זעמניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זעמניים

מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	קשקשאים
משפחה:	זעמניים
סוגים
יפורט בהמשך
שם מדעי
colubridae

הזעמניים (colubridae) היא הגדולה במשפחות הנחשים ומונה כ-1800 מינים (בארץ ישראל כ-27 מינים) שונים המקובצים בשלוש קבוצות:

Aglypha - חסרי שיני ארס או בלתי ארסיים.
opistoglypha - בעלי שיני ארס אחוריות או ארסיים למחצה.
proteroglypha - בעלי שיני ארס קדמיות וארסיים.

מצויים בין קו הרוחב 65 מע' צפון לבין קו הרוחב 45 מע' דרום.

על מנת לתפוס את המזון, משתקים הזעמניים את טרפם והורגים אותם על ידי חניקתם באמצעות היכרכות סביבם או מחיצתם על הקרקע. בנוסף, יש מינים אשר בולעים את טרפם בעודו בחיים. אחרים מכישים את הטרף עם שיניהם האחוריות.

רוב הזעמניים מטילים ביצים, אך יש מינים המשריצים.

הזעמניים מופיעים בכל הצבעים. על ראשיהם מגינים גדולים דמויי מרצפות מסודרים סימטרית. עיניהם גדולות וצורת קשקשי הגב היא מעוינת וקצותם מעוגלות. בחלק הגחון המגנים רחבים, גדולים, רעופים ובטור אחד. כאשר מגיעים לאזור גחון הזנב המגנים מסודרים רק בטור אחד. אצל הזעמניים הזנב רק הולך וצר ככל שמתקדמים לקודקודו ובכלל אין שרידי גפיים.

על אף שרוב המינים אינם ארסיים, קיימים כמה מינים ארסיים העלי שיני ארס אחוריות בלבד. אך גם במינים הארסיים אין סכנה לאדם. כמו שאר הנחשים, הזעמניים בתרדמה בחורף הקר. חלק מן המילים יהיו פעילים ביום, חלקם בלילה וחלקם, במשך כל היממה.

כאשר נתפסים הזעמניים, הם עלולים לנשוך ולאיים בהפרשה מריחה רע. בנוסף, הם נושפים ו'מתחפשים' לנחשים מזן ארסי על ידי כך שישנו את אופן תנועתם. הם זריזים ובעלי יכולת גמישות רבה, דבר שמקל עליהם במציאת מקום מסתור - מחילה, סדק, נקיק או מים.

מיני הזעמן הנפוצים בישראל משתייכים לקבוצה הראשונה, ומכאן שגם אינם משתייכים לקבוצת הארסיים.