צפניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספר צפניה הוא הספר התשיעי באוסף ספרי הנבואות תרי עשר, ועל פי כותרתו הוא מורכב מנבואת צפניה בן כושי (בן גדליה בן אמריה בן חזקיה), נביא לה' שפעל בממלכת יהודה בתקופת המלך יאשיהו בסוף המאה ה-7 לפני הספירה.

תוכן עניינים

1 צפניה האיש
2 ספר צפניה
3 לקריאה נוספת
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] צפניה האיש

צפניה אינו מוזכר בתנ"ך מחוץ לכותרת ספר צפניה, ולכן קשה ללמוד דבר על אישיותו. מנבואותיו נראה שהוא חי בירושלים, בירת יהודה. ישנם פרשנים המשערים שהייחוס המפורט של חמישה דורות שניתן לצפניה, הנדיר לנביאים, מראה שסב סביו חזקיה אינו אלא חזקיהו, שהיה מלך יהודה כמאה שנים לפני כן.

שני נביאים אחרים שעל פי התנ"ך ניבאו בירושלים בתקופת המלך יאשיהו הם ירמיהו הנביא וחולדה הנביאה. סביר להניח שגם נחום ניבא בתקופה זו.

משמעות השם "צפניה" היא: יה (ה') צפן (החביא).
יש הטוענים שהמשמעות היא מ"בעל הצפון" אשר היו בדרום הארץ וצפניה התגורר שם בילדותו.

[עריכה] ספר צפניה

ספר צפניה הוא ספר קצר, בן שלושה פרקים בלבד, המתאר את "יום ה'", שבו יוענשו אותם האנשים שאינם נאמנים לה'. בנוסף ליהודה, יבוא חורבן על עמים נוספים, ובפרט: פלשת, עמון, מואב ואשור. בסופו של דבר ה' ישיב את שבות יהודה וכל העמים יכירו בה'.

בדומה לנבואותיהם של יונה ונחום, נבואות צפניה צופות את חורבן האימפריה האשורית ובירתה נינוה. כמאה שנים קודם לצפניה, אימפריה זו החריבה את ממלכת ישראל והגלתה את תושביה, וכן היא החריבה את רוב ערי יהודה מלבד ירושלים. בשנת 612 לפני הספירה אכן נפלה נינוה בידי חילות בבל ומדי.

הרעיון של "יום ה'" כיום הדין לחוטאים מופיע גם בנבואותיהם של עמוס, ישעיהו ויואל.