נחשים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 אנקונדה ירוקה, Eunectes murinus |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת-סדרה: | נחשים |
| שם מדעי | |
 Serpentes |
|
| תחום תפוצה | |
 תפוצת הנחשים: בשחור - נחשי יבשה; בסגול - נחשי ים. |
|
הנחשים (שם מדעי: Serpentes) הם תת-סדרה בסדרת הקשקשאים השייכת למחלקת הזוחלים. המייחד את הנחשים מיתר הזוחלים הוא היעדר הגפיים. בקבוצה זו כלולות ארבע על-משפחות:
- על-משפחת נחשי נהרות (Acrochordoidea)
- על-משפחת זעמנים (Colubroidea)
- על-משפחת נחשים קמאים (Henophidia)
- על-משפחת נחשילים (Typhlopoidea)
תוכן עניינים |
[עריכה] אנטומיה
הנחשים, כשאר הקשקשאים, עטויים במעטה קשקשים מחומר קרני, אשר אותו משילים מספר פעמים בתקופת חייהם. ה'עור' הישן נקרא "נשל". עקב התארכות גופם, איבריהם הפנימיים של הנחשים מאורכים, וגם האיברים הזוגיים סדורים אחד אחרי השני ולא זה לצד זה. בעזרת מערכת שרירים חזקה ומאה עד 400 חוליות מתפתל הנחש וכך מתקדם.
לנחשים אוזן פנימית בלבד ולכן מסוגלים לשמוע בעיקר זעזועים בקרקע ואת רוב הצלילים אינם שומעים כלל. ראיית הנחשים גם היא אינה מיטבית. ישנם נחשים כמו העכסן האמריקני אשר מסוגלים לחוש בקרינה אינפרה אדומה וזאת באמצעות גומות חישה מיוחדות הממוקמות בין העיניים לנחיריים. הנחשים הם בעלי חוש ריח מפותח ביותר והוא חושם המרכזי. הנחש מוציא את לשונו ואוסף את מולקולות הריח ומעבירם ל"איבר יעקובסון" הנמצא בחיכם העליון. איבר יעקובסון משדר את אותות הריח למוח.
באזור בו אצל שאר הקשקשאים (לטאות לדוגמה) נמצא אגן הירכיים נמצא הביב. הביב הוא חור שמשמש את הקשקשאים הן כפתח המין והן להפרשות שתן וצואה. כשאר הקשקשאים לזכר שני אברי מין .
נחשים הם פויקילותרמיים (או במינוח השגוי 'בעלי דם קר') כשאר הזוחלים, זאת אומרת שטמפרטורת גופם משתנה לפי טמפרטורת סביבה. לכן רמת פעילותם תלויה בטמפרטורת הסביבה- כשהטמפרטורה עולה, עולה רמת פעילותם ולחלופין.
גדול הנחשים הוא הפיתון המרושת, שאורכו עשוי להגיע ל-עד כ 10 מטרים והכבד ביותר הוא ההפיתון הבורמזי אשר יכול להגיע לכ 190 קילו גרם.
בשנת 2007 דווח על ידי גן החיות בקורוגסוו (Curugsewu) אשר ביאווה - אינדונזיה, כי מוחזק שם נחש מסוג פיתון מרושת אשר אורכו הוא 14.85 מטר ומשקלו הוא 447 קילו גרם.
[עריכה] רבייה
נחשים מתרבים בדרך כלל בקיץ או באביב. הנקבה משחררת פרומונים המושכים את הזכרים אליה. הזכרים מתלפפים סביב הנקבה בתופעה הנקראת "כדור הזדווגות". לא ברור כיצד הנקבה בוחרת את הזכר, אך לאחר מכן מתיישר אחד הזכרים מתחת לנקבה במקביל לה ומפרה אותה.
הנקבה מטילה בין 2 ל-100 ביצים, תלוי במין (זן) הנחש. הביצים מוארכות, רכות ודקות. לאחר חודש עד חודשיים בוקעים הצאצאים מן הביצים בעזרת שן מיוחדת (שנקראת שן הביצה) אשר נופלת לאחר הבקיעה. בכמה מיני נחשים שומרות הנקבות את הביצים עד לבקיעתן בגופן ומשריצות את צאצאיהן.
