צפע החרמון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
| מצב שימור | |
מצב שימור: סכנת הכחדה (EN) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על-סדרה: | לפידוזאוריה |
| סדרה: | קשקשאים |
| משפחה: | צפעוניים |
| סוג: | צפע |
| מין: | צפע החרמון |
| שם מדעי | |
 Vipera bornmuelleri(ורנר, 1898) |
|
צפע החרמון (שם מדעי: Vipera bornmuelleri) הוא מין נחש ארסי ונדיר מאד, האנדמי לאזורים ספורים בהרי הלבנון, בסוריה, בחרמון הסורי והישראלי וייתכן שאף במספר אתרים נוספים ברמת הגולן. ככלל, בית הגידול שלו נמצא בגובה רב, בין 1,500 ל-3,000 מטרים בערך. צפע החרמון משתייך לסוג צפע שבמשפחת הצפעוניים.
מבחינה גנטית, צפע החרמון קרוב לצפע הארצישראלי, אולם הוא קטן ממנו וצבעיו שונים.צבעו הכללי אפור עם כתמי רוחב שחורים. משקלו של פרט בוגר נע בין 200 ל-270 גרמים ואורכו המרבי בסביבות 60-75 סנטימטרים. הגוף רחב ועבה יחסית, והראש משולש בצורתו, בדומה לראשם של חלק ניכר מהנחשים הארסיים. בקרב צפע החרמון קיימים שני מופעים עיקריים בצבעי הגוף. האחד הוא חום ועליו כתמים חומים (זהו המופע הנדיר מבין השניים), השני הוא אפור ועליו כתמים כהים, שצבעם קרוב לשחור. מעל כל עין קיים מעין מבנה קשקשים המסוכך עליה. לא קיימת דו-צורתיות זוויגית מבחינה מראה הגוף, אולם הזכר גדול במעט מן הנקבה. אורך הזנב נע בין 7 ל-10 אחוזים מאורכו הכולל של הגוף. קשקשי הראש קטנים באופן ניכר מקשקשי הגוף.
בעת החורף קשה לאתר את צפע החרמון, משום שבזמן זה הוא ספון במאורתו או נח מתחת לסלעים. בהיותו יצור פויקילותרמי (בעל "דם קר"), עליו לנסות לחסוך באנרגיה בעת החורף הקר יחסית ששורר באזור תפוצתו. בקיץ, לעומת זאת, ניתן למצוא את צפע החרמון נע בנוף סלעי ובין הצמחייה, או רובץ על בול עץ או על סלע שפונה אל השמש במטרה לאגור חום בשעות היום. צפע החרמון אינו מרבה לטפס על עצים.
תזונת צפע החרמון מבוססת על מכרסמים קטנים וייתכן שגם על לטאות. כמרבית הצפעוניים, נקבת צפע החרמון משריצה צאצאים חיים, ולא מטילה ביצים. ההשרצה מתרחשת בקיץ. אורך הוולדות נע בין 15 ל-20 סנטימטרים, ומיד לאחר היוולדם הם נפרדים מאמם, הולכים לדרכם ונעשים עצמאיים. אין ידע רב על מידת הארסיות של המין, ולא נרשמו מקרי מיתה בישראל, אולם נראה כי הוא מסוכן לאדם. שיני הארס ממוקמות בקדמת הפה. צפע החרמון פעיל בעיקר בשעות היום, בין השאר מפני שקשה לזוחלים לפעול במזג האוויר הקר ששורר בגבהים שבהם הוא חי.
הפרט הראשון נתגלה בלבנון בשנת 1898. צפע החרמון נתון בסכנת הכחדה. ארגון ה-IUCN מגדיר אותו כמין בסכנת הכחדה, שיש סיכוי גדול שייכחד מהטבע. נראה שמצב זה נובע מכך שהאוכלוסייה הקטנה מוגבלת לאזורי-תפוצה לא גדולים. על פי הערכת ה-IUCN, שטח התפוצה של צפע החרמון עומד על כ-5,000 קילומטרים רבועים בלבד, ומכל מקום אין הוא מצוי בצורה נרחבת בכל אזור זה; ידוע על כ-10 אתרים ספציפיים בהם מצוי צפע החרמון דרך קבע. בנוסף, האוכלוסייה המעטה שקיימת מתחלקת בין אזורים מרוחקים יחסית, ולכן קיים חוסר גיוון גנטי באוכלוסיית צפע החרמון. רעיית-יתר הורסת את שטחי המחיה של צפע החרמון, וקיימת מגמת ירידה בממדי האוכלוסייה.
לא ידוע על תת-מינים של צפע החרמון.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- צפע החרמון, ב"רשימה האדומה" של ארגון IUCN
