשיהו הייתה עלייה רוחנית גדולה ביהודה, וחבקוק הצטער והתמרמר מאוד על כך שזה לא יעזור לאנשי יהודה לחיות את חייהם בשלווה.
- אין תימה בכך שחבקוק נתנבא על הבבלים בטרם עלייתם: ישעיהו הנביא עשה זאת בימי המלך חזקיהו, עשרות רבות של שנים קודם לכן. כמו כן, גם בתקופה זו נחלו הבבלים ניצחונות גדולים במרידתם באשור (ניצחונותיו של נבופלאסר הבבלי קדמו לקרב כרכמיש ולייסוד ממלכת בבל, וייתכן ששמעם הגיע לאוזניהם של אנשי יהודה ובהם חבקוק).
- חז"ל הניחו (סדר עולם רבה פרק כ') שחבקוק נתנבא בימי מנשה המלך, "ומפני שלא היה מלך כשר לא נקראו על שמו". אם הכוונה לסוף ימיו של מנשה, דעה זו דומה מאוד לדעה הקודמת - לא ידוע מתי בדיוק נפסקה שליטתם של האשורים ביהודה למעשה, וסביר שחלק מאנשי יהודה של תקופת מנשה הספיקו לראות את כיבושי הבבלים בחייהם. הייתה גם גישה שהובאה בחז"ל, שעל פיה חבקוק הוא בנה של השונמית מתקופת אלישע בן שפט, מה שמאפשר לקבוע את זמנו בתקופתו של אלישע (כנראה בימי יהוא).
- דעה נוספת טוענת, שחבקוק כלל לא מדבר על הכשדים, אלא זוהי טעות סופרים והכוונה ל"כתיים" - ואם כך כל הספר מתייחס אל מסעו של אלכסנדר מוקדון, ולכן חבקוק שייך לחלק ההלניסטי של תקופת בית שני. דעה זו הועלתה על ידי החוקר דוהם (Duhm) שחי בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, והלכו בדרכו חוקרים רבים. לאחר זמן מה נזנחה דעה זו וכיום כמעט ואין מי שמחזיק בה. שנים לאחר שהועלתה סברה זו נמצא פשר חבקוק בין מגילות ים המלח, שדרשה את נבואות חבקוק על ה"כתאים" - אולם שם הכוונה לרומאים ולא לאלכסנדר.
- היה מי שעיקר כל אפשרות לעמוד על זמנו של הספר, כאשר טען שה"כשדים" המתוארים בספר אינם כשדים כלל, וזהו תיאור של מלחמת גוג ומגוג שיתרחש באחרית הימים[דרוש מקור]. גם דעה זו איננה מקובלת בקרב הרבה מן החוקרים.
[עריכה] סגנון
סגנונו של חבקוק הוא ארכאי אף לתקופתו, ורבים בו הביטויים העתיקים והשימוש בשיטות פיוטיות עתיקות. כפי שהוא משתקף בספר, הסגנון מתאפיין בכמה מוטיבים בולטים, וביניהם ניתן לציין כמה:
- גוף ראשון: הספר כתוב כולו בלשון מדבר. הדבר מתבטא לא רק בכך שהנבואות עצמן כתובות בגוף ראשון (למעט הכותרת לספר והכותרת למזמור בפרק ג), אלא גם בכך שחבקוק מספר לנו על פעולותיו בין נבואה לנבואה: "עַל-מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל-מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה-יְדַבֶּר-בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל-תּוֹכַחְתִּי" (ב 1). כמו כן באות תחושותיו של הנביא בספר בבהירות: "שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי, לְקוֹל צָלְלוּ שְׂפָתַי, יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז" (ג 16).
- לשון ציורית: לשונו של חבקוק גבוהה וציורית. תיאוריו (במיוחד תיאורי הצבא הכשדי בפרק א וכוחו של ה' בפרק ג) נותנים לקורא הרגשה כאילו רואה הוא את הדברים בעיניו:
- "וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה; לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו. עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם - הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (ג 4-6).