[עריכה] תזונה
הנחשים אוכלי בשר. נחש הבחנינים החי בדרום מזרח אסיה הוא היחיד אשר מגוון את ארוחותיו בפירות ומזון צמחי. הקטנים שבנחשים אוכלים חרקים והגדולים שבהם כאנקונדה ניזונים אף מחזירים, וקפיברות. תועדו נחשי אנקונדה שטרפו תנין צעיר. בשל היותם פויקלותרמיים, נחשים מעכלים את מזונם לאט, ולכן גם אוכלים לעתים רחוקת יחסית. האנקונדה החיה בדרום אמריקה אוכלת בממוצע אחת לשישה חודשים.
לנחשים אין שיני לעיסה ולכן צריכים לבלוע את הטרף בשלמותו. כדי להתגבר על מכשול זה פיתחו רוב הנחשים אמצעי מיוחד, הנחשים פורקים את לסתותיהם ובכך מגדילים את רוחב פתיחת הפה שלהם ומאפשרים למזון גדול להיכנס. לאחר הכנסת המזון לגופם, מערך שרירים מפותח מוחץ את הטרף ומחליף את שיני הלעיסה.
ישנם נחשים המתמחים באכילת ביצים ומשתמשים ב'טריק' זה כדי לבצע את המלאכה. הם פורקים את לסתותיהם ומרחיבים את פיהם לגודל עצום, לאחר מכן הם משתמשים בחוליותיהם כדי לשבור את הביצה. את תוכן הביצה הם מעכלים ואת קליפתה יורקים.
[עריכה] ציד
נחשים צדים בשתי דרכים מרכזיות
מלבד דרכים אלו קיים מגוון שיטות לישום הדרכים כהתחפרות והסוואה.
[עריכה] הכשה
רק כ-400 מבין כ-2300 מיני הנחשים בעולם הם ארסיים. ההכשה נעשית בשתי דרכים:
- נשיכה בשיני ארס חלולות אשר קרוב לקצותיהן ישנו חור דרכו זורם הארס (כמו מזרק). לנחשים הארסיים יש שני סוגים של שיניים: שיניים קבועות בדומה לשיני האדם ושיניים ציריות אשר יכולות להתקפל בעת שפיו של הנחש סגור והן נשלפות כאשר הוא פוער את פיו לקראת הכשה. נחשים בעלי שיני ארס קבועות אינם מכישים. הם נושכים.
- נשיכה בשיני ארס אחוריות מרזביות אשר בהן חריץ בצורת מרזב לאורכה של השן. עם שיניים כאלה הנחש צריך להחזיק את טרפו זמן ממושך יחסית כדי להבטיח כניסת הארס פנימה.נחשים בעלי שיניים מרזביות נקראים נחשים תת ארסיים או חצי ארסיים. אדם הנופל קורבן להכשה מצליח בדרך כלל להיחלץ מהשיניים האחוריות, ועל כן רוב התת ארסיים לא נחשבים מסוכנים לבני אדם.
הארס מיוצר בבלוטות הארס הנמצאות בראש הנחש ומוזרם לשיני הארס כאשר מופעל עליהן לחץ. ארס הנחש מורכב בעיקר מחלבונים וממינרלים והוא גורם למספר פעולות קשות בגוף הקורבן. מטרתו העיקרית של הארס היא לשתק את הקורבן או הטרף, אך הוא גם מתחיל את תהליך העיכול מבפנים כאשר הוא ממיס את האברים החיוניים, כלי דם וכו'. הגוף נכנס להלם והכליות עלולות לקרוס תחת עומס הרעלים. הארס מוחדר בנשיכה או הכשת השיניים אל ריקמה או שריר ומתפשט בגוף באמצעות מערכת הלימפה. יש נחשים אשר ארסם פוגע במערכת העצבים של הקרבן, ויש אשר גורמים לפגיעה במחזור הדם והשפעה ישירה ברקמות הריאה של הטרף ומציפים את ריאותיו, במקרה זה הטרף ימות מחנק, הרעלת דם או שיטפי דם פנימיים וסיבוכים הנובעים מכך.
יש מיני נחשים אשר משתמשים בארס גם כדי לנטרל את אויבהם ולא במגע ישיר כהכשה למשל, הקוברה היורקת. נחש זה מתיז ארס אל עיניו של המאיים עליו, הארס מנטרל מיד את ראיית הפולש או הטורף. הארס במגע עם העיניים יכול לגרום לעיוורון. הארס מותז כאשר יוצר הנחש כיווץ של השריר המקיף את בלוטת הארס במהירות ותוך כדי כך ניתז הארס דרך בלוטת הארס אל השיניים החוצה, למרחק של מספר מטרים.
[עריכה] חנק
נחשים ההורגים את טרפם בחנק הם נחשים שאינם ארסיים. נחשים אלה כורכים עצמם סביב טרפם בתנועה מהירה ולוחצים על בית חזהו כך שכל פעם שהוא מוציא אוויר הם מהדקים את לחיצתם ויוצרים מצב חנק אפקטיבי שבסופו של דבר מביא לחנק הטרף ולמותו. הנחש יחנוק את טרפו עד שהוא מפסיק להרגיש דופק. הפסקת הנשימה לבדה אינה משמשת אינדיקטור, כי אילו היה הנחש מפסיק לחנוק את הקרבן בשלב זה, ייתכן שהיה חוזר לנשום באמצע אכילתו, דבר שהיה מסכן את הנחש. הפסקת הדופק היא אינדיקטור מהימן יותר למותו של הטרף. סברה אחרת, הצוברת תאוצה בקרב חוקרי זוחלים, גורסת שלפחות חלק מנחשי החנק (ביניהם האנקונדה) מביאים למות טרפם בדרך שונה: הלחץ החזק המופעל על הטרף גורם לחסימת כלי הדם בגופו ולהפסקת הזרימה הסדירה של הדם. כתוצאה מכך הטרף מת מדום לב.
[עריכה] אוייבים
לנחשים יש בטבע לא מעט אוייבים שמסוגלים להתעמת איתם. ניתן למנות ביניהם, בעופות את החיוואי, בחיות הטרף את גירית הדבש שאף פיתחה עמידות לרעלי נחשים מהמסוכנים כפתן וקוברה, הקיפוד והנמיה שאף פיתחו חוסן לארס הצפעים ובחיות הבית את החתול.
[עריכה] תפוצה
בעולם קיימים כ-2300 מיני נחשים המחולקים ל-15 משפחות ופרוסים על כל היבשות למעט אנטארקטיקה. הנחשים מעדיפים ארצות חמימות, בארצות שבהם החורף קר מידי הם נכנסים לתרדמת חורף. רוב הנחשים חיים ביבשה, אבל ישנם גם נחשי מים החיים בים. נחשי מים בדרך כלל הם מאוד ארסיים, אבל אינם תוקפניים.
[עריכה] תפוצת הנחשים בישראל
בישראל 41 מיני נחשים המחולקים ל-7 משפחות-
בישראל 8 נחשים ארסיים-
- פתן שחור - (Walterinnesia aegyptia)
- צפע ארצישראלי - (Vipera palaestina)
- אפעה מגוון - (Echis coloratus)
- צפע החרמון - (Vipera Bornmulleri)
- עכן גדול אפריקני
- עכן גדול ערבי - (Cerastes cerastes)
- עכן קטן - (Cerastes vipera)
- שפיפון הנגב - (Pseudocerastes fieldi)
- שרף עין גדי - (Atractaspis engadensis)
נחשים תת ארסיים בישראל
- ארבע קו מצוי - (Psammophis schokari)
- ארבע קו מצרי
- עין חתול חברבר - (Telescopus fallax)
- עין חתול אפור - (Telescopus hoogstraali)
- עין חתול אדמדם
- מחרוזן דו-גוני
- נחש הכיפה
- תלום קשקשים מצוי - (Malpolon monspessulanus)
- תלום קשקשים מדברי - (Malpolon moilensis)
משפחת הזעמניים בישראל
- זעמן שחור - (Coluber jugularis)
- זעמן זיתני - (Coluber najadum)
- זעמן מטבעות - (Coluber ravergieri)
- זעמן יפהפה
- זעמן אוכפים
- זעמן דק
- מטבעון מדברי - (Spalerosophis diadema)
משפחת חנקים בישראל
- חנק משריץ - (Eryx jaculus)
משפחת השלוונים בישראל
- שלוון כתמים
- שלוון טלוא ראש
- שלוון שחור ראש
- שלוון קווים
- שלוון קולר
משפחת הכרכנים בישראל
- כרכן קרינים - (Elaphe quatorlinearis)
- כרכן חלק
מינים נוספים בישראל
- נחש מים משובץ - (Natrix tessellata)
הנחש הגדול בישראל הוא הזעמן השחור ממשפחת הזעמניים, אורכו המקסימלי הוא כ-2.40 מ'.