- יש בספר מקבילות לספרי תנ"ך אחרים. למשל:
| חבקוק | ספרים אחרים | מיקום |
| כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת-כְּבוֹד ה' כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל-יָם (ב 14) | כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים | ישעיה יא 9 |
| וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי-אֵשׁ, וּלְאֻמִּים בְּדֵי-רִיק יִעָפוּ (ב 13) | וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי-רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי-אֵשׁ וְיָעֵפוּ | ירמיה נא 58 |
| כִּי-תְאֵנָה לֹא-תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים; כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת, וּשְׁדֵמוֹת לֹא-עָשָׂה אֹכֶל (ג 17) | הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה. רִמּוֹן גַּם-תָּמָר וְתַפּוּחַ, כָּל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ | יואל א 12 |
| אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר-פָּארָן סֶלָה (ג 3) | ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ | דברים לג 2 |
בנוסף, ישנן גם הקבלות למקורות חוץ מקראיים. בשירת אוגרית (AB III) יש תיאור לאויב מוכה, הדומה לתיאור בחבקוק ג 13: "מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע, עָרוֹת יְסוֹד עַד-צַוָּאר סֶלָה".
- בספר ישנם דימויים רבים, ביניהם האנשה:
- "כִּי-אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה" (ב 11)
הגשמות לרוב (בעיקר במזמור):
-
- "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים" (ג 15), "כִּי תִרְכַּב עַל-סוּסֶיךָ, מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה" (ג 8)
ועוד. רבים בספר גם דימויים רגילים:
-
- "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (ג 19)
- "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם" (א 14)
ועוד.
- שימוש בלעג:
- "הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם... הִנֵּה-הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל-רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ" (ב 19).
- כרוב הנביאים, גם חבקוק השתמש במקצב, בדרך כלל קצר (אם כי לא בצורה קיצונית):
- "הֲלוֹא פֶתַע \ יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ \ וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ" (ב 7).
- "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ \ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם \ וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד \ שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם \ הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (ג 6).
ויש גם ארוך:
-
- אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ \ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע \ וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם \ וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל-הָעַמִּים" (ב 5).
- שימוש בביטוי או מילה פעמים רבות בסמיכות. כך, חוזרת המילה הוֹי 5 פעמים בקטע ב, 6-19, והמילה חָמָס מופיעה 6 פעמים לאורך הספר. אפשר לראות דוגמאות לכך גם בפסוקים עצמם:
- "...עַל-כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל; עַל-כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ, וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ - כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה; הַעַל כֵּן, יָרִיק חֶרְמוֹ, וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל?!" (א 15-17).
גם סוסים ומים (גם דגים) חוזרים כמה פעמים לאורך הספר בהזדמנויות שונות.
- שאלות רטוריות. חלקן באות כחלק מזעקת תפילה או התרסה כלפי שמיים, וחלקן מתוך לעג לרשעים:
- "לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט?" (א 3).
- "הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ, וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל?" (א 17).
- "מָה-הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ?" (ב 18).
- תקבולות, וחזרות רבות על רעיון אחד:
- "כִּי-תְאֵנָה לֹא-תִפְרָח - וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים - כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת - וּשְׁדֵמוֹת לֹא-עָשָׂה אֹכֶל - גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן - וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים" (ג 17).
- "וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס - וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ - הוּא לְכָל-מִבְצָר יִשְׂחָק - וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ" (א 10).
[עריכה] בעיית אחדותו של הספר
ספר חבקוק היה מטרה לחיציהם של מבקרי מקרא אחדים, שטענו כי הספר איננו יצירה אחידה של נביא אחד, אלא מורכב מבסיס שעליו הוטלאו טלאים. מאידך, רואים מספר חוקרים בספר מעשה כפיו של אדם אחד.
לטענתם של המבקרים, אפשר להסיק מן הבלבול שבין פסקאות הספר (לאחר תיאור הכשדים ונפילתם מגיע שוב תיאור עושק ועיוות הדין, בפרק ב') את ההרכבה של מספר קטעים כתובים שונים (שנעשתה באופנים שונים, על פי שיטתו של כל מבקר). למשל, היה מי שטען כי תיאור הכשדים איננו מקורי, אלא תוספת מאוחרת - והיה גם מי שהסיק מכאן את ההפך: דווקא תיאור הכשדים הוא מעשה ידיו של חבקוק, ואילו תיאורי המשפט המעוות והזעקה הם הרחבות שנעשו בידי אנשים אחרים. היו גם מי שפקפקו בשייכותו של המשא בפרק ג' לחבקוק, למרות הכתובת הבאה בראשו.