[עריכה] הנחשים בתרבות
הנחש מופיע לראשונה בספר בראשית בפרק ג', בסיפור על גירוש אדם וחווה מגן עדן: והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלוהים... (בראשית ג, 1). הנחש מתואר כיצור ערמומי וחלקלק המפתה את חוה לעבור על הציווי האלוהי ולאכול מעץ הדעת. חווה אכן מתפתה ומפתה גם את בעלה. בעקבות המעשה, אדם וחווה מגורשים מגן עדן ואילו הנחש מאבד את רגליו, תיאור עונשו: ויאמר ה' אלוהים אל הנחש: כי עשית זאת, ארור תהיה אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. על גחונכך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך. (שם, 14) ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. (שם, 15) בסיפור זה מוסברות כמה תופעות עליהן תמהו הקדמונים:
- מדוע הנחש זוחל על גחונו ואין לו רגליים כמו לשאר החיות?
- מדוע הנחש טועם בלשונו את הקרקע?
- מדוע יש איבה בין בני האדם לנחש: הנחשים מכישים בני אדם ובני האדם הורגים בהם ופוחדים מהם?
סיפור זה קיבע את תדמיתו של הנחש כחיה רעה, ארסית, חלקלקה וערמומית. על אף תדמית זו הנחש הינו סימלו של שבט דן שהתברך על ידי משה "יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור".
גם מאפייניו הפיזיים של הנחש תרמו לתדמית הרעה שיצאה לו: עורו החלק והקשקשי, הזדחלותו הפתלתלה והשקטה, לשונו המחורצת, ראשו המחודד ועיניו המבשרות רע, התקפות הפתע וההתנגנבות שלו וכן ארסו הרעיל והקטלני.
גם בסדרת ספרי הארי פוטר הנחש משמש כסמל לרוע: זהו הסמל של בית סלית'רין והחיה האהובה על לורד וולדמורט, שיכול אף לדבר עם נחשים, (יכולת בה ניחן גם הארי פוטר עצמו). בנוסף, בספר הארי פוטר וחדר הסודות, וולדמורט משתמש במפלצת דמוית-נחש בשם בסיליסק כדי להטיל אימה על הוגוורטס.
הנחש הוא גם סמל לרפואה, זאת אולי בגלל הארס שלו - שלעתים יכול לשמש כסם מרפא. סיבה נוספת יכולה להיות נחושתן - נחש הנחושת שמשה רבנו בנה במדבר במצוות ה' על מנת להציל את בני ישראל ממגפה שהנחית עליהם אלוהים כעונש. ציור הנחש כרוך סביב מטה שהינו סמל נפוץ בתחום הרפואה (סיכת החובש הצה"לי, לדוגמה) מבוסס על סיפור זה.
בקרב יחידות צבאיות, הנחש לא סובל ממוניטין רע. שמו כצייד חמקמק וקטלני היווה השראה לעשרות יחידות קרביות שבחרו בסמלים ושמות של נחשים על מנת להגדיל את גאוות היחידה שלהם, להעלות את המוניטין ולהפחיד את האויב. תופעה זו קיימת גם בצה"ל. בחיל האוויר הישראלי שמות מסוקי הקרב נקראים על שמות נחשים: "צפע" (AH-1 קוברה), "פתן" (AH-64 אפאצ'י) ו"שרף" (אפאצ'י לונגבו); כמו כן, גם טיל האוויר-אוויר המתקדם פיתון קרוי על שם נחש. הסמל בתג של חטיבת הצנחנים הוא נחש מכונף.
[עריכה] קישורים חיצוניים
Snakes in the world, מידע רב על נחשים דרך אתר "הכיתה הפראית" (Wild Classroom).
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נחשים |