בנוסף, היו שהציעו פתרונות אחרים לבעיה זו, שאינם פוסלים את האפשרות שנכתבו בידי חבקוק עצמו. כך, על פי גישה אחת הספר הוא כולו יצירה אחת, אך הסדר הפנימי שובש באופן כלשהו, או שחלקים נוספו מאוחר יותר בידי חבקוק עצמו.
ישנן גם סיבות להניח שהספר עשוי מקשה אחת: שימוש באותם מונחים ובאותו סגנון לאורך הספר, ורעיון מרכזי אחד המלווה את הספר מראשיתו ועד סופו.
[עריכה] חבקוק במסורת היהודית
היו כמה אזכורים של הנביא חבקוק. למסורות שהובאו שם אין ביסוס היסטורי, אך יש בהן כדי ללמד כיצד ראו חז"ל את חבקוק ואת תורתו.
על פי אחד המדרשים (ראו למשל, ספר הזוהר מד\ב) היה חבקוק בנה של האשה השונמית מתקופת אלישע (ספר מלכים ב', ד). על פי מסורת זו, השם הייחודי "חבקוק" נובע מחיבוקו של הילד על ידי אלישע הנביא ואמו. מסורת סותרת לזו הובאה בסדר עולם רבה, ועל פיה חי ופעל חבקוק בימי מנשה המלך, מאות שנים לאחר מכן.
תפילת חבקוק מוזכרת בחז"ל כדוגמה לתפילה תובענית (תפילתו של חוני המעגל הושוותה לזו של חבקוק (מסכת תענית כג.)), כזו המשיגה את מטרתה:
- "ואמר ר' אילעא בר יברכיה: 'אלמלא תפלתו של חבקוק היו שני תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת (רש"י: 'משום עוני') ועוסקין בתורה'" (מסכת סוטה מט.).
את רעיונו המרכזי של חבקוק סיכמה האמרה התלמודית הבאה:
- "דרש רבי שמלאי: 'שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה'... בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה' (חבקוק ב 4)" (מכות כד.).
בסיפור החיצוני בל והתנין מוזכר חבקוק כמי שהציל את דניאל - ואם כך הוא בן אותה תקופה. שם גם מסופר עליו שהוא שייך למשפחת לויים, מה שכבר הזכרנו לעיל.
[עריכה] חבקוק במסורת הנוצרית
הנצרות הכתירה את חבקוק כקדוש וייחדה לו את 15 בינואר בלוח השנה הנוצרי.
[עריכה] פשר חבקוק
-
ערך מורחב – פשר חבקוק
באמצע המאה העשרים התגלו במדבר יהודה מגילות ים המלח, ובהן גם "פשר חבקוק", ספר שנכתב על ידי אנשים מתקופת בית שני. הפשר הוא למעשה חלק מספר חבקוק (בשינויי נוסח קלים ממה שמצוי בידינו), עם דרשנות המתאימה לתקופת כתיבתו (שאינה ניתנת לקביעה ודאית ומדויקת). לפי הפשר, הכשדים הם ה"כתאיים" (או "כתיאים"). על פי חוקרים בני זמננו התכוונו כותבי המגילות לצבא של רומא העתיקה. הפשר מספר על "כוהני ירושלים האחרונים" שעדיין חיים חופשי (ולא תחת השלטון הרומי), ועל המאבק בין "הכהן הרשע" לבין "מורה הצדק", דמויות אשר לא ברור מי הן.
[עריכה] לקריאה נוספת
- פירוש דעת מקרא לספר חבקוק.
- אנציקלופדיה מקראית, ערך חבקוק, ספר חבקוק.
- פירוש וייזר לספר חבקוק.
- פירוש מ.צ. סגל לספר חבקוק.
- מרדכי כוגן ושמואל אחיטוב, נחום, חבקוק וצפניה, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 2007.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ספר חבקוק, אתר מכון ממרא.
- מאמרים על חבקוק באתר הניווט בתנ"ך.
- מאמרים מאת יהושע רוזנברג וצבי מלאכי, אתר דעת.
- הרב יהודה שביב,דרכו האמונית של חבקוק, "דף קשר" של ישיבת הר עציון.
